מי השילוח/מגילות
לקוטים מחמש מגילות[עריכה]
מגלת רות[עריכה]
עיניך בשדה אשר יקצורון: עין היינו חמדה, והנה יש זריעה וקצירה, זריעה היינו ההתחילה שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים אז צריך לצמצם א"ע מבלי לתור אחר שום דבר שיחמוד, כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וע"ז נאמר הזורעים בדמעה, ודמעה היינו לשון צמצום כמו דאיתא בגמ' מדכתיב ודמעך למדו מזה שחטה אחת פוטרת את הכרי, וכל זה הוא בזמן הזריעה, אבל בזמן הקצירה היינו שלבו של אדם מזוכך ואינו חומד רק לדבר שהוא רצון ה' זה מותר להתפשט ברצונו, וע"ז נאמר עיניך בשדה אדר יקצורון היינו בזמן קצירה מותר להתפשט אחרי עיניו כי שדה רומז על התפשטות הרצונות, ולכן נאמר בעשו איש שדה שהלך אחר לבו בכל חפצו. אבל בעוד שאין לב האדם מזוכך אסור להתפשט, ובעת שלב האדם מזוכך נקרא שדה אשר ברכו ה':
ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה: במדרש רות איתא א"ר חסא, אשר באת לחסות תחת כנפיו, היינו כי ותהי משכורתך שלימה משמע כל הפעולה תהי' נקרא על שמך הן המחשבה הן הפעולה, ובאמת המחשבה ביד הש"י, וע"ז א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו היינו החוסה בה' ותלולה כל פעולותיו בהש"י אזי הש"י נותן לו מדה במדה שתולה אף המחשבה על פעולות האדם, ולזה נקרא ר' חסא כי כל תנא נקרא ע"ש המאמר, וחסא הוא לשון חוסה בצל כנפיו, וזהו מאמר המדרש מה בעטרה שעטרה לו אמו כו' לא זז מחבבה עד שקראה אמי, היינו אחר שאמר דהמ"עה כי מידך נתנו לך היינו שתלה כל המעשה בהש"י ולזאת לא זז מחבבה עד שקראה אמי, אמי היינו המחשבה, והוא כי אף המחשבה נקראת על שמך, וע"ז נאמר במדרש אצל הנשיאים קח מאתם, היינו כי משה רבינו ע"ה חלש דעתו בראותו מעשה הנשיאים והש"י אמר לו ליקח מאתם כי זאת הוא מעש' ידם, והיינו כי נתנאל בן צוער השיאן עצ' הלזו והוא ידע אשר ה' יתן חכמה מפיו כו', לזאת קרא הדבר על שמם כמו שנתבאר במקומו בפ' נשא:
מגילת קהלת[עריכה]
אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך: הנה הש"י צוה לישראל שיעבדו אותו בשני ענינים בקום ועשה ובשב ואל תעשה וע"ז אמר שלמה המ"עה אחוז בזה וגם מזה כו', היינו באם יקיים אדם רצון הש"י בקום ועשה יעשה בדעת וחשבון כי אי אפשר שיקיים אדם מצות הש"י בשלימות רק לכבוד שמים וזה צריך חשבון בכל מעשה אף במעשה המצות, וגם בעת שיקיים האדם רצון הש"י בשב ואל תעשה כגון שמירת שבת וכדומה צריך ג"כ לחשבון היינו שלא ישבות ממעשה מחמת עצלות רק צריך השביתה ג"כ להיות בזריזות שהאדם ירצה לעשות מלאכה וישבות ממנה כמ"ש אם תשיב משבת רגליך, היינו שהאדם ירצה לילך ויזכור שהיום שבת ויחזיר את רגליו, והאדם שהוא תמיד בעבדות הש"י אז הוא מקיים בכל מצוה את שניהם, הן במצות עשה יש לו הארה בהחשבון מלא תעשה והן בלא תעשה יש לו זריזות בהארה מקום ועשה:
שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורתיך והלך בדרכי כו' ודע כי על כל אלה יביאך כו': בגמ' בקשו לגנוז ספר קהלת שהי' דבריו סותרין ד"ת, בתורה כתיב ולא תתורו כו', והוא אמר שמח בחור הותרה הרצועה ח"ו לית דין כו', כיון שראו שאמר ודע כו' אמרו טוב אמר שלמה, דהנה זאת ידוע כי לעתיד יברר ויצרף הש"י את מעשה ישראל אשר לא הי' בהם שום שמץ חטא וע"ז נאמר רב להושיע היינו שהרבה עצות של זכות וישועה לפניו, ע"כ נאמר שמח בחור בילדותיך היינו בהתפשטותך מאחר שכל ההתפשטות יגיעו לתיקון ויבואו לגמר טוב עד שהכל הי' ברצון הש"י ואז מה שהי' יותר התפשטות הוא מוטב, ועכ"ז אמר ודע היינו שיש משפט ג"כ על כל דבר והוא כדרך משל שאומרים לאדם השט בנהר אל תשוט למרחוק כי תצטרך לשוט בחזרה ואף כי תוכל להגיע בהליכתך אך בחזירתך יקשה לך, וגם כאן מזהיר שהמ"עה שלא יתפשט האדם ביותר בעניני עו"הז כי יצטרך לבא בחזרה אל מקום המשפט היינו אל רצון הש"י ויצטרך האדם לסבול מזה קודם שיתברר וזה שרצו לגנוז לפי שתחלה נותן תקופות לישראל אבל כשראו אח"כ כי יזהיר שהכל יהי' במשפט אז אמרו יפה אמר שלמה: