מהרש"ל על הש"ס/נדה/פרק א

ב.

רש"י בד"ה שמאי אומר כו' דם בבית החיצון כו'. נ"ב מכאן יראה דאיירי הכא בבדיקה שבדקה עצמה בעד והוציאה הדם אבל לא ראתה ממש ודו"ק, וכן מוכח נמי לקמן דף ג' בשמעתא דמרגשת בפרש"י ע"ש:

בד"ה אע"פ שאמרו כו' אשאין לה וסת קאי הס"ד:

תוס' בד"ה מעת לעת כו' אבל לחולין לכ"ע כו'. נ"ב פירוש שנעשו על טהרת תרומה ומה שפרש"י תרומה וטהרות היינו חולין שנעשו על טהרת הקודש כדמוכח לקמן בגמרא דף ז':

בא"ד ששורפין עליה תרומה ופריש דכה"ג כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת אמאי מטהר כו'. נ"ב וליכא לשנויי משום בטול פו"ר דדוקא רבא הוא דאמר טעמא דב"ש הכי אבל לא לאינך לישני כגון הך שנויא דהעמד על חזקתה והך שנויא דהרגשה לתרוייהו קשה מקופה ונגע דשייך נמי הרגשה וחזקה ודו"ק:

בד"ה והלל כו' היינו ברה"ר כדפרישית אבל כו' כצ"ל:

ב:

רש"י בד"ה כיון דמגופה חזיא מועדת ורגילה היא לכך ואין לה חזקת טהרה כצ"ל:

בד"ה תולין אם תרומה הן הס"ד:

בד"ה תרתי לריעותא כו' אבל אבל באשה בדידה הוא כו' כצ"ל:

בד"ה ומאי שנא מחבית בג"ש פריך הס"ד:

בד"ה כל ג' ימים כו' על אלו הסמוכין לה כולם כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה דאיכא כו' מוקי לה בחזקת כו' כצ"ל:

ג.

רש"י בד"ה מאי רגלים כו' אין רגלים לדבר הס"ד:

ג:

רש"י בד"ה לאביי כו' דיה שעתה וללישנא דמעיקרא כו' כצ"ל:

בד"ה מפריה ורביה כו' מן האשה הס"ד:

בד"ה שיש לה כו' ולא יצא הס"ד:

בד"ה וכולן טהורין כו' דהואיל ולא מצא כו' כצ"ל:

ד.

רש"י בד"ה והא דומיא כו' בין זו לזו הס"ד:

בד"ה ואב"א כו' ידיו נפלו וחזקיה במכוסה כו' כצ"ל:

בד"ה מכוסה בתמיה הס"ד:

תוס' בד"ה ככר כו' וי"ל דפריך אי כו' כצ"ל:

ד:

גמ' בשעת וסתה ורבי דוסא היא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י בד"ה א"כ דאשה מרגשת הס"ד:

בד"ה אב"א להכי כו' לילה וחצי יומא הס"ד והד"א:

ה.

גמ' אפי' למפרע אין רבי מאיר היא כו' כצ"ל:

בפיסקא מעת לעת כו' השתא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אינו ממעט כו' לפקידה הס"ד:

בד"ה ותחפנה שכבת כו' קמ"ל הס"ד:

בד"ה ואב"א כו' ואפי' הכי הרי זו כפקידה אלאחר תשמיש כו' כצ"ל והד"א:

ה:

גמ' בפיסקא כיצד דיה שעתה כו' למה ליה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה נשאלין כו' כלומר טמא הס"ד:

תוס' בד"ה כשחברותיה נושאות כו' שהסכין והידים כו'. נ"ב פי' ידים של כהן:

בד"ה ספק טומאה כו' עוד תנן התם בסיפא היה מקל בידו ובראשו מלאה משקים כו' כצ"ל:

ו.

גמ' תניא כוותיה דרבא הרואה כתם כו' עד אלא משעה שראתה הרואה דם כו' עד אלא משעה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אף בשעת כו' צריכות לבדוק הס"ד:

בד"ה מעשה ועשה כו' לזקנתה הס"ד:

תוס' בד"ה כשבדקה עצמה כו' מן אף ברה"ר עד דאתא מגופה הג"ה היא:

ו:

רש"י בד"ה בשעת הדחק כו' להפסיד טהרות הס"ד:

בד"ה שאפאן כו' וכן של רקיקין. נ"ב פי' של מצה וכן של רבוכין דהיינו ג' מיני מצה חלות רקיקים רבוכין ומין א' חמץ כנגדם:

תוס' בד"ה דאפרשינהו כו' ונראה דקדושת הפה איכא כו' ומדאסר הככר כו' כצ"ל:

בד"ה בשפחתו כו' סתם רבן גמליאל אלא רבן גמליאל הזקן ויכול כו' כצ"ל:

בא"ד חבירו כו'. נ"ב פירוש והוא רבן גמליאל דיבנה שהיה בנו של רשב"ג הזקן שנהרג מטיטוס הרשע ואע"פ שהיה נוהג נשיאות אחר החורבן אחר רבי יוחנן בן זכאי מ"מ זה המעשה שנזכר בלחמי תודה יכול להיות שהיה קודם החורבן קודם נשיאותו עיין בתוס' פ' במה בהמה:

בד"ה נולד לה ספק כו' מן ועל פירוש הקונטרם קשה דבתוספתא דחלה מסיים בה כצ"ל כו' עד יעשה בטהרה. נ"ב הג"ה היא ונמחק נראה וצ"ל א"נ יש לפרש כו':

ז.

גמ' לא אוכלין ולא שוחטין כו' נ"ב כל זה מתוספתא היא במסכת חלה:

רש"י בד"ה וקוצה לה כו' בסוף פ' הנזקין כו' כצ"ל:

ד"ה ודאה צ"ל דודאי:

תוס' בד"ה משום שלא תאמר כו' צ"ל שבאו כו' כצ"ל:

ז:

גמ' משום דזב וזבה משקין דעלולין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אין אומרים כו' החדש שיביא ויעיד שראהו כצ"ל. ונ"ב נ"ל שלא ראה על דרך לא ראיתי אינה ראיה וה"ה לא שמעתי וק"ל:

בד"ה ואין פוסלין את האוכלים כו' כצ"ל:

בד"ה אחורי כו' בפ"ק דפסחים הס"ד:

בד"ה וטבול יום כו' ואפילו בנגיעה הס"ד:

ח.

רש"י בד"ה הרודה כו' עיסתו פחות פחות מחמשת כו' כצ"ל:

בד"ה ביעור כו' ומלוגמא כו'. נ"ב פי' רפואה:

תוס' בד"ה ואבוך כו' הנך טעמי מ"מ דרבי יוסי כו' כצ"ל:

ד"ה מפני שצריך לומר כו' צ"ל אחר ד"ה והא קשיש כו':

בא"ד המתחיל מפני כו' ממוצאי שבת מפני שצריך כו' כצ"ל:

ח:

רש"י בד"ה בתולת דמים דמי נדה ולא דמי כו' הד"א:

בד"ה דילדה כו' שני חדשים ושליש קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים כצ"ל והס"ד ונ"ב וכעין זו בפ' בן סורר ומורה בריש פ' ע"ש נ"ל:

תוס' בד"ה והא קשיש כו' א"ר חנינא בן גמליאל וכי סתת היה והלא חתנינו היה וחורש היה ואי בן רבן גמליאל דיבנה כו' כצ"ל:

ט.

רש"י בד"ה אמר רב פפי כו' דמעת לעת דרבנן הס"ד:

בד"ה ומטמאה כו' לקדמותו הס"ד:

בד"ה טהור מטמא חלב מדם הס"ד:

בד"ה לא א' כו' של עולם הס"ד:

בד"ה ועוד נוגע כו' ועד הערב הס"ד:

בד"ה הניחא כו' במס' זבחים נ"ב פלוגתא דתנאים במסכת זבחים ואינו בהדיא רק דשקיל וטרי בפרק כל הזבחים דרבנן סברי צריכא שיעור כו' ור"א סבר אין צריך כו':

בד"ה כדי שיטבול כו' ולא שיספוק בקינוח כצ"ל:

תוס' ד"ה הא ליכא כו' אלמא וסתות דאורייתא כי הגיע שעת וסתה כו' כצ"ל:

בד"ה מאי מזה כו' שטהור בפרה תרתי ש"מ ונוגע כו' כצ"ל והד"א:

ט:

גמ' אפיש לעבידא וחשו רבנן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ימי טומאה כו' מאי טהרה הס"ד:

בד"ה שניה דיה שעתה כו' בשאר חזקות הס"ד:

בד"ה ועוד עברו כו' לפרושי בסיפא הס"ד:

בד"ה ושהגיע צ"ל וכשהגיע זמנה כו':

תוס' בד"ה ימי טומאה וטהרה כו' וקרא [נמי] קרי ליה כו'. נ"ב פירוש לראיה שראתה בתוך י"א ימים כו' ודו"ק:

י.

רש"י בד"ה הדר קא כו' ראיה זו הס"ד:

בד"ה מאי דיה שעתה כו' מעת לעת מי אמרינן הא דהדר כו' הפסקיתה לראות כו' כצ"ל:

בד"ה ושניה כו' הא דנקט כדפרי' דלא תימא כל ראיה כו' דיה שעתה כצ"ל והס"ד:

בד"ה כתם שבין ראשונה לשניה שנמצא בבגדה של תינוקת שלא הגיע כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חזיא בעונות כו' בהפסקות שלש עונות כו' שלש עונות שניות מטמאה מעת לעת כו' כצ"ל:

י:

גמ' מכלל דשופעת כי נהרא אנא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מתקיף לה רבי אלעאי כו' אין לה כתם דקתני בפרק האשה כו' שדמיה טהורים מהתם שמעי' דאין לה כתם כו' כצ"ל:

בד"ה רוקה ומדרסה כו' רוקה בשוק וקים לן שקודם לכן ראתה שתי פעמים ואין אנו כו' כצ"ל:

בד"ה ולא ידענא כו' כרוקה ומדרסה הס"ד:

בד"ה לא מבעיא צ"ל ולא מבעיא כו':

בד"ה מעוברת והיא מניקה כו' כצ"ל:

יא.

גמ' ובשבת קפצה ולא חזאי כל זה נמחק. ונ"ב דעת הרמב"ם והרמב"ן שלישנא אחרינא חולק על לשון ראשון ממש וא"כ אחרינא דקאמר הכא לאו דוקא או מ"ה קאמר אחרינא כלומר ששנתה מן החד בשבת הראשונה שראתה דוקא בקפיצה אבל הרשב"א כתב שהלישנא אחרינא אינו חולק ואיירי שבשבת לא קפצה ודו"ק עיין במגיד משנה:

שם בפיסקא והיושבת על דם טוהר קא סלקא דעתא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לימים ולקפיצה כו' על ידי קפיצה הס"ד:

בד"ה והיושבת על כו' טהור הוא הס"ד:

בד"ה ומשמשת כו' ולאחר תשמיש הס"ד:

בד"ה ובעלה כו' דמים שלה הס"ד:

בד"ה ממעין כו' כגון דחזאי ריש ירחא כו' כצ"ל:

בא"ד מן דלא מיירי כו' עד חוץ מן הנדה כל זה נמחק. ונ"ב בס"א אינו:

בא"ד לא מהניא ראיה דרביעי בחדש כו' כצ"ל:

בד"ה מבקשת כו' היא טמאה הס"ד:

תוס' בד"ה ממעי כו' בתוך ימי נדה או ריש ירחא כצ"ל והשאר נמחק. ונ"ב בס"א אינו:

יא:

רש"י בד"ה וראתה שלא כו' לא פסקה הס"ד:

בד"ה כאן שלא שמשה כו' והכא ליכא מיגו לישנא אחרינא כאן ששמשה לאחר כו' שמש עכרן והא דתני כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הא נמי כו' פ"ב הס"ד:

בד"ה בין יש לה כו' דאע"ג כו' הס"ד:

בד"ה ואוקימנא לקמן הס"ד:

תוס' בד"ה ומשמשת בעדים אארבע נשים כו' כצ"ל:

בד"ה תניא נמי הכי כו' כיון שתבעה אין לך כו' כצ"ל:

יב.

גמ' וזהו עדן של צנועות כו'. נ"ב הערוך פירש לשון עת וזמן היינו משום שמצא בגירסא עידן ביו"ד אבל לפי גירסת הספרים שלנו נראה לפרש לשון עד שבודקת בו ולשון עדן בנו"ן לנקבות וק"ל:

רש"י בד"ה בדיקה צ"ל לבדיקה:

בד"ה דאם כן צ"ל אם כן:

בד"ה וזהו עדן כו' את הבית וזהו עדן כו' כצ"ל והד"א:

יב:

גמ' רש"י בד"ה לא בעיא כו' לישנא אחרינא כו'. נ"ב נ"ל שהאי ל"א שכתוב ברש"י אינו מלשון רש"י עצמו דא"כ למה מערב שני הפשטים יחד דהא לפי' הראשון יכול נמי לפרש סודני מטיל שכר והא ראיה שבסוף כיצד מברכין א"ל רבא לרב פפא סודני כו' והתם ליכא לפרש דרך גנאי או בתמיה ואפ"ה פירש"י לפי שרב פפא מטיל שכר תמרים היה וכן לפי' השני שהוא בתמיה יכול נמי לפרש ת"ח והא ראיה שהערוך פירש ירא שמים וגרס לא מגניה באפיה כלשון שני אלא לשון אחד הוא של רש"י והשני הוא פירוש אחר ואינו מן הפנים וכן מצאתי בפי' ישן מדוייק נ"ל:

בא"ד יושב בביתו אמר ליה כו' שכרא לא פסיד כו' סודנא רהיט לא מיגניא כו' כצ"ל והד"א. ונ"ב אצל תמרי בחלוזך פי' כלי שנותנין בו תמרים:

בד"ה מאן דמתני קשיא דרב יהודה אדרב יהודה כו'. נ"ב ודעת המפרשים מה שאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אינו פסק הלכה ממש ויכול להיות ששמואל גופיה פסק אף באינה עסוקה ודו"ק:

תוס' בד"ה לא פי' כו' שהיא מרגילתו כו'. נ"ב פי' הסיתו לעבירה: