מ"ג ישעיהו ה כ

מתוך ויקיטקסט

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

תוכן עניינים

מקרא

כתיב: הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר

מנוקד: הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר.

עם טעמים: ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃



רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האומרים לרע טוב" - מקלסין לעכו"ם ורע בעיניהם לעבוד הקב"ה שהוא טוב

"שמים חשך לאור" - דבר שהוא עתיד להביא עליהם חשך אומרים שיאיר להם

"שמים מר למתוק" - עון שהוא עתיד להביא עליהם פורענות מר אומרים שימתיק להם

"ומתוק למר" - עבודת הקב"ה המתוקה אומרים מרה היא


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


ביאור העניין

(ישעיהו ה כ): "הוי האומרים לרע טוב" - שילש דבריו, לעומת שלוש ההבחנות אשר בכוח האדם:

  • א] הבחנה השכלית, להבדיל בין הטוב האמיתי והרע האמיתי, כמו המצוה והחטא;
  • ב] הבחנת כוח המדמה, להבדיל בין המועיל והבלתי מועיל, כמו האור והחושך;
  • ג] הבחנת הנפש המרגשת בין הערב להבלתי ערב, כמו הדבש והלענה.

וכמו שיקרה בחליי הגופות, שיטעמו המר מתוק והמתוק מר, או חולי העיניים, שידמו האור חושך והחושך אור, כן יימצא בחולי הנפשות, שישוב אצלם הרע טוב והטוב רע.

ושיעור הכתוב: "הוי" קורא אני אל "האומרים לרע טוב ולטוב רע", הלא הם "שמים אור לחושך וחושך לאור, מר למתוק ומתוק למר", כי נדמו בחליים הנפשיי, כמחלה אנושה גופיית, עד שנעדר מאתו כוח ההבחנה והרגשה.

אמנם, לעומת שהחולים יסמכו על עדות הבריאים העומדים נגדם, שמגידים להם שזה אור ומתוק, או חושך ומר, לא כן אלה, כי...

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שמים חושך וגו'" - כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה ולהתמדת הדבר

"ולטוב" - הוא עבודת המקום

"לרע" - על עבודת אלילי כנענים היו אומרים שהוא טוב



כלים אישיים