מהרש"ל על הש"ס/נדה/פרק ד

לב.

גמ' ומקשינן אשה לאיש מה טעם אין מיבמין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה איש כתוב בפרשה כו' ולא קטן אלא כו'. הד"א:

בד"ה בעין בול כו'. מא"י הס"ד:

בד"ה פומבדיתא. חוצה לארץ הס"ד:

בד"ה יוצאה מגופו כו'. ונדה הס"ד:

בד"ה ולא יחללו כו'. טמאים בתרומה כתיב כצ"ל:

בד"ה ותבא כו'. גבי רשע קאי כצ"ל:

בד"ה מפרשי להו ממגע קדשים כצ"ל והס"ד:

בד"ה אשה כו'. תהיה בנדתה הס"ד:

בד"ה ורמינהו כו'. שכבת זרע הס"ד:

בד"ה הי קרא כו'. אצטריך הלכתא הס"ד:

בד"ה קרא סתמא או בת ארבעה הס"ד:

בד"ה אלא בת שלשה [כו'] אסמכוה ובת יום אחד כו' הד"א:

תוס' בד"ה והטבילוה כו' ובפרק עד כמה כו'. נ"ב ענין בפני עצמו דקשה לו מאחר שהטבילוה קודם לאמה בעבור לסוכה בשמן של תרומה אלמא מצינן שהטבילוה בעבור תרומה היכא שראתה א"כ התם בבכורות למה מאכילה החלה לבנה קטן לימא אף לגדול שטבל מאחר שמצינו שהיו טובלין לתרומה ומשני אין ה"נ ה"ה אף לגדול וכן איתא להדיא במשמעות התוספות דפרק עד כמה ע"ש:

בד"ה לנקבה כו'. דמצורע ומצורעת צ"ל כו' כצ"ל:

לב:

גמ'. דאי כתב רחמנא בנדה ה"א נדה משום כו' דכתיב וכל הנוגע בכל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה למעוטי איש מאודם כו' דאישתעי ביה הס"ד:

בד"ה דאין זיבה כו'. לאחר נדות הס"ד:

בד"ה ואלא קרא כו'. למה לי הס"ד:

בד"ה למעוטי [וכו']. ולא איש הס"ד:

בד"ה והא מיעטתיה. לעיל הס"ד:

בד"ה חד למעוטי [וכו']. זרע אודם הס"ד:

בד"ה וכן לענין זכרים כו'. יום אחד הס"ד:

בד"ה איש אין לי כו'. ואיש כי תצא כו' כצ"ל:

בד"ה משכב הזב והנדה מטמאין אדם דכתיב ואיש אשר יגע במשכבו וכתיב וכל הנוגע במשכבה וגמירא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה למעוטי אשה כו'. הא ממעטינן לעיל בפ"ב כו' דמיה ארבעה דמים טמאים באשה ותו לא כו' כצ"ל:

בד"ה צריכי דאי כו'. דמפריך קרא גבי נדה שמטמא בפנים כו' כצ"ל:

בד"ה עליונו של זב כו'. אלמא מה שתחתיו לא איקרי כו' והנושא כתיב דמתחתיו גרידא לא כו' כצ"ל:

בא"ד. (והד"א) דנתקו לטמא כו'. נ"ב פירוש מדכתיב בלשון נושא דלא שייך לפרש אמה שלאחריו כדפי' התוספות לעיל אבל מ"ש רש"י משוס דלערבינהו זה הפירוש אינם סוברים התוספות כלל ואין לפרש כלל בענין זה דאיך נוכל לערבינהו הא גבי רישא דקרא שהוא מרכב אין טעון כיבוס בגדים כלל ומ"ה הקשו התוספות אח"כ לגירסת רש"י הראשונה שלפניה היכא פריך אימא נתקו כו' הא טומאה חמורה לא כתיב גבי מרכב ונ"ל אף לפרש"י לישב שפיר לשון נתקו משום שכתב עליונו של זב בהאי קרא דיטמא דהיינו תחתיו כו' דאי לא כתב עליונו של זב הכא בהאי קרא מסברא הוי דינו ממש כתחתונו של זב והוה נכלל בו ודו"ק. והיינו נתקו שהוציאו מכלל תחתונו של זב וכתבו הכא גבי יטמא כו' ולפי זה פריך שפיר ודו"ק ואפשר רש"י גופיה לא פירש ולערבינהו כו' אלשון דנתקו אלא ענין בפני עצמו הוא שפירש מנין דהאי קרא דיטמא עד הערב לא איירי בטומאה חמורה כגון נושא מדלא ערבינהו ש"מ דיטמא לאו כיבוס בגדים קאמר ודו"ק:

בא"ד. וכתיב ביה יטמא דמשמע טומאה קלה כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש אותה התיבה דיטמא לחוד אבל מה שכתב עד הערב דהיינו טהרה במקוה קאי על מרכב רק עליונו של זב נלמד מדכתיב בלשון תחתיו ועיקר קרא אמרכב קאי א"כ לא אוקימנא האי מלה דתחתיו לחוד אלא במה שכתב אחריו וסמוך לו דהיינו יטמא לחוד דהוא טומאה והמקשן לא ידע זה ופריך דילמא נתקו מטומאה חמורה כלומר בקרא דנושא כו' ויטמא אדם או בגדים במרכב ומשני לו כמו שפי' ודו"ק:

לג.

גמ'. אילימא תחתיו דזב מואיש אשר יגע במשכבו וגו' נפקא כו' כצ"ל:

שם. מן והנושא נמי עד והנושא נמי כתיב נמחק. ונ"ב זהו גירסת תוספות:

שם. אימר נתק הכתוב כו' ומה ת"ל ותהי נדתה עליו כו' לימא ליה קרא כי כתיב כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ומאי ניהו כו' על הזב מאי טעמא כו' הד"א:

בד"ה שאין ת"ל כו' ובדידה כתיב וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו כצ"ל:

בד"ה מדי אחרינא כו'. וכלי חרס הס"ד:

בד"ה אימא כהיא כו' קרא הס"ד:

בד"ה לחומרא [כו'] בגדים הס"ד:

בד"ה יום שפוסקת כו' בעינן לזבה הס"ד:

בד"ה פולטת כו' ופלטה מהו שתסתור כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה סופרתו כו' אלא בסוף ספירה כו'. נ"ב פירש ביום הז' דהוה כמו שומרת יום דא"ר יוסי דמקצת היום עולה לשימור ועיין בסוף מכילתין ומבואר היטב ע"ש:

בא"ד. בסוף מכילתין בע"ה כצ"ל ונמחק בענין אחר:

בד"ה רואה הויא כו' אחר ראיית שלשה ימים רצופין. נ"ב פירש יום אחד וק"ל:

בא"ד שש עונות שלמות. נ"ב פי' לפליטת ש"ז גבי מתן תורה:

בא"ד ואחר תיקון רבי זירא דסופרת כו' כצ"ל:

לג:

גמ' א"ל בכותי ערום. נ"ב מדלא אמר שטבל ולא לבש משמע שלבש אחר הטבילה בגדיו הראשונים אלא שבשעת נגיעה היה ערום שחזר ופירש כמו שפירשו התוס':

רש"י בד"ה על ספק כו' עם הארץ הס"ד:

בד"ה מ"ט כו' במשכבו ונגע כו' הד"א:

תוס' בד"ה רואה כו' והא דקאמר רבא לקמן כו' כצ"ל:

בד"ה בכותי ערום כו' הרי הוא מטמא שנים ופוסל אחד כוי. נ"ב פירש עושה ראשון ושני בחולין ופוסל התרומה. ונ"ב עוד פירש מהן מטמא אחד ופוסל אחד:

בא"ד ואינו מטמא כלי. נ"ב לאו כלי חרס קאמר דאינו אב הטומאה לטמא אדם וכלי חרס אלא לטמא בגדים או שאר כלים וכן פירשו התוס' להדיא בריש חומר בקודש:

בד"ה ב"ש כו' לגמרי והיינו טעמא כו' כצ"ל:

בד"ה דם לגבי רוק לא שכיח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ותיפוק ליה כו' ומיירי ההיא דמסכת טהרות נמי לתרומה כו' כדתניא בתורת כהנים שהבאתי לעיל כו' גבי צדוקי דהכא כצ"ל:

בד"ה ליטמא לח כו' דאין דמה מן התורה כו', נ"ב ומ"מ אי הוה מטמאינן לח ויבש בהכרח הוי אמרינן עשיתו כשל תורה ודו"ק:

בא"ד. אתי לחלק בשל ישראל כו'. נ"ב פירוש שיאמרו מסתמא כעין דאורייתא תיקון ודו"ק:

בא"ד שטהור לגמרי כו'. נ"ב פירוש ה"ל לטמא לח ולא יבש דלא אתי לחלוק בשל תורה דהכל יודעין כו' ומשני לשם אין שום צד לגזור ודו"ק:

לה.

גמ'. מה זב גמור מטמא במשא אף ראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא אמר רב הונא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואית דמפרשי כו' או לא לימד על כו' הזב טמא לאחרים כו' הד"א:

בד"ה מטמא באונס כו' וטומאת ערב בקרי כו' כצ"ל:

בד"ה בודקין אותו ובמשאוי כו' הס"ד:

בד"ה זב חדא כו' מטמא באונס מכאן ואילך כו' הד"א:

תוס' בד"ה לעולם אימא לך כו' דהיינו כמו גדיון לשילוח דלא מטמא במשא כו' כצ"ל. ונ"ב הרמב"ם פירש בפ"ק דזבים שגדיון הוא שם מקום ושילוח הוא הנהר כמו מי השילוח כלומר שראה הזב ראייה אחת כשיעור ההליכה שיכול אדם להלוך מגדיון לשילוח ור"ש פירש שגדיון הוא כו' ב' מלות גד הוא ע"ז שנאמר העורכים לגד שלחן ויון הוא בני יון כלומר ע"ז של יון שנקראת גד כו':

לה:

רש"י בד"ה והתניא. בניחותא הס"ד:

בד"ה שני ימים' שלה הס"ד:

בד"ה לרב רישא כו' טהרה לקולא כו' הד"א:

בד"ה וסיפא כו' לאחר פ' לחומרא כו' הד"א:

בד"ה וסיפא לקולא דכיון דלא פסקה לא כו' כצ"ל:

בד"ה ומודים כו' שבעה נקיים וקס"ד כו' שבועים ומשום כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה אמאי מטמאה דהא ממקום טהור הוא בא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה לרבות כו' כנדה ולרבות את כו' הד"א:

תוס' בד"ה אי בשופעת כו' דהא לרב נמי לא כו' בזוב מטהרין וב"ה סברי דמעין אחד הוא כו' כצ"ל:

לו.

גמ'. אנא דאמרא כתנא דשוין ואי בעית אימא בשופעת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ימי עבורה כו'. דיה שעתה הס"ד:

בד"ה דליכא שהות כו'. טהור הוא הס"ד:

בד"ה כותיה דרבא. צ"ל כותיה דרב:

ד"ה אי בעית. צ"ל ואי בעית:

תוס' בד"ה הלכתא כרב כו'. שיצתה פדחת ולדה בגיותה ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה כו' כצ"ל:

לו:

גמ'. ואיזו זו זו קושיא כו' כצ"ל וכן אח"כ:

רש"י בד"ה שלשה ימים כו'. רצופין הס"ד:

בד"ה ושפתה. מצערה הס"ד:

בד"ה וכי יזוב כו' דם טוהר ואונס כו' הד"א:

בד"ה זובה דם כו'. עת נדתה הס"ד:

בד"ה תשב על כו'. דמי טהרה הס"ד:

בד"ה זה קושי צ"ל זו קושי:

בד"ה עיילוה בחמימי. חולי חם כצ"ל והס"ד:

לז.

תוס' בד"ה דבר הגורם כו'. דלעולם דם שתראה כו' כצ"ל:

לז:

גמ'. דאע"ג דחל קישוי בשליש כו' כצ"ל:

[גמ' רש"י ותוס' מן ע"ב של דף לז עד סוף הפרק לא הגי' הרב ז"ל] (כ"ה בדפוס ראשון ):