מלבי"ם על בראשית ד יב
<< | מלבי"ם על בראשית • פרק ד' • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃
(יב)" כי תעבד". והנה האדמה תקח מידך נקמת דמי אחיך בשני דברים. א] במניעת ההטבה, שאם תעבוד את האדמה לא תתן לך את כחה ולא תתן את יבולה. ב] בפועל, שלא תניח אותך שתעמוד עליה רק נע ונד תהיה בארץ[א]:
הערות
[א] ובמדרש אי הבל אחיך משל לאפרכוס שמצא הרוג וא' עומד ע"ג וא"ל מי הרגו אני או אתה, משל לא' שנכנס לגינה ולקט תותים מצאו בעל הגינה וכחש א"ל הלא ידיך מלוכלכות, משל לא' שגנב גדי ובעל הגדי רדף אחריו וכחש א"ל הרי היא פועה אחריך. במשל הא' דייק מה עשית ר"ל הלא אתה עשית זאת כי אין איש בלעדיך, במשל הב' דייק קול דמי אחיך שידיך מלוכלכות בדם, במשל הג' דייק מ"ש צועקים אלי מן האדמה, ארור אתה מן האדמה, שהאדמה צועקת עליך ופוצה פיה להנקם ממך:
<< · מלבי"ם על בראשית · ד יב · >>