מ"ג נחמיה ח ח
<< · מ"ג נחמיה ח · ח · >>
מקרא
כתיב: ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא
מנוקד: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.
עם טעמים: וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃
תרגום
וְשׂ֣וֹם – לׄ | שֶׂ֔כֶל – הֶ ֶ ֶ | בַּמִּקְרָֽא – לׄ
ושום שכל – ושימת חכמה. "ושום" לשון פעול.
ושום שכל – ושימת חכמה. "ושום" לשון פעול.
מפורש – פירוש: דבר מפורש.
ושום שכל – שמו שכלם להבין המקרא. זאת ה"שומה" – בעיון הלב, כטעם: "ואתנה את לבי לדעת חכמה".
ויקראו בספר בתורת האלהים וגו' – רוצה לומר שהלוים קראו בספר, בתורת האלהים: דבר מפורש. כי תרגמוהו להם הכונה אשר בעבורה אמרה התורה זה. ויבינו אותם בצורת הקריאה בתורה, שתסכים אל המכוון בה. וזה היה כשינוחו בקריאתם במקומות שהוא סוף באופן מה, ולא ינוחו במה שהוא אמצע.
- הפניה קטע:רי"ד על נחמיה ח ח
מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)
בספר בתורת האלהים – רוצה לומר: בספר הכתוב, שהוא תורת הכתב; וגם בתורת האלהים המסורה בעל פה. ועל זה כפל "ב" היחוס בכל אחד.
ועל בספר אמר מפורש, ופירשו חז"ל: זה תרגום, שתרגמוהו בלשון העם.
ונגד בתורת האלהים אמר ושום שכל – שהשכילו אותם תורת הפה, ואיך נלמד תורת הפה מתורת הכתב. ועל זה אמר ויבינו במקרא.
וחז"ל אמרו (נדרים לו; מגלה ג):
- ושום שכל – אלו הפסוקים.
- ויבינו במקרא – זו המסורת.
שגם הפסוקים, ופסקי טעמים, והקריאה – הוא מתורת הפה, אם לקרות "בחלב אמו" או "בחלב", "זכר עמלק" או "זכר", וחמישה פסוקים שאין להם הכרע, כמו שאמרו חז"ל.
מצודת דוד
"ויקראו" - רצה לומר שמעו קול הקריאה כי עזרא לבד היה הקורא
"מפורש" - קריאה מפורשת לדעת ולהבין מה שנאמר בה
"ושום שכל וגו'" - שמו שכלם רצה לומר נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין והשכילו להבין במקרא
מצודת ציון
"ושום" - מלשון שימה
ושום – מלשון "שימה".
ויקראו – רוצה לומר: שמעו קול הקריאה, כי עזרא לבד היה הקורא.
מפורש – קריאה מפורשת, לדעת ולהבין מה שנאמר בה.
ושום שכל וגו' – שמו שכלם, רוצה לומר: נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין, והשכילו להבין במקרא.
