מבחר הפנינים/שער הראוי לקלון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

א. אמר החכם, שמונה הם אם יבזו אותם אל יאשימו כי אם עצמם, הבא לסעודה שאינו קרוי לה, והמצווה בבית אדם לבניו, והמבקש כבוד משונאו, והשואל שאלה מכילי, והנכנס בדברי שני בני אדם מבלי שיכניסו אותו בדבריהם, והמזלזל במלך, והיושב במקום שאינו ראוי לו, והמספר דבריו למי שאינו מאזינם.

ב. ועל זה יתאמר משורר, ויסתמר בשרו ויתמרמר, וישא משלו ויאמר, לחק אפר, והטמן בעפר, ובוא בצור ודר דרי שאולה, והדום לדרוש, טוב נבל בלי שם, שמו נבל ועמו הנבילה, ושואל מאנוש כילי חסדים, כמו עיור ימשש באפילה, אל תט אל בתי נבל, וברח וסור מלחמו, גם אל תשת בכוס יינם, ואל תעזוב נפשך להתגאל בפת בגם, דירת בני נכר מאס תמיד, אל תט לחנות את רגלך ישך בם כל כלבים, לאישם אם תחם אורם תכבהו במי רגליהם, ציה רחק מלון ולא חנות בביתם, צער נפש קצר זרוע, כי הנבלה אמצא לבו, לזאת לא יקראו אישים לכילי שוע, על הזמן ילון ויקוץ בו וכל יום הזמן ייטיב והוא ירוע, שלוש בביתו נצמדו לגר וחן קטוב ורוע לב ואין שבוע, עד כי כלביו מקרוב אל שערי ביתו כרתו מנוע, אמנם בבהלת מעשיו לא ראתה כילדי הזמן לרוע.