מדרש זוטא (בובר)/קהלת/פרשה ה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
[ד] טוב אשר לא תדור. (א) ר' מאיר אומר מי שאינו נודר כל עיקר, אלא מביא כבשתו לעזרה ושחטה. ר' יהודה אומר טוב משניהם נודר ומשלם, שנאמר (תהלים עו, יב): "נדרו ושלמו". אמר רב הונא מעשה באחד שנדר, [ולא שלם את נדרו ופירש בים הגדול וטבעה ספינתו בים ומת]. (ב) א"ר שמואל בר נחמן מי שנודר ואינו משלם גורם לאשתו שמתה (ג) שנאמר (משלי כב, כז): "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ". (ד) אית דאמר מיעקב אבינו, שנאמר (בראשית מח, ז): "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל". (ה) א"ר שמואל בר רב יצחק כל מי שנודר ואינו משלם גורם לע"ז ולגילוי עריות (ו) וכו'. (ז) ויש אומרים אף ללשון הרע, שנאמר (בראשית לא, א): "וישמע דברי בני לבן". (ח) אמר ר' שמואל כל מי שנודר [ואינו משלם] גורם מיתה לעצמו, שנאמר (דברים כג, כב): "כי דרוש ידרשנו וגו'". ממנו נפרעין ולא ממונו. (ט) דאמר רב [אמי] אין מיתה בלא חטא, ואין יסורים בלא עון, שנאמר (תהלים פט, לג): "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם":
[ה] "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ". (י) ר' אחא פתר קריא בנודר, אל תתן רשות לפיך "לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ". (יא) "ואל תאמר לפני המלאך זה חוץ, כי שגגה דאמרתי לא נדרתי כלום, למה יקצוף האלהים על אותו הקול שאמרת. וחיבל מעשה וגו'". אלו מעט מצות קלות שיש בידך, והקב"ה מכנים בהם מארה ומאבדם הימנו:
[ו] כי ברוב חלומות וגו'. (יב) אם ראית [חלומות] רעות וגזירות [קשות]. קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצל. (יג) דאמר ר' יהודה בשם ר' אלעזר שלשה דברים מבטלין גזירות וקשות. ואלו הן תפלה ותשובה וצדקה, ושלשתן כתובין אחד, (דברי הימים ב ז, יד): "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (לפני ויבקשו) [ויבקשו פני] וישובו מדכרכיהם הרעים". ויתפללו זו תפלה. ויבקשו לפני זו צדקה, וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. [אם עשו כן, מה כתיב תמן] ואני אשמע מן השמים ואסלח (עונם) [לחטאתם] וארפא את ארצם (שם שם): (טו) ר' אמי אמר אף התענית, שנאמר (תהלים כ, ב): "יענך ה' ביום צרה". (טז) ר' אחא אמר אף שינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום:
[ז] אם עושק רש וגו'. (יז) אם ראית רשים עשוקים ודלים נגזלים: וצדק זה (צדיק לעולם) [צדיקו של עולם] שהוא משפיע שלוה עליהם. תראה במדינה. תירמה בם דינה, ואל תתמה על חפצו של הקב"ה, שאמר והיה העולם, למה כי גבוה מעל גבוה שומר זה הקב"ה שהוא מלמעלה ואתה מלמטה: וגבוהים עליהם, אלו מלאכי השרת: ר' יוסי בר' חנינא פתח קריא בעשו, אם ראית (בכחך) [בכרך] גדול שעושק דלים [וגוזל] רשים, וצדיקו של עולם משפיע להם שלוה, תראה בני דינה. ואל תתמה על חפצו של זקן שאמר ונעשה רצונו, דה"ד(?) (בראשית כז, לט): "משמני הארץ וגו'". והלא דברים קל וחומר, ומה לכבוד בשר ודם כן, לכבודו של הקב"ה לא כן שכן, הדא הוא דכתיב (זכריה יד, א): "הנה יום בא לה' חולק שללך בקרבך":
[ה] (יח) ויתרון ארץ. רבי יהושע אומר אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה, כגון הלכות ציצית מזוזה ותפילין הן בכלל תורה, דכתיב (דברים ט, י): "ועליהם בכל הדברים וגו'". כל מקרא ומשנה תלמוד ותוספתא ואגדה כולן נאמרו למשה על הר סיני: "מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד". מלך זה בעל תלמוד, לשדה נעבד. זה בעל משנה (יט) שהוא סודר הלכה לפניו: (כא) ד"א מלך זה בעל משנה: לשדה נעבד. זה בעל תלמוד שהוא מביל(?) הלכה לפניו, לפיכך "אוהב כסף לא ישבע כסף". אוהב תורה לא ישבע תורה. "(ואוהב) [אֹהֵב] בֶּהָמוֹן וגו'". שכל מי שהוא הומה ומהמה על דברי תורה, ותלמוד אין לו מה הנאה יש לו. (כא) ר' יעקב אמר בשם ר' יוחנן למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה. (כב) מכאן אמרו אין הרב נוטל שכר תלמידיו עד שילמדנו לאחרים. שנאמר (שיר השירים ח, יב): "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וגו'": דבר אחר מלך לשדה נעבד. אפילו מלך אם עבד ארעא עבד, ואם לא עבד מידי שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו. (כד) ר' ירמיה אומר וירדו מאניותיהם וגו' (יחזקאל כז כט). וכי אין אנו יודעין שעל הארץ יעמודו, אלה הרי ששקעה ספינתו של אחד מהם בים ויש לו קרקע על הארץ יעמוד, ואם לאו אין לך הבל גדול מזה: א"ר אליעזר הרב נוטל שכר אלף והתלמיד מאתים. שנאמר (שיר השירים ח, יב): "האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו": דבר אחר ויתרון ארץ בכל היא. (כה) ר' אחא אומר בכל עושה הקב"ה שליחותו, אפילו על ידי נחש אפילו על ידי עקרב, יתוש, צפרדע. (כו) טיטוס הרשע נכנס לקדשי הקדשים נטל שתי זונות בידו וכו':
[יד] כאשר יצא מבטן אמו. (כז) אמר (גנינא) [גניבא] משל לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכל פינותיו ולא יכול לכנס, לסוף מצא נקב אחד בקש לכנס בו ולא יכול, וצם תלתין יומין עד דכחיש(?), ועלה בההוא נקב אכל ושבע ודשן ושמן, בעי למיפק מההוא נוקבא ולא הוה יכיל, חזר וצם תלתין יומין עד דהוה [כחוש], כמה דהוה נפיק ליה מההוא כרמא, אמר כרמא כרמא כמה שפירין (בידך) [פירין] אלא מה הנייה יש, כמה דבר [נש] עייל לגויך (חברין) [כך הוא] נפיק, כך הוא הדין עלמא:
[טז] (כח) גם כל ימיו בחשך (ילך) [יאכל]. בלא תורה בלא נר:
[יז] (כט) אשר (יתן) [נתן] לו האלהים. ר' אבא [בר כהנא] על לבי כנישתא שמע קליה דר' לוי קאים ודריש איש אשר יתן לו האלהים עושר. זה מקרא: נכסים. זו משנה: כבוד. זו תוספתא: ואיננו חסר לנפשו. [זה תלמוד: לא ישליטנו האלהים. זה בעל אגדות: כי איש נכרי יאכלנו] זה בעלי תלמוד שאוסרין ומתירין ומטמאין ומטהרין, עמד ר' אבא בר כהנא ונשקו על ראשו אמר אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי. (ל) דבר אחר (איש) אשר (יתן) [נתן] לו האלהים עושר ונכסים [וגו' זה מתת אלהים היא]. א"ר פנחס המידה זו אינה נותנת בבני אדם (לא) אלא מאן רחמנא נהגי ביה ידעי ביה:
[יט] (לב) כי לא הרבה יזכור [את ימי חייו. זה עלי: כי האלהים מענה בשמחת לבו] זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה (כדי) [בדרך] שמעלה אותו (בשכם) [בשנה] זו לא היה מעלה (בכונה) [בשנה] אחרת. לפיכך יחסו הכתוב ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה (שמואל א א ג):