מ"ג משלי כז טו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים [מדינים] נשתוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מדונים [מִדְיָנִים] נִשְׁתָּוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דֶּ֣לֶף ט֭וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר
וְאֵ֥שֶׁת מדונים מִ֝דְיָנִ֗ים נִשְׁתָּוָֽה׃
רש"י
"ביום סגריר" - יום הגשם שהכל נסגרים בבתיהם
"ואשת מדינים נשתוה" - שניהם שויןרלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"דלף" - הנה טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כי-אם ביום בוא המטר, אשר דרך בני אדם להיות נסגרים בתוך הבית, כי אז יטפטף המטר אל הבית ויטריד בני הבית ממקום למקום, אבל כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד; אבל אשת מדינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה.
מצודת ציון
"דלף" - ענין טפטוף, כמו (איוב טז): "דלפה עיני".
"טורד" - ענין גרושין, כמו (דניאל ד): "ולך טרדין".
"סגריר" - מלשון סגירה.
"נשתוה" - מלשון השוואה ודמיון.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"דלף". מטר הנוטף:
"טורד". יוצא, מטריד בני הבית:
"סגריר". סגירת העבים, וי"מ שבני אדם נסגרים בבתיהם, ולמ"ד הפעל כפול, כמו פרחח, עבטיט:
"נשתוה". בינוני לנקבה והוקל הדגש, שהוא שוה תמיד: