מהרש"א על הש"ס/בבא מציעא/פרק י

קטז:

בד"ה וליחזי ברשות כו' ועוד דהתם פריך מתוך הסוגיא כו' עכ"ל. כצ"ל וע"ש בתוס' בד"ה לפיכך אם נפל כו' וק"ל:

בפרש"י בד"ה לוגר ליה אחריתי כו' ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו כו' עכ"ל. ולא ניחא ליה לפרושי לאידך גיסא דלוגר ליה אחריתי שיהיה דר לבד וכדמעיקרא ולמה כופין אותו לדור עם הבעל הבית דהא לא פסיקא לן שיהיה דר לבדו דמיבעיא לן בסמוך א"ד שניהם דרין כו' וק"ל:

קיז.

בד"ה איפחית מעזיבה כו' ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית כו' עכ"ל. נראה מפירושו דבשוכר ומשכיר ליכא פלוגתא לענין הרחקת נזקין ואע"ג דלמאי דבעי למימר דבפלוגתא דר"י ורבנן דמתני' דהכא פליגי דמיירי בשוכר ומשכיר כפרש"י גופיה לקמן מ"מ למאי דמסיק דבמתני' דהכא באחזוקי תקרה פליגי משמע ליה דלכ"ע בשוכר ומשכיר התחתון מתקן המעזיבה כשהוא חושש למימיו של עליון לרבנן משום דאחזוקי תקרה הוא ועל המשכיר לתקן ולר"י משום דעל הניזק להרחיק עצמו ומה שדקדק רש"י לפרש לקמן באחזוקי תקרה כו' אין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק כו' הוצרך לפרש כן לרבי יוסי דאם העליון לא היה צועק אלא התחתון היה חושש למימיו לא ס"ל דעליון מתקן אלא התחתון דעל הניזק להרחיק עצמו אבל לת"ק בין שהתחתון חושש למימיו בין אינו חושש עליו לתקן משום דאחזוקי תקרה הוא ומ"ה הוצרך לפרש הכא דפלוגתא דאמוראי דהכא בחושש למימיו לא איירי בשוכר ומשכיר ודו"ק:

תוס' בד"ה ויושב כו' וקשה דהא נהנה הוא שא"צ לעלות כו' עכ"ל. ולא בעו להקשות לפ"ה למאי דמסיק דאסר רבי יהודה ברישא משום שחרוריתא הא בסיפא נמי איכא שחרוריתא דאיכא למימר דלא אסר אלא כשגם נהנה דה"ל זה נהנה וזה חסר מיהו ק"ק דאכתי ה"מ להקשות לפ"ה דה"ל נמי זה נהנה בלבנינותא דעלייתו וזה חסר בשחרירותא דביתו וי"ל דניחא להו להקשות גם לר' יוחנן דלית ליה הך סברא דאיכא שחרירותא ודו"ק:

קיז:

בד"ה וכן בית הבד כו' ועוד אי באחין שחלקו מוטל על התחתון לבנות התקרה כו' עכ"ל. ר"ל כי הכא שהתחתון עושה לבית בדו כיפין אמאי איצטריך כו' והרא"ש תירץ בזה דלא דמי דלעיל אין התחתון צריך לתקרה כיון שהגג של מעלה קיים משא"כ הכא דצריך לתקרה שלא יתקלקל בית הבד שלו ע"ש:

קיח.

בד"ה זמן ב"ד כו' דהא לעיל גבי נשברה כו' עכ"ל. ר"ל לעיל בס"פ האומנין ע"ש:

בד"ה א"ל הגיעוך כו' דאישתמוטי קא משתמיט כו' כדאמר בגמרא עכ"ל. מיהו קצת קשה המקשה דפריך אסיפא ותקנה ליה שדהו דאריב"ח כו' ולא אסיק אדעתיה למימר אישתמוטי כו' אמאי לא קשיא ליה ארישא דא"ל הגיעוך אין שומעין לו והא מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור ויש ליישב וק"ל:

בד"ה ליקני ליה חצירו כו' אבל אי לאו דריב"ח א"ש כו' עכ"ל. פי' אי לאו דריב"ח ממתני' דפרק שנים אוחזין דקתני ואמר זכתה לי שדי זכתה לו לא קשיא ליה אדהכא ותקנה ליה שדהו דאיכא לאוקמא בעומד בצד שדהו דהכי אוקמוה שמואל התם אבל מריב"ח פריך שפיר ואע"ג דאוקמוה נמי התם הך דריב"ח בחצר המשתמרת ה"נ הכא בסמוך לגינה קתני דה"ל חצר משתמרת ודקאמר תקנה ליה שדהו שיגרת לישנא דהתם נקט ודו"ק:

בד"ה כאן בשל חבירו תימה למאי דס"ד השתא כו' יאמר לו אתן לך כו' עכ"ל. ולמאי דמוקי לה בהפקר ניחא שהפועל מבקש שכרו ממנו והוא משיב לו תטול שכרך ממה שעשית אבל בשל חבירו למאי דס"ד השתא דאין שכרו עליו אלא על בעה"ב למה יאמר לו השוכר טול שכרך ממה שעשית לא יאמר לו אלא לי לא עשית אלא לחבירו והוא ישלם לך ואפשר שחבירו יתן לו כמו שהתנה עמו וק"ל:

בד"ה לעשות בשלו והראוהו כו' אבל סתמא לא ותימה א"כ אמאי כו' עכ"ל. ויש לדקדק דבלאו דיוקא אבל סתמא לא הוה להו לתמוה בפשיטות דאימא הך ברייתא דשומעין לו איירי באומר להו שכרכם על בעה"ב דאמרי' ביה בפרק המקבל דשניהם אין עוברין משום בל תלין וא"כ ה"ל שוה כסף ככסף וי"ל בדוחק דברייתא קאי אלישנא דמתני' השוכר את הפועל לעשות עמו כו' דמשמע דלא א"ל בפי' לעשות בשל חבירו ושכרכם על חבירו וק"ל:

קיח:

בד"ה מחוורתא כו' וי"ל כו' ולר"י אותה שעה כיון שיש לו רשות פטור כו' עכ"ל. מתוס' דפרק המניח ולר"י משמע דלא משלם מדקאמר שע"מ כן כו' ועוד כו' עכ"ל ועיין בחידושינו שם: