מ"ג במדבר ה טז

מלבי"ם - התורה והמצוה

נא. והקריב אותה הכהן , פירש הראב"ע שקאי על המנחה וכן משמע לכאורה דהא אמר אחר כך , והעמיד.את האישה האשה לפני ה'. ומה שאמר בסוטה (דף ח) אין משקין לשתי סוטות כאחת דכתיב אותה פ' רש"י והשביע אותה הכהן. ובנדרים (דף ע"ג) אמר משום דכתיב והשקה, אותה לבדה. אמנם מדברי הספרי מבואר שלמד מן והקריב אותה וכן מבואר בתוספתא (פ"א דסוטה ופ"א דנגעים) שפירוש והקריב אותה על האשה. ומה שאמר אחר כך שנית והעמיד הכהן את האשה כבר פ' רש"י כדי ליגעה וכן בספרי ( נשא נה) מקום שמעמידה בתהלה מעמידה בסוף. וכן מוכרח שעל המנחה היה לו לומר והניחה לפני ה', שלשון העמדה לא יצדק במנחה, וכבר התבאר באיילת השחר ( כלל ק ) שכל מקום שירמוז גוף הפעול על ידי כנוי הדבוק אל מלת את, בא להוציא זולתו שהיה לו לומר והקריבה בכנוי. עוד בארתי (שם קפז) שכל מקום שיקדים מלת אותו אותה אל שם הנושא בא לדייק. וממה שלא אמר והקריב הכהן אותה, מבואר שבא לדייק אותה לבדה לא סוטה אחרת עמה.

עוד התבאר ( שם קצ"א ) ששני פעלים הבאים זה אחרי זה באופן שהפועל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון, יבא הפעל השני בלא כנוי, ואם בא בו הכנוי בא למעט זולתו. וכן פה היה לו לומר והעמיד לפני ה' ואמר והעמידה מזה למדו למעט זולתה שהם עבדיה ושפחותיה. ומה שאמר לפני ה' היינו בשער נקנור ומובא (דף יד) וכבר התבאר באורך בספר התו"ה ( צו כו ). ומה שאמר מכאן אמרו, תמיד (כד) פסחים (פב) ועיין בז"א.