מידות הראי"ה ענוה

א.

"הנני" הוא לשון ענוה וזריזות א). כי העניו הוא זריז.

ב.

הענוה משלימה את הרצון ב), ובזה היא הכלי היותר טוב לקבל כל ברכה,

ג.

הענוה מחזקת את הזכרון ג).

ד.

הענוה היא מחוברת עם השלמות הרוחנית, שכל מה שהאדם משיג יותר את העולם ואת החיים, את שכלולם הרוחני והחמרי, את הצרכים הרבים של הכלל ושל הפרט, אז הוא משיג את קוצר ידו, את עורון השגתו. את מעוט כח רצונו להיטיב, והוא נשפל ברוחו, והוא תמיד הולך ומתעלה על-ידי חפצו ד) הגדול להתקרב ביותר אל הטוב המוחלט ה).

ה.

אי-אפשר להשיג השגה ברורה כי-אם על-ידי ענוה ו).

ו.

אי-אפשר להיות זוכה לענוה כי-אם על-ידי דבקות אמתית בהקב"ה המוכשר לדבקות של אמת ראוי לו להרבות בלבישת תפילין ז), ואז יהיה באמת מלא ענוה.

ז.

כל-זמן שהענוה מביאה עצבון היא פסולה וכשהיא כשרה מוסיפה היא שמחה ח), גבורה וכבוד פנימי.

ח.

לפעמים אין צריכים להתירא מגדלות, שהיא מרוממת את האדם לפעול גדולות, והענוה כולה מבוססת על גדלות קדושה כזאת.

ט.

מהזמן שסובלים בו ממחשבות והרגשות של גסות-הרוח, לוקחים כח לנצח כל המדות הרעות שמיסוד השפלות, ולתן ברק חיים לשכל הטהור המזוקק. ומחברים אח"כ את מדת הענוה והשפלות וכל מעלותיה עם אותם היתרונות שנלקחו מתמצית הטוב שבטומאת הגאוה.

י.

להתדבק הרבה בענוה, וכשיבא לו רעיון של גאוה או הרגשה גאותנית יקח את תמצית הטוב שלה לגבורה של קדושה. והפסולת ישליך בבחילה, ואז יוסיף ענוה על ענוה ויהיה תמיד בשמחה וטוב לב משתה תמיד ט) שמן הכל מקבל תמצית עדינה המתמצה מעומק המדות, דוגמת סחיטת ענבים להיות ליין ישמח לבב אנוש י).

יא.

הענוה והשפלות האמתית מוסיפה בריאות וכח, והדמיונית מחליאה ומעציבה. על-כן יבחר לו האדם מדת הענוה והשפלות בצורתה הבהירה למען יחזק ויאמץ וקוי ד' יחליפו כח יא).

מידת הענוה