מגילה - שיטת הרמות - סוגיית אי נפילת אפיים של רב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

גופא
רב איקלע לבבל בתענית צבור, קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך, נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה.
מ"ט רב לא נפיל על אפיה?
1. רצפה של אבנים היתה,

[ותניא (ויקרא כו) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, עליה אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש,
כדעולא, דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד].
אי הכי, מאי איריא רב, אפילו כולהו נמי?
1. קמיה דרב הואי.
וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על אפיה?
לא בעי למיטרח ציבורא.
2. ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד,
וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים בלבד.
וליפול על אפיה ולא ליעביד פישוט ידים ורגלים?
לא משני ממנהגיה

2. ואיבעית אימא אדם חשוב שאני,

כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון דכתיב (יהושוע ז) ויאמר ה' אל יהושע קום לך [וגו']
[תנו רבנן - קידה - על אפים, שנאמר (מלכים א א) ותקד בת שבע אפים ארץ, כריעה - על ברכים, וכן הוא אומר (מלכים א ח) מכרוע על ברכיו, השתחואה - זו פישוט ידים ורגלים, שנאמר (בראשית לז) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה.
לוי אחוי קידה קמיה דרבי, ואיטלע.
והא קא גרמא ליה? והאמר רבי אלעזר - לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע, ומנו לוי!
הא והא גרמא ליה.
אמר רב חייא בר אבין - חזינא להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי: