מ"ג יחזקאל לח יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׁבָ֡א וּ֠דְדָ֠ן וְסֹחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ וְכׇל־כְּפִירֶ֙יהָ֙ יֹאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את ׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֙חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

שְׁבָא וּדְדָן וְתַגְרֵי יַמָא וְכָל מַלְכָּהָא יֵימְרוּן לָךְ הַלְמִבַּז בִּזָא אַתְּ אָתֵי הַלְמֶעֱדֵי עָדָאָה כְּנִישַׁת מַשִׁרְיָתָךְ לְמִיסַב כְּסַף וּדְהַב לְמַשְׁבֵי נִכְסִין וְקִנְיָנִין לְמֶעְדֵי עֲדִי סַגִי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וכל כפיריה" - סוחרים חריפין שבה הרגילין לצאת ולשוט ככפירים בכל המדינות ויודעין איזה מקום העושר "יאמרו לך הלשלול שלל אתה בא" - כלומר מי הגיד לך את מקום העושר הידעת כי לארץ מלאה שלל ובז אתה הולך ושם באמת תמצא הון עתק

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"וכל כפיריה" - ר"ל שריה וגדוליה

"הלשלול שלל" - בה"א השאלה אם בא אתה לשלול שלל וכאילו יאמרו הנה מוכנים אנחנו לקנות השלל מידך 

מצודת ציון

"כפיריה" - אריה בחור יקרא כפיר

"הקהלת" - אספת

"לשאת" - לקחת

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שבא", ממליץ כי הסוחרים שעושים שם מסחר בא"י בכסף ובזהב ובאבן יקרה, שהם שבא ודדן וסוחרי תרשיש שזה סחורתם כמ"ש למעלה (כ"ז י"ב כ"ג) בנבואת צור, הם ישאלו אותך על מה באת, "הלשלול שלל אתה בא", ויש הבדל בין שלל ובין בז, השלל הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה, וזה שייך אל המלך כמ"ש (שמואל א' ל') זה שלל דוד, והבזה הוא מה שבני החיל בוזזים איש לו ועז"א "הלבוז בז הקהלת קהליך" כי זה שייך אל הקהל אם באת כדרך לשלול ולבוז, או באת כסוחר "לשאת כסף וזהב ולקחת מקנה וקנין" לסחורה, ובדרך זה "תשלול שלל גדול", כי גם ההרוחה הגדולה נקראת שלל כמ"ש בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, שהוא על הריוח בדרך המסחר, כאילו ילוצצו כמסתפקים למה באת אל עם סוחרים אשר דבר אין להם עם אדם, באת כשודד ובוזז או כסוחר ומוכר וקונה:

ביאור המילות

"כפיריה". האריות והשרום שלהם:

"שלל, בז". התבאר הבדלם ישעיה (א' א') שהשלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה והוא שייך אל המלך, ומה שאנשי הצבא בוזזים איש לו נקרא בז, וכמ"ש אנשי הצבא בזזו איש לו ויפול שם שלל גם על הריוח, כמו כמוצא שלל רב, ושלל לא יחסר: