מלאכת שלמה על יבמות י
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · י · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
האשה וכו': פ' י' דה' גרושין סי' ה' ז' וסי' ט' דפ"ח דה' יבום ואיתא ר"פ אמרו לו ובטור א"ה סוף סימן י"ז:
ואמרי לה מת בעליך: שאמר לה עד אחד עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט דהא מדקתני הכא בסיפא דמתני' ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו פי' שנשאת על פי שנים עדים שלא הוצרכה ליטול רשות מב"ד מותרת לחזור לו דהא אנוסה היא ששנים אמרו לה ואונס בישראל מישרא שרי מכלל דהכא ברישא על פי עד אחד ומש"ה הוצרכה להיתר ב"ד ולפיכך תצא מזה ומזה וכו' כדפי' ר"ע ז"ל ומפר' בגמ' שאם באה אשה אחת לומר לה שמת בעלה ונשאת על פיה ואח"כ באו שתי נשים ואמרו זה בעליך חי ואתון הוא דלא ידעתון ליה כדכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו אם היא מכחישתן הוו להו תרי ותרי ולא תצא ואם שתקה הוו להו תלתא לגבי חדא ותצא דבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות:
ונשאת: משמע אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה דהא לא שרינן בסיפא אלא בשנתקדשה בלבד וכן כתב הריטב"א ז"ל נמוקי יוסף: ועיין בתוס' דפ' הזורק דגיטין דף פ' גם שם בחידושי הרשב"א ז"ל שנתנו טוב טעם אמאי לא דייק תלמודא הכא נשאת אין זינתה לא כדדייק תלמודא התם כמ"ש שם סי' ו' משום דהכא ודאי לא הוצרך לשנות זנות דפשיטא דאין חילוק בין נשאת לזנתה: ועוד כתב שם דמשני צריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון כלומר שעושין קיום לקדושי שני כדי לאוסרה על הראשון ולעשות הולד ממנו ממזר קודם גירושין שני וכדתנן והולד ממזר מזה ומזה ע"כ:
ואין לה כתובה: דמ"ט תקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא תהא קלה בעיניו להוציאה:
ולא פירות: פירשו בירוש' וכן רש"י ז"ל שאין מוציאה ממנו פירות שאכל דאע"ג שאינו חייב בפרקונה היינו משום דקנסו רבנן לדידה אבל מה שאכל הוא קודם שבא הראשון כדין אכל:
ולא בלאות: פי' ר"ע ז"ל כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ורוב המפרשים ודלא כרש"י ז"ל שפי' דאפי' שחקי בגדים שהיו לה לא תוציא משם ועיין במ"ש בסי' ה' דפרק שמיני דגיטין:
והולד ממזר מזה ומזה: אומר ר"י דאפי' לאחר שנתן הראשון גט הוי ממזר מן השני מידי דהוי אראשון שהולד ממזר ממנו תוס' ז"ל וביד פט"ו דהלכות איסורי ביאה סי' י' ובטור א"ה סי' ד' וסי' קע"ו:
לא זה וזה מיטמאין לה: וכתוב בנמוקי יוסף ומ"מ הראשון יורש אותה דע"כ לא קנסו שלא חטא אלא במציאתה ובמעשי ידיה כדי שלא ישאנה אבל בירושה דאחר מיתתה לא קנסוהו כלל והיינו דלא קתני אינו זכאי בירושתה ע"כ:
ולא בהפרת נדריה: פי"א דהלכות נדרים סי' ח' ובטור י"ד ראש סי' רל"ד:
נפסלה מן הכהונה: דזונה היא: [הג"ה ה"ר יהוסף ז"ל כתב נפסלה מן הכהונה פירוש משום דהויא זונה אסורה בכל אלו ואין להקשות הרי גרושה היא וא"כ פשיטא שאסורה לכהן דהכא מיירי אע"פ שלא נתגרשה אלא שמתו שניהם אפ"ה נפסלה מן הכהונה ע"כ:] ומילתא דפשיטא היא אלא בת לוי מן המעשר איצטריכא ליה לאשמועי' דקנסוה שלא תאכל מעשר ראשון וז"ל הרמב"ם ז"ל ברפ"א דהלכות מעשר ראשון והובא בש"ע ובספר הלבוש י"ד סי' של"א סעי' ס"ז: לפיכך בת לוי שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה המעשר ואוכלת אבל מי ששמעה שמת בעלה או העיד לה עד אחד ונשאת ואח"כ בא בעלה קנסו אותה חכמים שתהיה אסורה במעשר ע"כ אלא שיש להסתפק דהאי שתהיה אסורה במעשר דקתני שמא ר"ל שלא יתנו לה בתורת לויה אבל שלא תאכל אפי' בתורת חולין כישראל הא מנלן:
יורשין כתובתה וכו': ואיתא בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נ"ג:)
מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין: בטור א"ה סי' קע"ו:
ר' יוסי אומר וכו' ר' אלעזר אומר וכו' ר"ש אומר וכו': בגמ' פליגי רב הונא ור' יוחנן דרב הונא אמר בתראי מודו לקמאי קמאי לא מודו לבתראי ור' יוחנן אמר איפכא וטעמייהו מפורש בגמ':
רש"א ביאתה כו': פ"ק דמכילתין דף י"א:
ואם נשאת שלא ברשות וכו': הם דברי ר"ש והכי מוכח בגמרא:
משנה ב[עריכה]
נשאת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן שלא ע"פ ב"ד תצא וחייבת בקרבן יפה כחן של ב"ד שפטרוה מן הקרבן: כך צ"ל: ומפר' ר' אמי בגמרא דר' יוסי דקאמר בסיפא דמתני' כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו קאי אהאי בבא דת"ק קאמר לא שנא ע"פ עדים דאשת גיסו שריא פי' שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך ונשא את אחות אשתו דאשת גיסו שריא לבעלה כשיבא ל"ש על פי עד אחד שהיא נשאת. ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסירה מ"מ אשתו שריא כדקתני נשאת ע"פ ב"ד תצא וההיא מותרת לבעלה וקתני סיפא נמי ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור לו וקאמר ליה בעל פי ב"ד פליגנא עלך דהואיל ופוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו פי' הואיל ואשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה דאיסורא תלינן בגט דהא בהא תליא שיאמרו גירש זה ונשא זה אבל בעל פי עדים מודינא לך דכיון דאשת גיסו שריא ולא צריכא גט אשתו נמי שריא בלי ספק ור' יצחק נפחא אמר לעולם אסיפא כדנקיט ואזיל סדרא דמתני' בנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואינו פוסל איכא דשמעיה ר' יוסי לת"ק וכו' כדפי' ר"ע ז"ל לקמן במקומו בפירקי' סי' ד':
הורוה ב"ד וכו': רפ"ק דהוריות והתם דייק מינה מדלא קתני התירוה ב"ד ש"מ דמשום הכי חייבת בקרבן משום דלא נגמרה הוראתה עד שיאמרו לה מותרת את לעשות:
והלכה וקלקלה: בגמ' מאי קלקלה ר' אלעזר אומר זנתה ר' יוחנן אמר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ותניא כותיה ולמ"ד זנתה כ"ש אלמנה וכו' דלהכי לא שריוה רבנן דכיון דאיכא לאו ופסול זרע לא שריוה אדעתא דהכי ומ" ד אלמנה לכ"ג וכו' אבל זנתה לא מ"ט אתון הוא דשויתון יתה פנויה:
חייבת בקרבן: חטאת נקבה מן הצאן. וביד פ"ה דהלכות שגגות סימן ה':
משנה ג[עריכה]
האשה שהלך בעלה ובנה וכו': תוס' פ"ק דמכילתין דף י"ד: ואיתא בתוס' פ' ב' דכתובות דף כ"ו וביד ספ"ג דהלכות יבום ובטור א"ה סס"י י"ז:
אמרו לה מת בעליך ונשאת: אפשר לפרש ליבם אם ישנו או לאחר אם אין יבם קיים היה באותה שעה שהעידו הראשונים אבל עכשיו מת בודאי תצא דקנסינן ליה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה: ומצאתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת תצא מזו הבבא ואיני יודע טעם למה:
אמרו לה מת בעליך: ונתקדשה בר"פ ובס"פ בתרא דגיטין:
ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו: שהרי לא עשה בה עבירה ולמה נקנסה ואפי' גט אינה צריכה מן האחרון ולא טעו למימר אשת איש יוצאה בלא גט כדאמרי' בנשאת דהתם אי לאו דדייקא לא הוות מנסבא אבל בקדושין תלו למימר דבטעות הוו שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת או יכולין לתלות ולומר תנאי היה לו בקדושין ולא נתקיים הלכך אינה צריכה גט מן האחרון ומותרת לחזור לראשון דכיון דאינה צריכה גט איגלאי מילתא לכ"ע דעדיין לא נתקדשה ואע"פ שנתן לה גט האחרון לא פסלה מן הכהונה אם ימות בטלה הראשון דהא לאו גט הוא כלל שהרי היה בעלה חי נמוקי יוסף: וביד פ' י' דהלכות גירושין סי' ו':
זה המדרש דרש ר' אלעזר בן מתיא: גמ' אמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לר' אלעזר למידרש ביה מרגניתא ודרש ביה חספא דה"ל למידרש כדתניא אשה גרושה מאישה אפי' שלא כתב לה בגט אלא הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסולה לכהונה אם מת בעלה והותרה להנשא ואסורה לחזור אליו אם הוא כהן והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה ומ"מ גם דְרַש ר' אלעזר בן מתיא אמת הוא וכן פי' הרמב"ם ז"ל וכתבו המפרשים ז"ל דה"ה דשריא למקדש: ואיתא בת"כ פ"א דפ' אמור:
משנה ד[עריכה]
ונשא את אחותה: ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור לו אי הוה מיירי שאחות אשתו היתה פנויה בההיא פשיטא דלא בעיא אחות אשתו גט אפי' לר' עקיבא אלא משמע ליה לתלמודא דאע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים דאהנו הני נשואין לאסור אשת גיסו אגיסו אפ"ה אשת גיסו אסירה ואשתו שריא ולא אמרי' מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו תאסר אשתו עליו ואפי' לר"ע דאמר כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי ב"ד ואשת אח ואחות אשה דאלו צריכות גט וכיון דצריכה גט אחות אשתו ממנו ממילא נאסרה אשתו עליו משום אחות גרושתו אפ"ה מודה ר"ע במתני' דההיא אחות אשה דברייתא דר"ע מיירי כגון שקידש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה עמד ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאי הוה לה בקדישין והאי דאיתא הכא שפיר קא נסיב לה אבל נשואין כי מתני' דאשתו הראשונה היתה נשואה מי איכא למימר תנאי הוה לה בנשואין בתמיה הא כ"ע ידעי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנשואי שניה לאו כלים נינהו:
ואם מתה הראשונה מותר בשניה: אע"פ שהיתה שעה אחת אסורה עליו שריא ליה השתא מיהא דהא בחייה כתיב נמוקי יוסף. וכ"ש דאם מתה השניה מותר בראשונה בטור א"ה סי' ט"ו וסי' קנ"ט: ועיין במ"ש לעיל בפירקי' סי' ב'. וז"ל הרא"ש ז"ל ומיהו אי מתניתא כר' אמי מיתוקמא לא קיי"ל כר' יוסי אלא בכל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו דהיא נמי פלוגתא דידיה ודת"ק אבל במאי דקאמר על פי עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו ובהא מודה לת"ק בדבר זה לא פסק שמואל הלכה כר' יוסי כי לא פסק אלא באשתו ע"פ ב"ד דפליגי ביה אבל במה שר' יוסי ות"ק מתירין אשת גיסו ע"פ עדים היינו משום דסברי כר"ש דמפליג באשה שהלך בעלה למדינת הים בין נשאת ע"פ ב"ד ובין נשאת בעדים ואנן קיימא לן דלא עבדינן עובדא במאי הוה ליה למיעבד הלכך על פי עדים נמי אסורא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה את אשתו אחר שנשאת לשני שגרשה וכן באשת גיסו אע"ג דלא שייך למימר גירש זה ונשא זה כשבאת אשתו עם גיסו מ"מ זימנין דאתי גיסו תחלה ושייך למימר דגרש זה ונשא זה שמא מתה אשתו וצריכה גט ואף אם תבא אשתו אח"כ כיון שכבר נתן גט לאחותה נאסרה אשתו עליו כי הרואה שגירש אחותה שמא אינו יודע שזו היתה אשתו תחלה ויאמר זה נושא אחות גרושתו הלכך חיישי' לפירוקא דר' אמי לאסור אשת גיסי אגיסו אפי' נשאת בעדים אליבא דהלכתא דלא מפלגינן בין עד אחד לשני עדים וחיישינן נמי לדר' יצחק נפחא למיחש לתנאה ואחיו שקידש אשה וכן הוא שקדש אחות אשה כל הדרכים האלו בה וכן הלכתא עכ"ל ז"ל ועיין בספר הלבוש דאה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ח:
משנה ה[עריכה]
אמרו לו: פ' הבא על יבמתו (יבמות דף נ"ד) וביד פ' ב' דהלכות איסורי ביאה סי' ט': בפי' ר"ע ז"ל לשון המתחיל מותר וכו' עד שהשלישית אחותה שניה צריך להגיה אחותה של שניה הא שריא וכו': עוד שם ותנן אנס אשה צריך להגיה ותניא אנס אשה וכו': גם בסוף אותו לשון ולא אסרה שלישית עליו נראה שצ"ל לא אסרה חמישית עליו וכן הוא ברש"י ז"ל אע"ג דבנמוקי יוסף כתוב כמ"ש בר"ע ז"ל: ופירש"י ז"ל שם בפ' הבא על יבמתו אמרו לו מתה אשתך וכו' כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון ושרה בת חצרון מקטורה ורבקה בת קטורה מבתואל ומלכה בת בתואל מחנה וראובן נשא את מלכה והלך למדינת הים א"ל מתה אשתך ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה חזרו לו ואמרו לו מתה רבקה ונשא את שרה אחותה מאמה אמרו לו מתה שרה ונשא את יוכבד אחותה מאביה א"ל מתה יוכבד ונשא את דינה אחותה מאמה חזרו ואמרו לו כולן קיימות מותר בראשונה במלכה אשתו ובשלישית שרה לפי שרבקה לא היו קדושיה קדושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה דתנן נישאין על האנוסה ובחמישית דינה ואע"פ שהיא אחות יוכבד הרביעית לפי שביאת יוכבד פתוי הוא ואינה קדושין לפי שהשלישית היו קדושיה קדושין:
ופוטרות צרותיהן: אם מת וחלצו האחין לאחד. מהן פוטרות צרותיהן:
ואסור בשניה: מפני הראשונה וברביעית מפני השלישית ע"כ: וכתבו שם תוס' ז"ל אמרו לי מתה אשתך וכו' בתלתא הוי סגי אלא הא קמ"ל דאע"פ שיש ערבוב שכל חמשתן שלשלת אחוה וצריך להוציא האסורות לא גזרינן הנך דשריין אטו הנך דאסירן ע"כ. עוד כתבו שם תוס' ז"ל ופוטרות צרותיהן איצטריך אע"ג דס"ד דמוטב שיחלוץ הצרות גזרה שלא יחלוץ לשניה או רביעית ע"כ: ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות ונמצאו כולן קיימות:
משנה ו[עריכה]
בן ט' שנים וכו': פ"ה דהלכות יבום סי' י"ח י"ט ובטור א"ה סי' ק"ע:
והאחין פוסלין על ידו: שפוסלין אותה אליו בביאותו לא קניא לגמרי אלא כמאמר בעלמא והא קיימא לן דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר נמוקי יוסף:
משנה ז[עריכה]
בן ט' שנים וכו': ביד שם סי' כ' ובטור שם ובהא פליגי ת"ק ור"ש דת"ק סבר בן ט' קניא ומשיירא ושניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם כוליה ביתא עליה דכיון שלא בנה שוב לא יבנה ור"ש ס"ל דביאת בן ט' ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קניא לגמרי אי לא קניא כלל וכגון דביאת שני בשגגה דאי במזיד הא קיימא לן ביאתו ביאה ונהרגת עליו: ומתני' דחשיב ביאה כמאמר וקתני דמהני מאמר בין ביבם א' ושתי יבמות כי סיפא דקתני ואח"כ בא על צרתה בין שני יבמים ויבמה אחת כי רישא דלא כבן עזאי דאיהו אמר יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת ואין מאמר אחר מאמר בשני יבמות ויבם א' שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השניה והכי נמי סתם לן תנא לעיל פי רבן גמליאל דלא כבן עזאי כדכתבי' התם:
משנה ח[עריכה]
בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ואח"כ בא על צרתה וכו': ביד שם סי' כ':
פסל לראשונה ע"י עצמו: וכ"ש לשניה דבית א' הוא בונה ואינו בונה שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהניא ביאת שניה להצריכה גט וכיון דיהיב גט קם ליה כוליה ביתא בלא יבנה:
בן ט' וכו' חולצות ולא מתייבמות: ביד שם פ"ו סי' ל' ובטור א"ה סימן קס"ז וסימן עק"ב וסוף סי' קע"ד:
בפי' ר"ע ז"ל ותנן בפ"ד אחין מי שעליה זיקת יבם א' וכו' אמר המלקט ובגמ' אמר רבא הא דאמור רבנן זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה לא תימא היכא דאיכא צרה כגון הך דלעיל דתנן פ"ד אחין ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות וכו' חולצות ולא מתייבמות גזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות אלא אפי' ליכא צרה דהא הכא ליכא צרה ומיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה:
נשא אשה ומת ה"ז פטורה: ירוש' פ"ק דקדושין דף נ"ט מייתי לה וכן נמי תניא בברייתא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום והתוס' ז"ל כתבו ואע"ג דלא תקינו רבנן נשואין לקטן מ"מ אומר ר"י דליכא איסורא דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי איכא להשיא אשה לבנו קטן כדאמרי' בהנשרפים דעליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו':
משנה ט[עריכה]
בן ט' וכו': תוס' פ' ד' אחין (יבמות ד' ל"ב) אם לא ידע הראשונה משהגדיל דהואיל ולא ידעה לא יצאת מידי נפילה הראשונה:
השניה או חולצת או מתייבמת: הראשונה חולצת ולא מתייבמת גרסי' וכתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל השניה או חולצת או מתייבמת נ"ל כשהוא מייבם מייבם תחלה ואח"כ חולץ לראשונה ודו"ק ע"כ וז"ל הירושלמי דפירקי' ודפ"ד אחין השניה או חולצת או מתייבמת הראשונה חולצת ולא מתייבמת הכא את אמר חולצת והכא את אמר מתייבמת הדא דאת אמר חולצת ר"מ ור"ש והדא דאת אמר מתייבמת ר"ש ורבנן ר' אבין ור' ביסנא בשם ר' אחא והוא שיבם ואח"כ חלץ אבל אם חלץ בתחלה אסור שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חברתה ע"כ: ובגמ' דידן פריך דכי היכי שעשו ביאת קטן בן ט' כמאמר בגדול לפסלה על האחין כן יעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול לדחות אשתו גמורה מיבום כדתנן לעיל בפ"ד אחין בשלש נשים חולצות ולא מתייבמות הכא נמי אמאי קתני מתני' או חולצת אי מתייבמת ותירץ רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל ור' יוחנן אמרו עשו ועשו ופרכי' ויעשו הכא נמי ואמאי מייבמה שניה ומשני דתנאי היא דתנא דלעיל דארבעה אחין גזר משום צרה ואשמועי' בגדול וה"ה בקטן והא דאמר גדול משום דבגדול קאי והאי תנא דהכא ס"ל נמי עשו אלא דלא גזור משום צרה ואשמועי' בקטן וה"ה בגדול והאי דקאמר בקטן משום דבקטן קאי והאי שמעתתא אמרה ר' אלעזר בי מדרשא ואיקפד עליה ר יוחנן משום דלא אמרה בשמיה:
ר"ש אומר מייבם וכו': והכי נמי אמרי' בפ"ד אחין במאמר בגדול דפליג ר"ש:
אחד שהוא בן ט' שנים ויום א' וכו': בגמ' רמי עלה דהא תנן בנדה פ' יוצא דופן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא סריס לא חולץ ילא מייבם וכו' ומשני רב שמואל בר רב יצחק דהיינו דוקא כשנולדו לו סימני סריס דיקא נמי דקתני והיא סריס ש"מ אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישי' דלמא מייתי: וביד בהלכות יבום פ"ה סי' כ"ב ובטור א"ה סימן קס"ז: