מ"ג ויקרא כא יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֥י כׇל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי כָל גְּבַר דְּבֵיהּ מוּמָא לָא יִקְרַב גְּבַר עֲוִיר אוֹ חֲגִיר אוֹ חֲרִים אוֹ סְרִיעַ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם כָּל גְבַר דְבֵיהּ מוּמָא לָא יִקְרַב גְבַר דְסָמֵי אוֹ דְחָגִיר אוֹ דְלָקִי בְּחוּטְמֵיהּ אוֹ דְמִישְׁתְּמִיט יְרֵיכֵיהּ: |
רש"י
"חרם" - (בכורות מד) שחוטמו שקוע בין שתי העינים שכוחל שתי עיניו כאחת
"שרוע" - שאחד מאיבריו גדול מחבירו עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה או שוקו אחת ארוכה מחברתה
מפרשי רש"י
[כז] שכוחל שתי עיניו כאחת. כסתם משנה בפרק אלו מומין (בכורות דף מג:). אף על גב דבברייתא (שם) איתא זה אליבא דאבא יוסי, וחכמים אמרו לו הפלגת, אף על גב שאין כוחל שתי עיניו כאחת, נראה לפסוק כסתם משנה. אי נמי, דמשנה לאו דוקא קאמר 'הכוחל שתי עיניו כאחד', אלא דמילתא פסיקא נקט, דזה הוא בודאי חרם. וכך הם דברי רש"י שאמר שכוחל שתי עיניו כאחת, מלתא פסיקא, ולאו דוקא שתי עיניו כאחת לגמרי:
[כח] עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה. הקשה הרא"ם, דהא במתניתין קתני (בכורות דף מ:) עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה, ולא קתני שרוע, ושרוע מפרש במתניתא (בכורות דף מ:) שנשתרבבה יריכו, שמע מינה אין שרוע אלא ברגל. ואין זה קשיא, כי רש"י סבירא ליה דברייתא לא אתא לפרושי כל עניני שרוע, וחד מינייהו נקט, והוא הדין עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה דהוי שרוע, ולא מפרש רק מלתא חדא דשרוע. אבל זה יש לתמוה, מנא ליה לרש"י דטעמא דשרוע דאחת מיריכותיו גדולה ואחת קטנה, דילמא מום שלו מפני שהוא מחובר למעלה מן הכסלים, שהרי במשנה (בכורות דף מ.) שנה 'כסול' שאחת מן הירכות גבוה, ומפרש בגמרא שרגלו אחת על הכסול, ולפי הנראה היינו שרוע שנשתרבבה יריכו, שרוצה לומר שנשתרבבה למעלה מכסלים שלו. ולפי זה אפילו שתי הרגלים כך הוי מום. ולפי זה אין ענין 'עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה' לשרוע, רק נקרא שרוע שנשתרבבה חוץ לשעור, ורגלו אחת או שתיהן על הכסל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חָרֻם – שֶׁחָטְמוֹ שָׁקוּעַ בֵּין שְׁתֵּי הָעֵינַיִם, שֶׁכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת.
אוֹ שָׂרוּעַ – שֶׁאֶחָד מֵאֵיבָרָיו גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְעֵינוֹ אַחַת קְטַנָּה, אוֹ שׁוֹקוֹ אַחַת אֲרֻכָּה מֵחֲבֶרְתָּהּ.
רשב"ם
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה ג (עריכה)
[ה] "כל איש אשר בו מום" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "זרע אהרן"-- אין לי אלא זרעו. אהרן עצמו מנין? תלמוד לומר "כל איש אשר בו מום".
אין לי אלא בעל מום קבוע. מום עובר מנין? תלמוד לומר "כל איש אשר בו מום".
[ו] "עִור"-- בין סומא בשתי עיניו בין סומא אפילו בעינו אחת. חַוַרְוַר קבוע והמים הקבועים מנין? תלמוד לומר "איש עור".
[ז] "פסח"-- בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת. רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מנין? תלמוד לומר "או פסח".
"חרום"-- שחוטמו שקוע. חוטמו בלום, חוטמו סולד, חוטמו נוטף מנין? תלמוד לומר "או חרום". [ח] אבא יוסי אומר, איזהו החרום? הכוחל שתי עיניו כאחת. אמרו לו, הפלגת! אף על גב שאין יכול לכחול שתי עיניו כאחת.
[ט] "שרוע"-- שנשמטה יריכו. פיקה יוצא מגודלו, עקיבו יוצא לאחוריו, פרסתו רחבה כשל אווז מנין? תלמוד לומר "או שרוע".