מ"ג ויקרא א ו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִפְשִׁ֖יט אֶת־הָעֹלָ֑ה וְנִתַּ֥ח אֹתָ֖הּ לִנְתָחֶֽיהָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַשְׁלַח יָת עֲלָתָא וִיפַלֵּיג יָתַהּ לְאֶבְרַֽהָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַשְׁלַח יַת מַשְׁכָא מִן עֲלָתָא וְיִפְסַג יָתָהּ לְפִסְגָהָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְיַחְלֵישׁ יַת עֲלָתָא וְיִפְסַג יָתָהּ לְפִסְגָהָא: |
רש"י
"אתה לנתחיה" - (ת"כ) ולא נתחיה לנתחים
מפרשי רש"י
[מב] ולא נתחיה לנתחים. ועשרה נתחים היו לה, ואלו הן; הראש, והרגל, ושתי ידים, והעוקץ הוא האליה, והרגל, החזה, והגירה, ושתי דפנות, הרי הן עשרה, חוץ מן הקרבים כדאיתא ביומא (דף כה.):
[מג] אף על פי שהאש יורד מן השמים וכו'. לא שהיה האש תמיד יורד מן השמים, אלא שהאש יורד מן השמים בימי משה, והיה שם כל ימי המשכן עד שנבנה הבית. והאש שירד מן השמים בימי שלמה, היה כל ימי מקדש ראשון, ובכל יום היו מביאין אש מן ההדיוט להוסיף על המערכה:
[מד] הא אם עבד כו'. דאם לא כן, למה איצטריך, פשיטא שאהרן כהן היה, וכן "בני אהרן הכהנים" (פסוק ח), למה צריך למכתב, אי למעוטי חללים, השתא קרא (פסוק ה) מעטינהו לקבל את הדם (רש"י שם), דהיא ראשונה לזריקת דם, שאר עבודות שאחריה לא כל שכן, אלא לומר שיהא כל עבודת כהן גדול דרך כהן גדול, וכל עבודת כהן הדיוט דרך כהן הדיוט; כהן גדול בשמנה בגדים (יומא דף עא:), שהוא כהונתן, וכהן הדיוט בארבע בגדים, שהוא כהונתן, ואם שינו - עבודתן פסולה:
ובפרק שני דזבחים (דף יז:) יליף ליה התם מחוסר בגדים פוסל את העבודה מקרא בפרשת תצוה (ר' שמות כט, ט) "וחגרת להם אבנט וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה" - 'בזמן שבגדיהם עליהם יש להם כהונה, אין בגדיהם עליהם אין להם כהונה'. ופריך עליה, והא מהכא יליף, מהתם נפקא - מחוסר בגדים שחלל מנא לן, נאמר בשתויי יין (להלן י, ט) "חקת עולם", ונאמר בבגדי כהונה "והיתה להם כהונה לחקת עולם", מה שתויי יין אם עבד חלל, דכתיב (שם פסוקים ט, י) "יין ושכר אל תשת ולהבדיל בין הקדש ובין החול", הא אם נכנסו שתויי יין אין חילוק בין קדש ובין חול, דאף עבודה שהיא קדושה חלל, ומתרץ אי מהתם הווה אמינא דוקא עבודה שיש בה מיתה, כדכתיב בהדיא בשתויי יין "ולא תמותו" (שם), ואין זה אלא בארבע עבודות; זריקה והקטר וניסוך המים והיין, אבל בשאר עבודות לא, לכך צריך קרא "והיתה להם כהונה". ואם תאמר, ולמה לי גזירה שוה ד"חקת עולם", דזה לא קשיא, דהתם מוקי ליה לההיא קרא למילף שתויי יין מן מחוסר בגדים, מה מחוסר בגדים אחיל עבודה - בין עבודה שחייב עליה בין בעבודה שאין חייב עליה, אף שתויי יין אחיל עבודה - בין עבודה שחייב עליה מיתה, בין עבודה שאין חייב עליה מיתה:
ומקשה שם אקרא דהכא, 'והא מהכא נפקא - מהתם נפקא, דכתיב "ונתנו בני אהרן וגו'"', ומתרץ, אי מהתם הווה אמינא עבודה דמעכבא כפרה, אבל בעבודה דלא מעכבא הכפרה - לא, ופירש רש"י אי מהתם דכתיב "והיתה להם כהונה", הווה אמינא היכי דמעכב הכפרה, אבל כגון נתינת אש, דלא מעכבא הכפרה, ואינה אלא למצוה, לא, לכך צריך קרא "ונתנו בני אהרן". והא ליכא להקשות דלא לכתוב "והיתה להם כהונה", דאם כן לא הוי ידעינן לפרש קרא "ונתנו בני אהרן" בזמן שהם בכהנתם הם כהנים, דלא הוי ידעינן דבבגדים תליא מילתא, אבל השתא דכתיב "והיתה לו ולזרעו כהנת עולם" אצל בגדי כהונה, ידעינן דקרא "ונתנו בני אהרן" וכן "וערכו בני אהרן הכהנים" (פסוק ח) דאיירי קרא בבגדים. וקרא ד"וערכו בני בני אהרן הכהנים את הנתחים", אף על גב דאיירי האי קרא בעריכת נתחים, והוא מעכב הכפרה, ואם כן למה לי קרא למעכב הכפרה, דמעכב הכפרה ילפינן כבר מן "והיתה להם כהונה", ומתרץ בגמרא דהווה אמינא הני מילי מחוסר בגדים, אבל "וערכו בני אהרן הכהנים" דאיירי בכהן הדיוט שלבש שמנה בגדים, דהוא ייתור בגדים, אימא לא, [לכך] צריך קרא דמחלל העבודה בייתור בגדים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ – וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים (שם,ז; חולין י"א ע"א).
רמב"ן
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] 'והפשיט ונתח'-- יכול יהיה מפשיט אבר אבר ומנתח? תלמוד לומר "..העולה"-- מפשיט כולה ואחר כך מנתחה.
[ב] יכול אין טעון הפשט אלא עולת נדבה; עולת חובה מנין?
- ודין הוא! נאמר "הבא עולת נדבה" ונאמר "הבא עולת חובה": מה עולת נדבה טעונה הפשט, אף עולת חובה-- תטען הפשט.
- [ מה לעולת נדבה שאין לו חליפין תאמר בעולת חובה שיש לו חליפין! - עיין במלבי"ם ]
[ג] אין לי אלא עולת בקר; עולת הצאן מנין?
- ודין הוא! נאמר "הבא עולה מן הבקר" ונאמר "הבא עולה מן הצאן": מה עולת בקר טעונה הפשט, אף עולת הצאן-- תטען הפשט.
- [ מה לעולת בקר שנתרבה בנסכים תאמר בעולת צאן שנתמעט מנסכים - עיין במלבי"ם ]
- [ד] אין לי אלא של אנשים; של נשים מנין?
- אין לי אלא של ישראל; של עבדים מנין?
- עד שאתה מרבה להביא את של עובד אלילים מנין?
תלמוד לומר "העולה"-- כל שהוא עולה טעונה הפשטה.
- מה ראית להביאן להפשט ונתוח ולהוציאם מן הסמיכה?
- אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מביאם להפשט ונתוח? שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם, ומוציא אני הסמיכה שאין הסמיכה אלא בבעלים.
- [ה] ר' חייא אומר, צא וראה את מה מיעט הכתוב למעלה; את הקריבים או את המקריבים? --הוי אומר המקריבים. אף אני אמעטם מן הסמיכה מפני שאני ממעט את המקריבים ולא אמעטם מהפשט ונתוח מפני שאני ממעט את מעשה עולה בעצמה.
[ו] אין לי אלא שנשחטה לשמה; שלא לשמה מנין? תלמוד לומר "העולה"-- כל שהוא עולה טעונה הפשטה.
[ז] "ונתח"-- יכול ינתח נתחיה לנתחים? תלמוד לומר "אותה"-- אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים.
יכול אף הפסולה תהיה טעונה הפשט ונתוח? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) "אֹתו"-- כשרה ולא פסולה, ופסולה שעלתה על גבי המזבח, קריבה כמות שהיא.