מ"ג שמות כה יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִחְפֵי יָתֵיהּ דְּהַב דְּכֵי מִגָּיו וּמִבַּרָא תִּחְפֵינֵיהּ וְתַעֲבֵיד עֲלוֹהִי זִיר דִּדְהַב סְחוֹר סְחוֹר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַחְפֵּי יָתֵיהּ דְּהַב דְּכֵי מִגֵּיו וּמִבָּרָא תַחֲפִינֵיהּ וְתַעֲבֵיד עֲלוֹי דֵּיר דִּדְהַב חֲזוֹר חֲזוֹר: |
| ירושלמי (קטעים): | כְּלִיל דִּדְהַב חֲזֵר וּמַקַּף: |
רש"י
"זֵר זָהָב" - כמין כתר מוקף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה (שמו"ר לד, ב):
מפרשי רש"י
והקשה הראב"ע (סוף פסוק י), כיון שהיה צריך על כל פנים להיות עושה שלשה ארונות, שנים של זהב ואחד של עץ, יעשה אחד של זהב, שרז"ל נתנו כבר טעם במדרש (תנחומא ויקהל, ז), לפי שהתורה נקראת "עץ חיים" (משלי ג', י"ח), לכך היה הארון של עץ. ודבר זה דבר עמוק, כי התורה נקראת "עץ חיים למחזיקים בה" (שם), לפיכך היה הארון של עץ, כי העץ הוא נטיעה קיימת, כך דברי תורה הם מתחברים ונטועים דבקים עם השם יתברך, והוא קיים נצחי, ובשביל זה הוא קיים לעד. ואילו הזהב, אף על גב דהוא חשוב, אינו נטיעה. אבל הציפוי הוא של זהב, והוא טעם מופלא להיות הדבר הנראה של זהב, על שם "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג', ט"ז), וידוע כי ה"אורך ימים" הוא עולם הבא, שאינו נראה, "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיהו ס"ד, ג'), ולפיכך העץ, המורה על הנטיעה הנצחית, היה מכוסה ונעלם, ואילו הכבוד יש לו בעולם הזה, והוא נראה. ולפיכך היה של עץ בתוכו, והיה נראה העושר והכבוד. ועוד, כאשר תבין תמצא עוד, כי היה צריך להיות עץ בתוכו וזהב מבחוץ ומבפנים, כי כן ראוי הוא ונכון לפי החכמה:
[יח] וחפה שפתו העליונה כו'. במסכתא יומא בפרק בא לו דרש מדכתיב קרא יתירה "מבית ומבחוץ תצפנו", דלא הוי ליה למכתב "תצפנו", שכבר כתיב "וצפית אותו מבית ומחוץ", אלא ללמוד על שפתו העליונה שהיה גם כן מצופה:מה שפירש"י מבית ומחוץ תצפנו. שלש ארונות כו' – נ"ל דדייק מדכתיב כאן ציפוי יתירא בקרא דלא הוי ליה למימר רק "וציפית אותו זהב טהור מבית ומבחוץ" מאי "תצפנו" לרמז שציפוי יתירה היה כאן והיינו שלש ארונות כנ"ל:שלשה ארונות עשה בצלאל שנים של זהב וכו' - ואם תאמר מנא ליה לרש"י, דלמא לא היה רק אחד והיה מצופה מבית ומחוץ בזהב כדרך שהצורפים עושים. ויש לומר דפרשה זו של עשיית הארון שהיו מונחין בו הלוחות, יש בו כל אותיות של אל"ף בי"ת, לפי שבלוחות יש כל התורה, ולכך רומז בפרשה זו האל"ף בי"ת שהוא כל התורה, לבד מן הגימ"ל שאין בו, ומאי טעמא אין בו גימ"ל, אלא ודאי לא צריך לרמז הג' לפי שהארון עצמו היה ג'.ועוד יש לומר דהוכחת רש"י מדכתיב: "וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ" - "תצפנו" למה ליה לא היה לו לכתבו אלא "וצפית אותו אותו מבית ומחוץ", אלא ודאי הכי פירושו "וצפית אותו זהב טהור" ומפרש והיאך יהיה הצפוי "מבית ומחוץ", אבל שפתיו העליונה לא היה מצופה, ולמה לא היה מצופה, אלא על כרחך צריכים אנו לומר דג' ארונות היו שם, שנים של זהב ואחת של עץ, והיו מכניסין של עץ בשל זהב, ואחר כך מכניסין של זהוב בשל עץ, ונמצא הארון מכוסה בזהב מבית ומבחוץ אבל שפתיו העליונה לא היה מכוסה, לכך נכתב "תצפנו" יתירה, שאחר כך תצפה שפתו העליונה, כלומר ג' ארונות היו, והיו נותנין זה לתוך זה וממילא היה מצופה מבית ומבחוץ לבד שפה העליונה, ואחר כך היה מצפה את שפתו:
וכשהכפורת שוכב על עובי הכותל כו' כזה: [לכאורה צריך להיות כאן ציור, אך לא נמצא בדפוסים]
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
זֵר זָהָב – כְּמִין כֶּתֶר מַקִּיף לוֹ סָבִיב לְמַעְלָה מִשְּׂפָתוֹ, שֶׁעָשָׂה הָאָרוֹן הַחִיצוֹן גָּבוֹהַּ מִן הַפְּנִימִי, עַד שֶׁעָלָה לְמוּל עֳבִי הַכַּפּוֹרֶת וּלְמַעְלָה הֵימֶנּוּ מַשֶּׁהוּ. וּכְשֶׁהַכַּפּוֹרֶת שׁוֹכֵב עַל עֳבִי הַכְּתָלִים, עוֹלֶה הַזֵּר לְמַעְלָה מִכָּל עֳבִי הַכַּפּוֹרֶת כָּל שֶׁהוּא. וְהוּא סִימָן לְכֶתֶר תּוֹרָה (יומא ע"ב ע"ב; שמות רבה לד,ב).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ועשית עליו זר זהב סביב. בשלחן ומזבח הקטורת תמצא ועשית לו, וכאן בארון ועשית עליו, והטעם בזה כי השלחן רמז לכתר מלכות ומזבח הקטורת רמז לכתר כהונה, והמלכות והכהונה הם לאדם ירושה שאין המלכות בישראל אלא למי שהוא מזרע דוד ולא הכהונה אלא למי שהוא מזרע אהרן, וכענין שכתוב במלכות (דברים י"ז) וכתב לו את משנה התורה וגו' למען יאריך ימים על ממלכתו, וכתיב בכהונה והיתה לו ולזרעו אחריו, אבל בארון שהוא רומז לתורה ואין התורה ירושה לאדם על כן כתוב ועשית עליו ולא אמר ועשית לו כי אינה ירושה לו כענין המלוכה והכהונה.
ובמדרש ועשית עליו הזכיר בארון עליו מה שאין כן בשלחן ובמזבח, ללמדך שכתר תורה עליון הוא על הכל, זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן שנאמר זר זהב סביב. ונכתב זר בלא יו"ד ללמדך זכה אדם בתורה נעשית לו זר, לא זכה בתורה נעשית לו זר, דבר אחר זכה אדם בתורה שהוא לומד ומקיים הרי הוא זר זהב ואם לא זרה ממנו כלומר תסתלק ממנו ולא תתחבר עמו, לכך כתיב זר בלא יו"ד לשון זרה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ל"ק הא כמ"ד יש בעביו טפח הא כמ"ד אין בעביו טפח ומהו משהו זיר, עיי"ש בפרש"י שהוא דחוק מאד, דא"כ מ"ד אחד עשר יפלוג על מאן דאמר בכ"מ ארון תשעה וכפורת טפח וכמו שהק' בתו"י, ועוד שמ"ש ומהו משהו זיר משמע דקאי לתרוייהו ולרש"י הוא רק לבריי' בתרייתא, ורש"י עצמו כ' עמ"ש הא כמ"ד אין בעביו טפח לא ידענא היכן אפליגו בה. ויל"פ ע"פ מ"ש בברייתא דמלאכת המשכן שמה שכפל תצפנו מרבה שצריך לצפות שפתו העליונה, אמנם ברבה שה"ש ובירושלמי אמר שמה שכפל תצפנו בא לרבות בין נסר לנסר, ונ"מ שלמ"ד שמרבה בין נסר לנסר אז בודאי הצפוי הוא בפ"ע וה"ה צפוי שפתו העליונה הוא בפ"ע, אבל למ"ד שמרבה מן תצפנו רק שפתו העליונה צריך שיהיה הצפוי מן הארון החיצון שכפל את הארון החיצון על שפתו העליונה מחוץ לפנים וחזר וכפלו מפנים לחוץ, וכיון שעובי ארון היה חצי טפח כמ"ש בב"ב (דף יד) לר"מ, ממילא עלה הכפול על השפה טפח הרי עשרה, וטפח נגד הכפורת, ומשהו הזיר הרי י"א ומשהו, ולמ"ד שרבוי תצפנו מרבה בין נסר לנסר והיה צפוי על השפה בפ"ע לא מן ארון החיצון היה רק עשרה והזיר משהו, וז"ש הא כמ"ד יש בעביו טפח, ר"ל למ"ד שהיה צריך טפח מן החיצון לכסות עביו ויש טפח המכסה עביו, הא כמ"ד אין בעביו טפח, ר"ל שא"צ טפח לכסות עביו כי היה הצפוי
בפ"ע כמו בין נסר לנסר: