(משלי טז ה): "תועבת ה'" - הנה, הגאוה היא מדה מגונה מאד ומתועבת לה' יתברך, כי היא סבה לרעות גדולות בענינים המדיניים, והיא גם כן מהגדולות שבסבות למנוע השלימות הנפשיי. ולזה יהיה ברע זה האיש המתנהג בזאת המדה הפחותה, ולא ינקה מהרעות הפתאומיות שלא יוזק בהם.
"תועבת ה' כל גבה לב", אומר הגם שאין ה' מעניש על המחשבה ועל המדות הרעות, כל שלא הוציאו פרי לפעולת אדם, וכן גם על הפעולה לא יעניש תיכף ע"י השגחה מיוחדת, רק יסתיר פנים מהחוטא ויניחנו למקרה הזמן, לא כן מדת "גבה לב", שחושב בלבו שהוא במדרגה עליונה מאד ועי"כ יפרץ פרץ בכל כחות נפשו לחשוב את לבו כלב אלהים, ועי"כ לא ישמע לדברי התורה והמורים, ויעבור גבולות המוסר, זה שורש פורה ראש ולענה "ותועבה היא לה'" עד שיענישנו "יד ליד", ר"ל שלא ע"י אמצעי, "ולא ינקה" מעונש, כי העונש הבא ע"י הטבע לפעמים יש רשע מאריך ברעתו כי מקוה שישוב בתשובה, לא כן הגבה לב שאין תקוה שייטיב דרכו: