מאמרי הראיה/קדוש ישראל רבי ישראל סלנטר זצ"ל

הנני חושב שגם אלה שזכו להכיר את אחד מענקי הקודש, פנים בפנים, יהי' קשה להם מאד לצייר את הקוים היסודיים שברוחם הגדול אחרי תקופה הגונה של סילוקם מאתנו, וקל וחומר שבעדנו, אשר רק מפי השמועה קלטנו זכרונותיו של אדיר הקודש גאון העולם הנפלא, פאר החסידות רבנו ישראל סלנטר זצ"ל, אשר זה יובל שנים נמלא, מאז נגנז ארון הקודש. עבודה קשה היא לכתוב גם איזה רישום, אשר יתאים לגדלותו, קדושתו ותפארתו. בכל זאת איני מוצא את עצמי פטור מלהביע מעט, מקוי הזוהר, אשר חדרו אל לבי מאז, מכל אשר הקשבתי ממקורות נאמנים שונים, על אודות החזיון הגדול הזה, אשר נראה לעיני דור שלפנינו, בחיי איש המופת הפלאי הזה, שהוא ראוי להתנוסס לנס דורים, להתבשם מבשמי נשמתו העליונה ורוחו הכביר הקדוש והטהור. והנה למרות שבמעמקי נפשו היה אחד מהאוצרות הגנוזים, וכל שאיפתו היתה להיות הצנע לכת, ובכל כוחו המוסרי העליון עמל שלא להתודע לרבים, ולהעלים את גדולת תורתו ועומק חכמתו, וקל וחומר את חסידותו, קדושתו וטהרתו, הנה למרות כל אלה, לא היתה שום אפשרות שאור נערב ונפלא כזה לא יתפרץ מתוך מעמקיו, וכל ישראל וביחוד גדולי הדור ואנשי הסגולה, ידעו נאמנה כי איש אלקים קדוש גאון הדור ופלאו חי בתוכם. גאוניות עליונה מתגלה לעתים, פעם בכשרון השכלי, ופעם בכשרון הרצוני. על פי רוב כל הגאונים מרעישי העולם בחדושיהם הנפלאים, ברק הכשרון השכלי הוא המתגלה בהם להפליא, כל אלה הקדושים הצדיקים והחסידים העליונים, שעומדים למופת בהדרת קדשם הנם אדירי הכשרון הרצוני, אשר נתקדש ונתעלה אצלם במדה נפלאה. אור עולם זה, זכה לשני הכתרים באורח פלא. גאון כשרונו השכלי הרעיש לבבות גאוני הזמן, אין קצה לתכונת חריפותו ובקיאותו, למרות מה שבעצמו, מטעמים ידועים לו, לא העלה על הכתב כמעט שום דבר מתגליותיו הנפלאות במכמני התורה, המעט מן המעט ממה שנמצא בכתובים ממנו, הוא עפ"י רוב רשמים נשמעים, כפי שנרשמו, כפי מדתו של כח הקבול אשר להשומע הרושם, בכל זאת לא נמחק כלל זכרון ההתפעלות אשר מלאה את חדרי הלב של גדולי גאוני הדור, מעוצם הגאונות הנפלאה של חלוקיו ופלפוליו, אשר נשאם לעתים בקהל שומעי לקחו, שכל הסגולות של גאונות אדירה נשתקפו מהם במדה נוראה ; עומק השכל, בקיאות נפלאה ומדויקת, חריפות עצומה וישרות מכוונה, וכל היצירות הנפלאות הללו היו מתחדשות במהירות פלאית בכל עת הדרוש, רצוא ושוב כמראה הבזק . אך כל הרכוש הרוחני האדיר הזה, כל אוצרות הכשרון השכלי הנפלא הזה וכל הגאונות הנפלאה. כל החריפות והבקיאות המדהימה כל לב, היתה כולה מקודשת לשמים, כולה היתה עומדת הכן לעבודת השם יתברך בקדושה ובטהרה, עבודה תמה ושלמה לעשות רצון קונו בכל לב ונפש. הכשרון הרצוני, אשר היה מתאים בכל הליכות חייו עם הכשרון השכלי ומחובר עמו באחדות נפלאה בחיי קדוש ישראל זה, והעבודה עצמה בכל מלואיה בכל מעמקיה והרחבותיה היתה הנר המאיר את שבילי חייו, זכה וזיכה את הרבים במלא המובן של אומר הקדוש הזה. הוא האיש הגדול אשר לבו היה תמיד ער לאהבת השם יתברך ויראתו לאהבת ישראל עד תמצית הנפש, אור התורה היה מאיר ומבהיק לפניו, אוצר של יראת שמים שיש לו להקב"ה בבית גנזיו: היה תמיד מחשיף לפניו מטמוני מסתרים והמון מחשבות, ושאיפות קדושות לאין תכלית ; יראת השם יתברך ואהבתו עבודתו התמה והקדושה, טהרת המדות, בכל ענפיהן ושריגיהן הדקים והדקים מן הדקים, בקדושה ובטהרה נפלאה, התאחדו בנשמה הגדולה והקדושה הזאת, עם השאיפה להצדק החברותי שהיתה חיה וערה תמיד במרכזה, ברטט נורא וביראה חודרת עד תהום הנפש היה מדבר ומוכיח על החטאות שבין אדם לחברו, ובצער נורא היה מצטער על אשר מהן ישנן כאלה שבני אדם בכלל, וביניהם נמצאים לצערנו גם אלה שהם הנם מהנזהרים במדה ידועה מעבירות שבין אדם למקום, שדשין בהן בעקביהן מפני חוסר ההכרה במדתה הטהורה של יראת שמים. הרעיון שהקיף את חייו כולם היתה להמציא את הרטיה הכללית, לתחלואי הנפש, לכל הסוגים, לההמון הפשוט לפי ערכו, לאנשי המעלה, גדולי התורה, היראה והחכמה לפי ערכם. הוא התבונן כמה עמוקה היא מחלה של הסחת הדעת מהבקורת העצמית, מה שאנשים הנם טרודים, או בחיי יום יום החמריים, או בהטרדות השכליות שלהם, ואין משים על לב למצא את עצמו בסערת החיים, ומתוך כך הולכת היראה הטהורה ומתרחקת מתוך הלבבות. ומכח זה כל המדות וכל המעשים הולכים ומתקלקלים, והדור הולך ומתדלדל, וסכנה צפויה לעמדת התורה והיהדות האמתית ח"ו. אמת הדבר, שגם הקדמונים והאחרונים מחכמי המוסר עמדו על זה, וביותר בירר הדבר בטוב טעם החסיד רבנו משה חיים לוצטו זצ"ל בספרו "מסילת ישרים". שמפני כך היה באמת כפי המפורסם, חביב מאד הספר, ביחוד, על רבנו הגאון ר' ישראל ז"ל, ובכל זאת מצא הוא ז"ל ברוחו הגדול שיש עוד מה להוסיף בהטעמה, שלחכמת המוסר והיראה הדרושה מאד לפי המצב של הדור. וכיון שהכיר את החשיבות הגדולה שבהוספה שהוסיף שוב קבע בה מסמרות ומסר את נפשו עליה, והמשיך לתוכה את כל מעינות גאונותו ועמקי מחשבותיו התרומיות, ותוכן ההוספה היה מה שמצא שעם כל היתרון הנמצא בהשימוש של הלימוד בתורת המוסר, ובבקורת העצמית של האדם, שנתבטאה כרגיל בשם "חשבון הנפש", עוד הדבר צריך להקבע בנפש האדם, בתור קנין נפשי, ולצורך הקנין הנפשי צריכה לבוא התמדה רבה של חזרת הלימודים המוסריים והתלהבות נפשית מעמיקה ומלהיבה, ולשם כך מוכרחים לקבוע שעות ובתים מיוחדים שהלמוד בסגנון זה יהיה נרכש בו לרבים. כמו כל חדוש, מובן, שרבים התנגדו גם לחדוש זה, אבל הוא ז"ל בגאונו הנורא ובקדושת צדקתו עמד כחומה, להוציא אל הפועל את אדיר חפצו זה, ואורו לא נכבה מישראל ופעולותיו הגדולות הולכות הן ונשאות פרי. ומה שהדור צריך עתה, ביחוד, לדעת הוא, מה שנקדנו לעיל, שיחד עם תורת המוסר התעמקותה ולהבת אשה, נשא את לבו, להבליט ברבים את הצדק החברותי, את החומר המיוחד שבמצוות וחובות שבין אדם לחברו, שאין יסוד ליראת שמים ולטהרת המדות מבלעדם. על המדה המיוחדת של עומק החשבון של יראת השם, שהיא מביאה לידי התגברותה של מדת הצדק החברותי וביסוסו בעולם אשר עמד עליה בכל תוקף קדושתו, מעידים הם ספורים רבים ונאמנים ממקורים שונים בכל הליכות חייו, רבי הקדושה והטהרה, אשר ראוי שיתחבר ע"ז ספר גדול ומקיף, ולזכר עולם יהיה צדיק. ומתוך ששאיפתו הקדושה והנאצלת להגשמת רעיונו הגדול היתה מיוסדת על הכרה גאונית עמוקה וחודרת, היא מתגלה לפנינו בצורה של שיטה פילוסופית אלקית מוסרית מקיפה, שגם משאת נפש שירית ההולכת ונוקבת עד תהומה של הנשמה האנושית קבועה בה, ומתוך כך הולכים פלגים שונים ונובעים, במשך הזמנים, מתוך שיטתו המיוחדה של אור ישראל זה. וכולם, כל המטפלים ומחזיקים באחד מן החלקים של הופעת אורו הגדול, מכוונים את לבם לתל התלפיות, למקור חיי הקדושה והאצילות המוסרית שהתחיל להיות הולך וזורם כנחל נובע מתוך רוחו הגדול והקדוש של רבנו הגדול, רבי ישראל סלנטר ז"ל. שאנו מוצאים את עצמנו, גם כעת, אחר היובל של גניזות אורו הקדוש בגנזי מרומים, עומדים ברעדה נוכח הזוהר העליון שנאצל מנשמתו הגדולה, להאיר על ידו את אופק חיינו, להעלות בו את אבוקת היראה השלמה, לישר בעולמנו את המסילה של הצדק האמיתי, אשר שרשיו מוכרחים תמיד להיות יונקים מהלשד החיוני של יראת ה' טהורה העומדת לעד. ויהי רצון שבמהרה בימינו יהיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, להאיר את כל המחשכים, ולחמם את כל הלבבות המקוררים. ויקוים בנו דבר ד': "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ". (נדפס בחוברת זכרון להגרי"ס זצוק"ל "שערי ציון", ובספר ניצוצי אור להרב זסלנסקי)