מ"ג שמות כג ו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תטה משפט אבינך בריבו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תַצְלֵי דִּין מִסְכֵּינָךְ בְּדִינֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תַצְלוּן דִּין מִסְכֵּינָא בְּדִינֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
[דבר אחר]: רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין. תלמוד לומר לא תטה משפט אביונך בריבו, אביון הוא במצות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
רט. לא תטה משפט אבינך בריבו.
אין צריך לומר שלא יטה משפט האביון לחובתו, דהא אפילו משפט עשיר אסור להטות וכל שכן משפט אביון. ועל כן פירש שלא יטה המשפט לזכותו.
והגם שכבר אמר ודל לא תהדר , האביון גרוע מן הדל. שהוא העני התאב לכל דבר ואין לו מאומה. והייתי סובר שיכול להטות כדי שיזכה ויתפרנס באשר העשיר מחויב לפרנסו.
ועל פי סברא זו, דייק ר' אליעזר מלת בריבו . שדוקא בריבו אין להטות לזכותו. אבל בלקט שכחה ופאה, יכול להטות, וכמה שאמרו כן בירושלמי (פ”ד דפאה).
וכבר דייק כן למעלה על ודל לא תהדר בריבו .
והדבר אחר לא רצה לפרש כן, כי הטיית משפט איש, פירושו תמיד הטיה לחובה ולא נמצא לשון זה על הטיה לטובה. ועל כורחך שהאביון הוא הרשע, האביון במצות. והייתי אומר שמותר להטות משפטו לחובה.