מ"ג במדבר לא כד

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִבַּסְתֶּ֧ם בִּגְדֵיכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וּטְהַרְתֶּ֑ם וְאַחַ֖ר תָּבֹ֥אוּ אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

אונקלוס (תאג'):	וּתְחַוְּרוּן לְבוּשֵׁיכוֹן בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְתִדְכּוֹן וּבָתַר כֵּן תֵּיעֲלוּן לְמַשְׁרִיתָא׃
ירושלמי (יונתן):	וּתְחַוְורוּן לְבוּשֵׁיכוֹן בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְתִדְכּוּן וּמִן בָּתַר כֵּן תֵּיעָלוּן לְמַשְׁרִיתָא:

"אל המחנה" - למחנה שכינה שאין טמא מת טעון שילוח ממחנה לויה וממחנה ישראל

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

[כג] שאין טמא מת משולח וכו'. דילפינן (פסחים דף סז.) מן "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות י"ג, י"ט), רצה לומר 'במחיצתו', ומשה במחנה לויה היה:

אֶל הַמַּחֲנֶה – לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה; שֶׁאֵין טְמֵא מֵת טָעוּן שִׁלּוּחַ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה וּמִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל (פסחים ס"ו ע"ב).

ואחר תבאו אל המחנה. זה מחנה שכינה, שהרי טמא מת לא היה משתלח ממחנה לויה, כל שכן ממחנה ישראל.

וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם - למה נאמר? - לפי שהוא אומר במדבר יט "בחלל חרב", בא הכתוב ולימד על החרב שהוא טמא, והנוגע בה טמא טומאת שבעה.

הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר "וכבסו בגדיהם" - הא למדנו לכלים ואדם וכלים:

ואחר תבוא אל המחנה - מה כאן אסור לבא אל המחנה - אף להלן אסור לבוא אל המחנה, ומה להלן "עד הערב" - אף כאן "עד הערב":

וטהרתם. ב' הכא ואידך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. שעם הלכות גיעול הורה להם גם כן טהרת הכלים שהיא בהזאה: