מהרש"ל על הש"ס/נדה/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מח:[עריכה]

רש"י בד"ה או חולצת גדולה היא שהשערות סימן כו' כצ"ל:

בד"ה אע"פ כו'. והלא באו הס"ד:

מט.[עריכה]

רש"י בד"ה נשים בודקות כו'. דהא אורחא הוא למהוי כו' כצ"ל:

בד"ה דאי משתכחי כו'. ולהכי הוא דמהימני הס"ד:

בד"ה אבל חליצה כו'. לקמן הס"ד:

תוס' בד"ה בשלמא לפני הפרק כו'. אמאי אינן נאמנת השתא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כל המטמא כו'. באהל המת ויש שהוא כו' הד"א:

בד"ה ופסול משום כו'. בטיל ליה הס"ד:

בד"ה גסטרא כו' הן וקרקעותיהן ודפנותיהן כו' כצ"ל וכן בתוס' בד"ה אלא:

בד"ה שיעורן ככונס כו'. חמש מדות בכלי חרס ניקב כמוציא משקה טהור מלטמא גסטרא ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת ניקב בכונס משקה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואב"א כו'. דהא ר"ש דפסקינן כותיה לית ליה כו' כצ"ל:

בד"ה אלא לענין כו'. מחט וטבעת שולי המחצין וקרקעות כו' כצ"ל. ונ"ב לשון גת ומחץ:

בד"ה אם כנסה כו'. מילף לייפי ומטבילין כו' כצ"ל:

מט:[עריכה]

רש"י בד"ה אם האור כו'. להכניס משקה הס"ד:

בד"ה מטמא כו'. בפרק יוצא דופן אין בו כו' הד"א:

בד"ה ואינו מטמא כו'. ואי לאו יתירה היא כו' כצ"ל:

בד"ה מי שמיוחד כו'. דכתיב וכבס בגדיו וגו' כצ"ל:

תוס' בד"ה תנינא חדא כו'. חייב במעשר כו' ושמעינן כו' בראשית הגז חייב כו' אלא לא פריך אמתניתין כו' כמו שיש ספרים דגרסינן כו' כצ"ל:

בד"ה חדא לאתויי כו'. דכיון דאמך מישראל כו' ולא בב"ד של גרים ורגיל ר"ת כו' כצ"ל:

נ.[עריכה]

רש"י בד"ה קוצה. גויטר"א כו'. נ"ב עיין בריש פרק כלל גדול:

תוס' בד"ה כל הכשר כו'. ודבורה היתה דנה על פי כו' כצ"ל:

בד"ה כל שחייב כו'. בסה"ד ע"י טיבול כצ"ל:

בד"ה למעוטי תאנה. תימה מאי שנא כו' כצ"ל:

בד"ה שזרען כו'. צריכות הכשר שני ק' כיון כו' כצ"ל:

נ:[עריכה]

רש"י בד"ה צריכות מחשבה. לאכילה ושוב תטמא כו' כצ'"ל:

בד"ה אף לכלב כו'. לא בעי מחשבה הס"ד ואח"כ מ"ה טומאה חמורה:

בד"ה ונבלת עוף טהור. בעי מחשבה כו' הס"ד:

תוס' בד"ה לא גרסינן כו'. בסה"ד ומתכשר בדם שחיטה, נ"ב שנאמר על הארץ תשפכנו כמים:

נא.[עריכה]

גמ'. הכשר מים בעי מאי שנא הכשר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה נשמרין כו'. לאכילת אדם הס"ד:

תוס' בד"ה אלא דזרעינהו כו'. בקורני שבחצר כו' לאוכל אדם ולאוכל בהמה נותנין חומרי בהמה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' חומרי אדם שאין עושין ממנו מלוגמא וכה"ג וחומרי בהמה שאסור לשולקן. ר"ש:

נא:[עריכה]

גמ'. קמי דרב כהנא לא תימא בשבת כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל דלא גרסינן אמר אלא דברי רב אשי הוא וכן משמע הלשון מדלא אמר כי אמריתה כו' ודו"ק וכן יראה פרש"י:

שם. ויש שיש לו שביעית כו' ויש שיש לו סנפיר כו' מאי קשקשת דכתיב סנפיר ואפי' כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה קשקשת. מלבושים של דג הס"ד:

תוס' בד"ה כל הטעון כו'. דלא חזי הוא הס"ד ולפני מערבא הוא דבור חדש:

בא"ד אבל ציצית כדמסלק כו' כצ"ל:

נב.[עריכה]

גמ'. ובכתה בכיה גדולה. נ"ב צ"ל ונבכה והתוס' בריש יבמות הביאו הגירסא ורבתה בכייה בבית המדרש והיינו כמו שפירשתי:

שם. רב מלכיו בלורית אפר מקלה וגבינה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה יש לו טלפים וגם ד"ה ויש שיש לו טלפים שייך לעיל:

בד"ה והיא מיעוטא כו'. דכי לא נאנסה כו' כצ"ל:

בד"ה בלשת. חיל הס"ד:

נב.[עריכה]

בד"ה שתי שערות כו'. ובמסכת פרה הס"ד:

בד"ה ובנגעים שער לבן. דקי"ל כו' כצ"ל:

בד"ה שיהו ניטלות בזוג הס"ד והשאר נמחק. ונ"ב בס"א אינו אלא כך כתוב שיהו ניטלות בזוג וזהו שיעורא והוא עיקר דבודאי כדי לכוף ראשן לעיקרן הוא השיעור רבה וכ"כ כל המחברים:

בד"ה להחמיר כו'. שעורא רבה דכולהו כצ"ל:

תוס' בד"ה הלכה כו'. שתביא שער גדול שבכולן. נ"ב פי' באותן תנאים השנוים כאן אבל פשיטא שחולצת אפי' לא הביאה שערות שוכבות ורבי יהודה גופיה לענין מיאון איירי וכן דעת הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש להדיא:

נג.[עריכה]

רש"י בד"ה בשלא בדקה כו' בשניהם מכלל כו' חייש הא ודאי כו' הד"א:

בד"ה אי נימא כו' דחיישא מכלל כו' הד"א:

בד"ה לראייה מרובה ג' גריסין בועודות הס"ד:

בד"ה לא תהא כו'. נטהרות שחרית כו'. נ"ב פי' שהפרישה בטהרה בשחרית אחר שראתה אותו היום וכן פירשו התוס' לקמן בפ' בתרא ועיקר:

נג:[עריכה]

רש"י בד"ה מישך שייך כו'. בשניהם הס"ד:

בד"ה מטמאה עצמה. הרואה כתם כו' הד"א:

תוס' בד"ה שהוא כו'. ואתמול מצאה כתם כו' כצ"ל:

בד"ה צריכה הפסק כו'. אבל לא בדקה מונה מן הראייה כו' כצ"ל:

נד.[עריכה]

גמ'. ח' ימים טמאין וח' ימים טהורין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אינה משמשת כו'. וכן לעולם הס"ד:

בד"ה ט"ו. יום ט' וביום מ"ט כשתראה תהא כו' כצ"ל:

בד"ה ארבסר הוו. קסבר האי דמותיב שהאשה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה תשמש כו'. ראתה בי"ז תשמש בי"ח ותו כו' כצ"ל:

בד"ה הני ארבסר כו'. ז' לספירת נקיים הס"ד ואח"כ מ"ה ולמאי דמשני כו':

בא"ד. ולר"ת נמי ימי נדה כו'. נ"ב פי' שהיתה נדה גמורה אחר שתי ראיות של זיבה שאין עולין ימי הנדה להיות יום השמירה ליום י' וי"א כדלעיל אבל לדידן ממ"נ אם היא נדה א"כ כבר שלמו ימי נדה ואם היתה מתחלה זבה א"כ לא נעשית נדה עד שספרה וק"ל: