מהרש"ל על הש"ס/חולין/פרק ג

מב:

תוס' בד"ה ואמר רב יהודה כו' דמשכחת ביה חומרא וקולא כו'. נ"ב לא הוה ליה למימר אלא קולא לחוד דהא כבר איכא חומרא לענין עומאה אלא דבעי לאשכוחי קולא וחומרא כחדא בר מטומאה דהתם וק"ל:

מג.

וושט דאכלה ביה ופעיא ביה כו'. כן הוא בס"א:

בד"ה נפולה נפלה מן הגג וגלודה בכלל:

רש"י ד"ה נטולה שניטל עורה ונחתכו רגליה בכלל חסורה כו' כצ"ל והד"א:

מג:

גמ' יונה אמר ר' זירא מבלעתיה וכמה כו' כצ"ל ונ"ל יונה הוא שם חכם וכן איתא בערוך וזה דעת רוב הפוסקים שהשמיטו דין זה וכן יראה מפי' רש"י למי שמעיין ומדייק בפירושיו אלא שהסמ"ק כתב שקאי על יונה ממש וכן היא בשחיטת אשכנזים ולא נהירא:

רש"י בד"ה דאמר במשהו כו' שחיטה היא הס"ד:

מד.

גמ' והאמר שמואל חורבץ הוושט ברובו הא דאקפל אקפולי הא דאינקב אינקובי נמחק. ונ"ב כל זאת אינו בגרסת רש"י אלא פריך והאמר רבה ב"ח אמר שמואל כו' ומשני הא דאקפל אקפולי הא דאפרוק אפרוקי וכן פי' הרשב"א להדיא וכן הוא באשר"י:

תוס' בד"ה כולה כרב עבדא והא דאמר לעיל רמינן עלה כו' כצ"ל:

בד"ה והאיכא עיקור כו' ומיהו ספרים דגרסי מעיקרא כו'. נ"ב פי' גבי בשלמא מתני' לרב פפא לא קשיא כו':

בא"ד הא דאקפל אקפולי כו'. נ"ב פי' ולעיל ל"ג הא דאקפל כו' אלא כגירסת הספרים שלנו ודו"ק:

מה.

רש"י בד"ה מצטרפים הנקבים כו'. נ"ב אף לפרש"י הנקבים לאו דוקא קאמר אלא ר"ל בין הכל וכן פי' הר"ן כל הסוגיא וכן איתא באשר"י שאף לרש"י הפי' כן ע"ש:

בד"ה ובגולגולת כו' ובגולגולת בש"א כמלא מקדח ובה"א כדי שינטל כו' כצ"ל:

בא"ד ואמרי' בבכורות כמה ינטל כו'. נ"ב לא מצאתי זאת בבכורות אלא באיזה מקדח אמרו במקדח של רופאין והוא סוף המשנה דאהלות וכמו שכתבו התוס' ואם אינו טעות סופר אגב ריהטא לא דק:

בד"ה כנגדו בביצים כו'. אתה יכול להכיר המוח דביצים גם יש להן ב' קרומים כו' כן הוא בס"א:

מה:

רש"י בד"ה אבא רב כו' אבא חבירי. נ"ב עיין בריש במה בהמה דף נ"ג:

מו.

רש"י בד"ה ה"ג כו' שמן חי בליען כו' חי בליעי כו' הד"א:

בד"ה עד א' כו'. נ"ב עד אחת כו':

תוס' בד"ה ואת"ל עד ולא כו' עצמן היינו עובי כו' כצ"ל:

בד"ה מאי לאו כו' משום דאי הויא טרפה כו'. נ"ב פירוש משום דאמרינן לעיל שניה איני יודע ובספק הואי ואי הוי אף השניה טריפה א"כ כל הבעיות שייכים למיבעי על השניה כמו על הראשונה ודו"ק:

מו:

רש"י בד"ה ר' יוסי כו' אין זו יבישה אלא שתיבש כ'כ כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל:

מח:

רש"י בד"ה נקובי נקיב כו' לתוכה והלכתא כו' כצ"ל והד"א:

מט.

גמ' רב אחא בריה דרבה אמר תלינן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה נהגו בו כו' נקיט ליה. נ"ב פי' כהנים:

מט:

רש"י בד"ה התורה חסה כו' על ממונן של צרי עין שהרי צרעת באה עליו בעבור שהוא צר עין כדאיתא במדרש ובא אשר לו הבית כו' קל וחומר כו' כצ"ל:

נ.

רש"י בד"ה ברובו אפי' כו' או תחתון ברובו כשרה. נ"ב נ"ל להגיה עד רובו וכן מצאתי להדיא בפי' רבינו נסים שהעתיק לשון רש"י:

נא.

רש"י בד"ה הכה על ראשה כו'. נ"ב ס"א הכה על ראשה אדם שהיה אוחז בידו שבט אחד והכה על ראשה של בהמה והלכה לה השבט עד זנבה או שהכה כלפי זנבה והגיע השבט עד כלפי ראשה ולא תימא שהכה על ראשה וזנבה שלא יגיע בשדרה כלל דליכא למיחש משום ריסוק אלא אפילו הכה על השדרה באורך אפי' הכי לא חיישינן עד כאן זה מצאתי בשני פירושים מדוייקים:

נא:

גמ' עף ומעפף. נ"ב והרי"ף גורס עייף מיעף:

רש"י בד"ה דעביד ביזרי כו'. נ"ב ביזרי לשון זרעים כך פי' הערוך אבל מלשון רש"י לא משמע הכי:

נב.

גמ' או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן כו' כצ"ל:

שם עולא בן זכאי אומר כו'. נ"ב זו היא גירסת תוס' כדלקמן אבל גירסת רש"י אמר עולא בר זכאי אימר וק"ל:

רש"י בד"ה חימצי כו'. נ"ב וביבמות פ' הבא על יבמתו פי' מין קיטנית:

נב:

גמ' והא ההיא תרנגולתא כו'. נ"ב בשלמא אברייתא לא קשה מההיא עובדא דשמא ארס שלו אינו מזיק אבל השתא דמחלקין בין מצילין כו' משמע דבאין מצילין שאין לו חימה אינו כועס כל כך להטיל ארס והא אשכחן דאית ליה ודו"ק:

שם ואיתחיד דשא באפיה כו'. נ"ב פי' מאיליו:

רש"י בד"ה עד שתנקב כו' אפי' לעופות כו'. נ"ב זהו לפי סלקא דעתיה דלאו מוקי עדיין בגדיים וטלאים אי נמי בעופות הגסים קאמר שדינם כגדיים וטלאים כדמשמע באשר"י להדיא ע"ש:

בד"ה בריבי שה חכם. נ"ב ס"א לישנא אחרינא גדול הדור:

ד"ה ורבנן כו' זיהרא ולא כו' הד"א:

תוס' בד"ה ה"ג כו' יש דרוסה לנץ בכל ענין כו'. נ"ב אבל ללישנא קמא לא קשה נהי דיש דרוסה לנץ אף בגדיים וטלאים היינו דוקא במצילים ומש"ה קתני מתני' עוף הדק דבכל ענין ודו"ק:

נג.

רש"י בד"ה רוב אריות דורסין וקים לן כו' כצ"ל:

נג:

רש"י בד"ה דרוסה שאמרו מבחוץ צריכה כו' הד"א:

בד"ה סימנין ואזיל כל הנך כו' כצ"ל:

בד"ה גודרו כו' גודדו בדלת כצ"ל. ונ"ב נ"ל דגרסי' בשני דלתין דאחרונה פשיטא שהוא בדלת דלא שייך כאן לשון גרידא אלא דלא תימא גורדו כמו שמצינו בסופר גורדו ומעמידו על גולדו כי לשם הוא מענין קליפה אבל הכא גרסי' גודדו בוי"ו וב' דלתי"ן והוא מלשון חותך כמו גודד בתאנים נ"ל:

תוס' בד"ה דרוסה כו' דמורי ביה רב מכפא כו'. נ"ב אבל מהא דרב דאמר צריכה בדיקה כנגד כל החלל כו' לא קשה דשמא איירי שראינו שדרס אבל אין מקום הדריסה כלל ניכר מבחוץ דבכה"ג ודאי רב מודה דחוששין לספק דרוסה אבל היכא שמקום הדריסה ניכרת לעולם לא מהני בדיקה כדי לראות אם יתאדם הבשר נגד הסימנים אבל מהא דמורי בהו רב כו' שפירש רגיל להורות א"כ בע"כ איירי בדבר המצוי תמיד וענין כזו שראינו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר כלל מבחוץ לא שכיחא כלל ידו"ק:

נד.

גמ' ורשב"ל אמר אלו כשרות דוקא כו' כצ"ל:

נד:

רש"י בד"ה לא חמשה כו' ובו משלשלין את המטה. נ"ב פי' ועוד איכא בו צורך אחר שמשלשלין בו את המטה להורידה מן העלייה או להורידה אל המקוה כשנטמאת ע"ש:

תוס' בד"ה אין בעלי כו' בשור זה כו' כצ"ל. ונ"ב קאי אמה שאמר שור זה לעולה ואח"כ החרימו שחל החרם עליו צריך ליתן פדיונו לכהנים וקאמר שאין שמין אותו בכל שויו אלא אומדים כמה היה אדם נותן דמים בעד שור זה להקריבו עולת נדבה אע"פ שאינו חייב קרבן שהרי זה נמי לא אמר הרי עלי עולה אלא שור זה וק"ל:

בד"ה הדקין כו' אלא אשברים קאי אמנם לא מצאנו בשום מקום דבעינן שיעור לכלי חרס מתחילתן והאי דתנן כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל:

בא"ד במס' כלים בפ"ב אלא כו' כצ"ל:

נה.

גמ' שיעורן בכדי סיכת קטן כו'. נ"ב זה לשון הערוך פי' הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן שהן קרקרותיהן והיינו קרקעיתיהן או בדופנותיהן שהן הצדדים שיעור שישבו במקום שלא מסומכין ויכולין לקבל אפילו כל שהוא עדיין מקבל טומאה ולא נאמר בפי' כמה שיעור קבלתו ושיעור של אותו כלי כשהיה שלם למטה כדי סיכת הקטן למעלה עד לוג כו' ולא פירש כמה מחזיק י"ל הואיל כשהיה שלם שיעורו כדי סיכת קטן שיעורו כשנשתבר כדי סיכת אבר קטן של קטן בן יומו כמפורש בגמ' בפרק המוציא יין בשבת לענין הוצאות שבת ועי"ל ילמוד סתום מן המפורש חצי לוג בסאתים חלק א' מצ"ו חלקים וכן רביעית בסאה חלק א' מצ"ו חלקים בה גם אלו הדקין אם ישאר להן תוך והן יכולין לקבל חלק אחד מצ"ו בלוג מקבל טומאה כדאמרי' בכ"מ סמכו ענין לו כו':

שם ואיידי דתנא רישא כו' אסור באכילה ואב"א ניקב לחוד ונחתך לחוד כו' כצ"ל. ונ"ב כן מצאתי הגירסא בחדושי הרשב"א וכן הוא בר"ן ע"ש:

תוס' בד"ה שיעורין כו' שולי המחצית. נ"ב פי' דומה לגת:

נה:

גמ' בעי ר' ינאי בר' ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים ניטל מקום טיבורו וכו' כצ"ל:

רש"י בד"ה קול הבריות צ"ל כל הבריות:

נו:

גמ' ברבי א"ל ירוקין הוו כו' דר' אבהו וא"ל אדומין הוו וטריפה והאנן תנן אדומין כשרין אדומין שהוריקו כו' בטרפחת כרבי בזפק כו' כצ"ל:

נז.

תוס' בד"ה שמוטת ירך כו' גבי אלו כשרות כו' כצ"ל:

נח.

גמ' לאמימר ומודין בביצת טריפה כו' כצ"ל:

נח:

רש"י בד"ה בחדא מחתא כו' לשון עובד מחי. נ"ב תרגום של מעשה אורג:

בא"ד שמסדר את דבריו כצ"ל:

בד"ה והיכא דלא כו' אוקימנא והוא דקיימא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הני תמרי כו' לאתויי ענבים דברום ובאמצע כו' כ"ה בס"א:

בא"ד והא שייר ענבי דברום כו'. נ"ב בגמ' שלנו לא נאמר אלא והא שייר בין הביניים אלא שהתוס' גורסין נמי והא שייר ענבי דברום דבתחילת הפ' אומר מחרצנים לאתויי ענבי דברום עד לאתוי בין הביניים וא"כ ממילא מתרוייהו פריך וק"ל:

נט.

רש"י בד"ה ה"ג כו'. נ"ב ס"א קרסולי גרסי ולא גרסי' קרסוליו:

תוס' בד"ה ניבי כו' ושקול טופריה דבב"ק ובפ' במה אשה כו' כצ"ל:

בד"ה אלו הן כו' קרנים חרוקות כו' צ"ל חדוקות כאן ובכ"מ בעמוד שאחריו:

נט:

גמ' בעינן כרוכות הדורות וחדוקות והוא דמבלע חידקייהו והיינו ספיקא כו' כצ"ל:

שם הוי משכיה דטביא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה חדורות כו' צ"ל הדורות כו' ול"נ דכרוכות היינו כו' גרסי' הדורות כעין כו' כצ"ל:

בד"ה בעינן חדודות כרוכות כו' דשור חדודות לאפוקי כו' אינן חדודות יש עיזא כרכוז ששמו כו' וקרני' חדודות וחדוקות כו' כצ"ל:

בד"ה דמיבלע חדקייהו חריצן כו' כצ"ל:

בד"ה והיינו ספיקא דעיזא כרכוז שקרניו חדודות וחדוקות ומספקא לן כיון דחדודות וחדוקות חיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלו הן כו' דיש טלפי חיה דומות כו'. נ"ב וממילא איכא נמי לספוקי שמא ישתנה נמי שיהיה מין עז וכה"ג שדומה בטלפים לחיה ודו"ק:

בא"ד והשתא מתני' דפרק בא סימן כו'. נ"ב לא קאי אהאי י"ל אלא אפי' ר"ת דפירש דליכא לספוקי בטמאה לכ"ע אלא כדי לידע בין חיה לבהמה אם כן מתני' דבפרק בא סימן איירי כדי להפריש בין טהורה לטמאה ודו"ק:

בא"ד טלפים דעז כטלפים דחיה כו'. נ"ב נ"ל דלאו דוקא ממש כשל חיה דאם כן קשה לרבנן דר' דוסא שמתירים החלב בטלפים לחוד אלא דומות קצת ומש"ה פריך שפיר התוס' למאי נ"מ מזכיר התלמוד ודו"ק:

בד"ה והרי עז כו' ותימה לישני ליה כו' עיזא דכרכוז ודחדודות כו' כצ"ל:

בא"ד וגם חדין בראשיהן כו'. נ"ב פי' כרוכות דהיינו גילדי ואם נפרש כרוכות עגולות הלא של שור נמי עגולות והדורות נמי הן אם נפרש עגולות ואף אם נפרש חדודות גם של שור חדין בראשיהן וק"ל:

בא"ד ובחדודות ובחדוקות נמי לא סגי כו'. נ"ב כאן תפס פרש"י חדודות ולא הדורות וק"ל:

בא"ד משמע שבא לפסוק הלכה כו'. נ"ב אבל והוא דמיבלע חידקייהו אינו פסק הלכה אלא שממעט ספיקא דעיזא כרכוז ודו"ק:

בא"ד היכא דלא מיפצלא כו'. נ"ב פי' דבעינא כל הני תלתא סימנים וק"ל:

ס.

תוס' בד"ה אל תקרי כו' פי' בערוך כו'. נ"ב וזה לשון הערוך כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לצביונן נבראו פירוש לקומתן גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל לדעתן נבראו ולא כדעת התינוקות ופי' לצביונן לשון יופי כמו לצבי ולתפארת כו':

בד"ה פסוק זה כו' דלמטטרון יש לו שבעים שמות כן הוא בס"א:

סא.

תוס' בד"ה כל שיש כו' קתני בברייתא רשב"ג אומר כל שיש לו אצבע כו' כצ"ל:

בא"ד פי' בי"ט עופות ע"כ כו'. נ"ב בעלי התוס' בעל כרחן גורסין לקמן י"ט עופות והיינו מאחר שהזרזיר הוא בכלל כ"ד עופות הטמאים והזרזיר הוא מין עורב כדלקמן א"כ הסברא נותנת שיש לו ב' סימנים כמו עורב וא"כ [לא] נשארו אלא י"ט עופות שיש להם ג' סימני טהרה כו' ודו"ק:

בא"ד שהיא באות שבעופות כו' כצ"ל:

סא:

תוס' בד"ה מכדי כ"ד כו' דהא השתא בתלתא לא אכלינן כו'. נ"ב ואע"ג דלא ילפי' מי"ט עופות מידי דאם לא כן עורב ל"ל מ"מ כה"ג דכתיב להדיא דחד סימן אסור כגון בפרס ובעזניה א"כ ממילא שמעי' דחד סי' אסור נהי דלא נוכל לאסור אותן ב' סימנין שהן בפרס ובעזניה משום דכל חדא הוי ב' כתובים עם י"ט עופות אבל סימן השלישי דליתא גבייהו ילפינן מינייהו ומפרס ומעזניה ודו"ק:

בא"ד ואי ה"א דאותו שלישי כו'. נ"ב כגון שזה הסימן שיש לי"ט עופות יותר מבעורב זה הסימן הוא גבי חד מהנהו פרס או עזניה א"כ בודאי זה הסימן השלישי שיהיה בי"ט שלא נמצא בפרס או בעזניה בודאי יהיה גבי עורב וק"ל נ"ל:

בא"ד דאתי מק"ו מי"ט עופות כו'. נ"ב ואע"פ שכבר תירץ לעיל דלא נוכל למילף מינייהו מ"מ קא ס"ד נהי דלא נילף מינייהו בסימן השייך בי"ט עופות אפי' בצירוף פרס ועזניה דהא הני תרי סימנים דידהו הוו שני כתובים ממש אבל השתא דאיכא חד מינייהו דפרס ועזניה דה"ל סימן חדש שאינו כלל בי"ט עופות אם כן הוה שפיר ילפינן מיניה ולא הוה צריכין למילף מי"ט עופות אלא שלא תאמר סימן הישן הוא עדיף שהרי בי"ט עופות הוא טמא אפילו בתרי בהדיה כל שכן הכא דהוא חד דלא עדיף מן החדש ודו"ק:

בא"ד דכי איכא תרי בהדיה הוי טמא כו' כצ"ל:

סב.

גמ' דבר אחר למינו להביא כו' מאי סנונית לבנה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רחבה כו' סטיו כפול היה כו'. נ"ב פי' האיצטבא סביב מקפת ובתוך אותו היקף עוד היקף אחר. רש"י:

בסוף א"ד בפ"ק דפסחים. נ"ב פי' שכך היתה נקראת:

סב:

גמ' ולא אזוב כותלית כו'. נ"ב מפי' הרמב"ם דסוף נגעים יראה שהוא שם מקום או מדינה כמו אינך והערוך פירש שהוא איזוב שיש בו צבע כמו כחול:

שם דבי חילפי כו'. נ"ב פי ערבה:

תוס' בד"ה מאי ספיקייהו כו' וגם ר"ח פי' גבי כו' כצ"ל:

בא"ד שיש לו לסתות כו'. נ"ב פי' לחיים:

סג.

גמ' באות שבעופות כו'. נ"ב פי' מאוס:

שם תני רבנן עורב זה עורב [אוכמא] את כל עורב להביא עורב העמקי [והבא בראשי יונים] למינו להביא את הזרזיר למינהו להביא סנונית לבנה (והכא אמר מר) [והבא בראשי יונים אמר ר"פ] כו' כצ"ל. ורב כך גירסת הרי"ף ועיקר:

רש"י בד"ה וזהו שהביא כו' מתרגמי' ליה כו'. רב פי' על דוכיפת:

סג:

רש"י בד"ה מנה הכתוב כו' וגו' (מפני) [ישנה] כו' הד"א:

סד.

תוס' בד"ה סימנין כל גבי דגים קטנים אין בהן כו' כצ"ל:

בא"ד מהו דתימא הרסנא עיקר כו'. נ"ב פי' ונאכל כמו שהוא חי קמ"ל דקמחא עיקר ואינו נאכל חי ואסור אלמא דלענין בישולי עובדי כוכבים אזלינן בתר עיקר וא"כ ממילא הכא דקמחא עיקר הוי בכלל פת ודו"ק:

סד:

תוס' בד"ה גיעולי ביצים כו' ושום תלמיד הגיהו. נ"ב פי' אלא הכא גרסי' גיעולי ביצים מותרות שורו עיבר ולא יגעיל ול"ג מפני וק"ל:

בד"ה והוא שנמצא כו' ועלה קאי דר' זעירא דאמר כו' כצ"ל:

סה.

תוס' בד"ה ר' יוסי כו' לא דריש חגב כו'. נ"ב פי' ואין צריך שיהא שמו חגב וכן פירש הרא"ש להדיא ומ"מ אינו קשה אמאי אמר איכא בינייהו ראשו ארוך ולא קאמר איכא בינייהו חגב משום דלא פסיקא ליה כל כך דשמא תנא דבי רב [בלא יתור דחגב מצריך שיהא שמו כל הני דכתיבי בקרא אבל לקמן מקשי התוס' אי הוי חד מנהון דלא הוי שמו חגב א"כ מוכח להדיא דתנא דבי רב] לא ס"ל דבעינן שמו חגב הל"ל איכא בינייהו שמו חגב:

סה:

רש"י בד"ה הצד השוה כו' ארוך וקרצולי' כו' הד"א:. :

סו:

רש"י בד"ה ת"ל כו' ונחלים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים כו' כצ"ל:

בד"ה ואימא במים כלל ת"ל שרץ כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה במאי קמיפלגי כו' מן ההפתק ומן כו' כצ"ל. ונ"ב פי' מקום כינוסיהן של חגבים שעצורין ומלוחין זה על זה:

בא"ד הבאין מן הסלילה. נ"ב פי' הנמכרין בסל לפני החנויות:

סז.

רש"י בד"ה ואיפוך אנא כשאר כעין הפרט כו'. נ"ב נ"ל דאף רש"י נשמר מקושית התוס' אמאי לא נימא מרבה אני חריצין ונעיצין לפי שהן נובעין כו' אלא משום דלא דרשי' בכלל ופרט דנימא כעין הפרט מה התם נובעין כו' ע"כ בעי לאשכוחי שום מעלה דאית בחריצין ונעיצין לרבות לאיסורא ומעלה בבורות שיחין ומערות דחזו לרבות להיתרא והיינו משום שעצורין ככלים ואם כן רביתייהו בהכי ודו"ק:

בד"ה מיניה הוא כו' צ"ל מניה הוא כו' כדכתיב בימים ובנחלים כו' כנ"ל:

סז:

תוס' בד"ה קוקיאני כו' טוניא באוסייהו. נ"ב פי' שרץ קטן: