מהרש"ל על הש"ס/חולין/פרק ח

קד.

גמ' דתנן הנודר מן הירק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חלת ח"ל כו' מנהר ועד אמנה כצ"ל וכן בכל הדבור צ"ל אמנה. ונ"ב ויש מי שקורא אמנם ויש מי שקורא (אמונה) [אמנה] ויש מי שקורא אמונם ר"מ בפ"ו דשביעית:

בא"ד כמו בחלה היכא דליכא כהן קטן כו' כצ"ל:

קה.

תוס' ד"ה לסעידתו צריך להיות לסעודתא:

קה:

גמ' אמר ליה לא מיבעיא כו'. נ"ב פי' האלפסי וזה לשונו כלומר דצריך נטילה:

רש"י בד"ה מהדר אבתריה שרא דעניותא כו' כצ"ל:

קו:

תוס' בד"ה אמר רב כו' קתני שלשים בפיסת היד כו' כצ"ל:

קז.

רש"י בד"ה מילף לייפי כו' דלי ומטבילין כו' הד"א:

קז:

גמ' ולא משית ידיך ואמאי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בלם במ"ם כו' שהמתג והרסן מחתכין עדיו של סוס כו' כן הוא בס"א:

קח.

גמ' שמואל ורשב"ל דאמרי אפשר כו' כצ"ל:

קט.

רש"י בד"ה ותו לא מידי אין לשנות כו'. נ"ב הוא פי' של ותו לא מידי דקאמר בגמ' וה"פ אין לך להשיב ולשנות הסוגיא בענין אחר אלא כמו שפירשתי דפליגי באפשר לסוחטו לחוד וק"ל:

בא"ד שקבלה את הטעם הרוטב כו' כצ"ל:

קט:

גמ' אמרה ליה ילתא לרב נחמן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אבל כחל שהוא רך כבר כו' כצ"ל:

קי.

רש"י בד"ה איכא תנא בהאי דוכתא הס"ד:

ד"ה ורב ששנה לכם כחל שאסר כצ"ל:

ד"ה דקדחו בהו חילפי כו'. נ"ב פי' צמחי עשבים הנקראים חילפי והם קמשונים שצומחים בכרמים כלומר ישנים היו מזמן רב עכ"ל הערוך:

תוס' בד"ה ההוא לקדירה כו' ולמאי דפרישית דמתני' איירי נמי בקדרה בהדי כו' כצ"ל:

בא"ד נעשה הבשר נבלה וחוזר כו'. נ"ב נראה בעיני לפ' הא דקאמר שנאסר הבשר ואוסר את הלב לאו דוקא קאמר שהרי לר"ת אפי' בפני עצמו אסור בבישול ואינו שרי אלא בצלי ולא הוי דומיא דרישא דאיירי אף בבישול אלא לרוחא דמילתא קאמר שאף אם תתלוק ותאמר דשיעתו מהני קצת שלא יבלע דם של עצמו מ"מ מאחר שהבשר נאסר משום דם חוזר ואוסר את הלב אבל לפרש"י אפילו בכה"ג שרי וחלוק זה מצאתיו אח"כ בדברי הר"ן:

קיא.

רש"י בד"ה אמרו ליה כו' אמרו לו לרב נחמן כו' כצ"ל:

קיא:

רש"י בד"ה קפי צף כו' וקפא ברזלא הס"ד:

קיב:

תוס' בד"ה דגים משום כו' מלא מיץ מן המליח כו' כצ"ל:

קיג:

רש"י בד"ה תרי מיעוטי כתיבי ה' דכתיב כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ושאני הכא כו' על איסור חלבה מדאמרינן כו' כצ"ל:

קטו:

גמ' דאיכא למימר נבלה תוכיח כו'. נ"ב נ"ל מה שתירץ רב אשי נבלה תוכיח ידע נמי שאין זו פירכא מעולה מאחר שאינו מגופו ומ"מ סבר דדינא כמו פירכא כל דהו דפרכינן אמה הצד דאתא מתרי ולא מתלתא וכדמקשינן ליה דפירכא זו אינה פירכא כלל ולא דמי לפירכא כל דהו סבר רב אשי א"כ פירכא כל דהו פירכא מעולה היא ופרכינן אפילו אתלת ודו"ק:

שם לא אם אמרת חדא מחדא נמחק חדא מחדא. ונ"ב בס"א אינו:

רש"י בד"ה ל"ל גזירה לאסור אכילה כי היכי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ומה ערלה כו' שכן צריך מאתים לבטלה דמדרבנן הוא דצריך מאתים כצ"ל:

בד"ה וליפרך מה כו' ולא פרכינן כל דהו כו'. נ"ב ול"נ דאמה הצד חדא מחדא פרכינן מיניה אפי' דאתא מעלמא ותדע דאל"כ אמאי פריך לעיל חוסם פי פרה יוכיח הלא לא אמרינן יוכיח דאתא מעלמא אפי' אמה הצד דאתי משתי צדדין כ"ש דלא אמרינן אחדא מחדא אלא מאי אית לך למימר האי יוכיח איכא הוכחה להדיא דלא תילף בשר בחלב בק"ו מערלה וכ"ש במה הצד שהרי גבי חוסם פי פרה נמי איכא ק"ו לגבי ערלה וחזי' דקרא קא קפיד דלא נילף מערלה אף בשר בחלב לא תילוף מיניה משום הכי פרכינן שפיר מה שאין כן בנבלה דליכא הוכחה להדיא דלא תילף ק"ו מערלה שהרי גבי נבלה ליכא ק"ו אבל אי הוה מייתינן בשר בחלב במה הצד מכלאים א"כ ה"א שפיר דנבלה יוכיח דמיניה איכא הוכחה גמורה דלא מייתינן מן מה הצד שהרי האי מה הצד איכא נמי גבי נבלה וקא חזינן דקפיד קרא דלא תילף מיניה הכי נמי בשר בחלב לא תילף מיניה ודו"ק:

קטז.

רש"י בד"ה הא דרשינהו לכדשמואל חד לחלב ומתה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה עיקרן כו' מאתים ונאסר והקשין והעץ כו' כצ"ל:

קטז:

גמ' אמר רב חסדא רישא נראה כו' כצ"ל:

שם כשרה שינקה מן הטריפה כו'. נ"ב אליבא דרש"י לא גרסי' כשרה שינקה מן הטריפה וכן ל"ג פירשא בעלמא הוא. נ"ל:

רש"י בד"ה הרי זו אסורה כו' גבי קיבת עולת כהן כו' כצ"ל ונרשם גמ' אחר דבור זה. תוס' בד"ה ומי אמר כו' סבר כוותיה כצ"ל:

קיז.

רש"י בד"ה תרומת הדשן כו' מדשן מזבח מלא מחתה כו' כצ"ל:

קיז:

גמ' כתיב ושמו אצל המזבח התם כתיב כו' כצ"ל. ונ"ב וי"ו בתרייתא דושמו קדריש כך פרש"י במעילה ע"ש: