מדרש זוטא (בובר)/שיר השירים/פרשה ח
פרשה שמינית[עריכה]
א.[עריכה]
[א] מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי. (שיר השירים ח, א). זה רוח הקודש של משה:
ב.[עריכה]
[ב] אנהגך אביאך אל בית אמי. (שיר השירים ח, ב). אלו שבעה דברים שהמשיח עומד ומראה לישראל. בראשון מראה להם גן עדן. בשני מראה להם כסא הכבוד. בשלישי מראה להם קרח וכל עדתו. ברביעי מראה להם גיהנם. בחמישי מראה להם רשעים. בששי מראה להם צדיקים. בשביעי מראה להם צדיק עתיד לחיות:
ה.[עריכה]
[ה] (א) מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה. (שיר השירים ח, ה). משל למה הדבר דומה . למי שנשא אשה ואמר לה צאי והתקדשי לי במדבר. כיון שיצאה למדבר אמרה לו שׂאני על גבך. מי האשה הזאת, זו כנסת ישראל. ומי הוא המלך. זה מלך מלכי המלכים הקב"ה. כיון שיצאה למדבר, אמרה לו ישאהו על אברתו (דברים לב, יא): תחת התפוח עוררתיך. רבי חנינא היה אומר צוה לנו משה לטעון לסוכות והיה הענן מתקרב אצל ישראל והם טוענים עליו נשיהם ובניהם עבדיהם ואמהותיהם וכלותיהם. אף סוסים פרשים ופרדים. ויה הענן מקיף את ארץ מצרים שהוא מהלך ארבעים יום כהרף עין. לכך נאמר שמה חבלתהך אמך שמה חבלה ילדתך. שהיתה הארץ מתחבלת בחבלי יולדה:
ו.[עריכה]
[ו] שימני כחותם על לבך. (שיר השירים ח, ו). בשעה שנאמר וקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (בראשית כב, יא): כחותם על זרועך. כדרך התפלין הללו שנותנים על זרועותיהם של בני אדם ואין בהם מום. כך אין ביצחק מום: (ב) כי עזה כמות אהבה. עזה היתה האהבה שהקב"ה אהב את ישראל בימי סנחריב. שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים וגו' (ישעיהו לא, א): (אלו) [אמרו] עשר מכות הביא הקב"ה עליהם בדרך שהביא על פרעה ועל מצרים. שנאמר ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים (ישעיה י כו). רבי נתן אומר הרים במטה יד על (השירים) [אשורים]. שנאמר הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י, ה)[1]: קשה כשאול קנאה. קשה היתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל. שנאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך וגו' (מלכים א יט, י). היה לו לאליהו לילך למקום שעמדו אבותיו ויבקש רחמים על ישראל ולא עשה כן. אמר לו הקב"ה צרכך בקשת לך שוב לדמשק. וכן הוא אומר בחזקיהו כי יהיה שלום ואמת בימי (ישעיהו לט, ח). א"ל הקביה צרכך בקשת. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיהו מ, א) ואין אתם צריכים לתפלתו של אליהו: (ג) רשפיה רשפי אש שלהבתיה. עתיד (זמן) [זיון] של ישראל להיות יוצא באש מתחת כסא הכבוד. שנאמר והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה וגו' (ישעיהו י, יז). א"ר חנינא בן אחיו של רבי יהושע יש נהרות של אש שהם עוברים לפני השכינה כנהרות של מים מעורבים באש וכשנתנה רשות לגבריאל לשרוף את כל חיל סנחריב . נתנה רשות ללויתן לחבל את כל הנהרות. לכך נאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה:
ז.[עריכה]
[ז] מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. (שיר השירים ח, ז). עבירה מכבה את המצוה ואין העבירה מכבה את התורה. ד"א מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. איזו היא אהבה. זו האש שהיא מגדלת על גבי האשים. שנאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט, כד). ד"א מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אלו בני אדם הבוטחים בעשרם ובממונם. שנאמר בוטח בעשרו הוא יפול (משלי יא, כח): אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה. שאהבתי אתכם אי אפשר את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. שנאמר בית אל מים והעי מקדם (בראשית יב ח). שעתידים כהנים מבני בניו של אברהם להיות עומדים ונושאים בפיהם על הקהל ומברכים אותם בשם המפורש:
ח.[עריכה]
[ח] אחות לנו קטנה. (שיר השירים ח, ח). זו סדום ובנותיה שהיו לה שרים ואינה נותנת צדקה לעניים ואינה מפרנסת את האביונים: מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. לפורענות. ואלו הן חמשה כרכים. ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' (בראשית י, יט): ד"א אחות לנו קטנה וגו'. זה דורו של חזקיהו שהיו דומים לאשה נאה שאין לה שדים. שהיו נאים ולא היו מעשיהם טובים: מה נעשה לאחותינו ביום שירבר בה. לפורענות. זה דורו של [גדליהו בן] אחיקם:
ט.[עריכה]
[ט] אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף וגו'. (שיר השירים ח, ט). משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לחברו על מה ימחול לך המקום. על ע"ז שבידך או על גלוי עריות. אבא אלעזר בן גיני איש ברק אומר למה הדבר דומה לאחד שהיו אומרים עליו איש פלוני חכם ואין ענוה בידו. איש פלוני עניו ואון חכמה בידו. א"ל הכתוב הרני נותן חכמה וענות:
י.[עריכה]
[י] אני חומה ושדי כמגדלות. (שיר השירים ח, י). אמרה כנסת ישראל אני איני כדורות הראשונים. לא כדור המבול ולא כדור הפלגה ולא כאנשי פדום. כי חכמים יש בי. צדיקים יש בי. מכלכלום ומפרנסים יש בי. שנאמר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום:
יא.[עריכה]
[יא] (ד) כרם היה לשלמה בבעל המון. (שיר השירים ח, יא). אלו עשרת השבטים שבאו עליהם גוים המונים. שנאמר הוי המון עמים רבים וגו' (ישעיהו יז, יב): נתן את הכרם לנוטרים. זה נבוכדנצר שעמד והחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש באש והגלה את ישראל לבבל שנקראו כרם. שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו' (ישעיהו ה, ז): איש יביא בפריו אלף כסף. (ה) [זה ירבעם בן נבט שאמרו לו ישראל מלוך עלינו. אמר להם עני אנכי. אמרו לו הרי כסף וזהב. שנאמר ברעתם ישמח מלך (הושע ז, ג)]:
יג.[עריכה]
[יג] הישבת בגנים. (שיר השירים ח, יג). זו כנסת ישראל שהיא דומה לגנה בין גנות אחרות. לפיכך אין הקב"ה מוסר את גנתו ביד אחרים: חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. אלו חכמים ותלמידיהם שהם מפרישים מקרא בפני עצמו ומשנה בפני עצמה והלכות בפני עצמן ואגדות בפני עצמן. אמר להם הקב"ה חברים מקשיבים לקולך השמיעיני:
יד.[עריכה]
[יד] (ו) "בְּרַח דּוֹדִי". (שיר השירים ח, יד). [ברח] כבוד מישראל. (ז) רבי חנניה היה אומר ברח דודי. ברח כבוד מישראל. אימתי? יום ששכר בלק את בלעם וילך לקלל את ישראל. שנאמר (ישעיהו ט, יא): "אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה". (ח) [ארם מקדם זה בלעם. ופלשתים מאחור] זה עמלק. יאכלו את ישראל בכל פה. אלו החמסנים והגזלנים. (א"ר) [אמר רבינו] הגדול באותה שעה שלח עמלק ולקח את כל אלופי אדום (ט)] ונתן להם אלף אלפים דינרים לכל אחד ואחד מאותם החילים שהיו מאלופי עשו. (י) לפיכך היה יושב ודורש את כל התיבה למפרע: ד"א "האלף לך שלמה". למלך מלכי המלכים שהשלום שלו: ומאתים לנוטרים את פריו. (שיר השירים ח, יב). אימתי? יום שעמדו עליו עמון ומואב נתן להם מאתים דינרין. ואמר להם שמרו לי שלא למרוד עלי. לפיכך נהגו המלוכה שכיון שהרג אחד מהם את חברו ובא וישב על כסאו (יא) היה בוחן (דינסטם) [דינסטיס]:
ד"א "בְּרַח דּוֹדִי". ברח כבוד מישראל. אומתי. ביום שאמר בלעם לבלק בנה לי בזה שבעה מזבחות וגו' (במדבר כג, א) כשם שבנה שלמה בטהרה והעלה בטהרה. כדי שתהא תפלתו נשמעת:
ד"א "בְּרַח דּוֹדִי". אימתי. (יב) יום שכריתי ברית עם ארחומו והעלו שני טלאים. אחד לצפון המזבח לשם ארחומו ואחד לדרום המזבח לשם ירושלים:
ד"א "בְּרַח דּוֹדִי". אימתי. בימי אחז בן יותם שלא קיים את התורה וגזר על ישראל שלא יעסקו בתורה. שנאמר צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישעיהו ח, טז):
ד"א "בְּרַח דּוֹדִי". אימתי? (יג) בימי מנחם והלל שנפלה מחלוקת ביניהם ויצא מנחם הוא ושמונה מאות תלמידים מלובשים סריקונין של זהב. ובא חנן בן מטרון ובעינן בן יהודה אחיו של מנחם והרגו. ועלה אלעזר והתלמידים עמו (יד) וחתכו מנויות-מנויות. באותה שעה שלחו אנשי אורחמו והושיבו קסטרא על ירושלים והיו מטמאים כל הנשים שהיו בתוכה. ועלה אלעזר והתלמידים עמו והכו כל אנשי קסטרא. באותה שעה נפלה מחלוקת בירושלים . על אותה שעה אמרו ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים:
הערות ותקונים[עריכה]
(א) מי זאת עולה משל למה הדבר דומה: מובא בילקוט רמז תתקצ"ג:
(ב) כי עזה כמות אהבה עזה היתה האהבה. מובא בילקוט המכירי על ישעיה צד 80 בשם הגדת שיר השירים:
(ג) רשפיה רשפי אש עתיד זיון של ישראל. מובא בילקוט המכירי על ישעיה צד 79 בשם הגדת שיר השירים והוא המדרש זוטא שלפנינו והביא שם כל המאמר. ובילקוט שמעוני רמז תתקצ"ג מובא רק התחלת המאמר והגי' שם רשפיה רשפי אש לעתיד לבא זיוון של ישראל יוצא באש של כסא הכבוד שנאמר והיה אור ישראל לאש:
(ד) כרם היה לשלמה אלו עשרת השבטים. מובא בילקוט המכירי על ישעיה צד 105 בשם הגדת שיר השירים והוא הכ"י שלפנינו:
(ה) זה ירבעם בן נבט. הוספתי כמו שהוא בילקוט המכירי שם ולפנינו בכ"י חסר יביאנו:
(ו) ברח דודי ברח כבוד מישראל. מובא בילקוט המכירי על ישעיה צד 74 בשם הגדת שיר השירים:
(ז) רבי חנניה היה אומר. הוספתי כמו שהוא במכירי:
(ח) ארם מקדם. הוספתי כמו שהובא במכירי שם:
(ט) ונתן להם אלף אלפים דינרים לכל אחד ואחד. במכירי הגי' ונתן להם דינר לכל אחד ואחד:
(י) לפיכך היה יושב ודורש את כל התיבה למפרע. במכירי הגי' לפיכך היה יושב ודורש את כל הברכה למפרע:
(יא) היה נותן דיניסטס. תקנתי דינסטיס ופי' מושל ואדון (הערשער) עיין ערוך השלם ערך דנסטס:
(יב) יום שכריתי ברית עם ארחומו כו' לשם ארחומו. נעלם ממני הפתרון:
(יג) בימי מנחם והלל. עיין חגיגה ט"ז ע"א הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם ונכנס שמאי, ובגמרא שם להיכן יצא כו' ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקין, ובירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב (דף ט"ז ע"ב) לאיכן יצא, יש אומרים ממידה למידה יצא, וי"א כנגד פני יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב שהשחירו פניהן בשולי קדרה שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל:
(יד) וחתכו מנויות מנויות. אולי צ"ל וחתכו מעליות מעליות פי' חתיכות:
(טו) באותה שעה שלחו אנשי אורתמו [צ"ל אורחמו?]. בוודאי הכוונה היא איזה מקום ולא נודע לי שם המקום הזה: