מ"ג הושע ז ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֻּלָּם מְנָאֲפִים כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה יִשְׁבּוֹת מֵעִיר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד־חֻמְצָתֽוֹ׃
תרגום יונתן
רש"י
"ישבות מעיר" - י"ת מה שתירגם ואיני יכול ליישב בו לשון המקרא ולפי משמעו ישבות יצרם הרע שהיה מעירם
"מלוש בצק עד חומצתו" - משחשב בלבו את הרעה כיצד יעשה אותה הוא שובת וישן עד הבוקר שהוא יכול לעשותה כמו שהאופה שובת מלוש בצק עד שהחמיצה שהוא יכול לאפות וכן הוא אומר (במיכה ב) הוי חושבי און ופועלי רע כל משכבותם כאור הבקר יעשוהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כמו תנור" - חמום הזנות בוער בהם כמו תנור הבוער מהיסק האופה
"ישבות מעיר" - היצר המעיר אותם לזנות ישבות מלישת הבצק עד שיתחמץ שיהא ראוי לאפותו ר"ל אינו בטל מן הזנות מעת שחשב כ"א עד שיהיה ספק בידו לעשות ולא יותר ולפי שהמשילו אל התנור אמר לשון הנופל בתנור שאין התנור בטל מן האפיה כי אם עד שיתחמץ העיסה ולא יותר
מצודת ציון
"בוערה" - מלשון הבערה והיסק
"ישבות" - ענין מניעה ובטול
"מעיר" - מלשון התעוררות
"מלוש" - מלשון לישה והוא עשיית העיסה כמו לושי ועשי עוגות (בראשית יח)
"בצק" - עיסה כמו את בצקו (שמות יב)
"חומצתו" - מלשון חמץמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"בוערה". הה"א נוספת כי תנור זכר, ולכן הנגינה מלעיל:
"חמצתו". מקור בפלס לחומלה עליך או שם בשקל טומאה, רד"ק: