מ"ג שמואל ב כג טו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃

וַחֲמֵידַת נַפְשָׁא דְדָוִד וַאֲמַר מַן יַשְׁקִינַנִי מַיָא מִגוֹבָא דְבֵית לֶחֶם דִי בְּתַרְעָא:

"מי ישקני מים" - אמרו רבותינו (בבא קמא ס ב) הוצרך לשאול שאלה מסנהדרין היושבים בשער בית לחם

"מי ישקני מים" - לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים

"ויתאוה" - מלשון תאוה וחשק

"ודוד התאוה למים מבור בית לחם". באשר גר זה מקרוב בבית לחם היה רגיל במים ההם: