מ"ג במדבר א א
מקרא
כתיב: וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר
מנוקד: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.
עם טעמים: וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃
תרגום
אונקלוס:
ירושלמי - יונתן:
ירושלמי (קטעים):
"וידבר ... במדבר סיני ... באחד לחדש" - מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה (במ"ר ב, יט):
- כשיצאו ממצרים – מנאן (שמות יב, לז);
- וכשנפלו בעגל – מנאן, לידע מנין הנותרים (שם לב, כח);
- כשבא להשרות שכינתו עליהם – מנאן (שם לח, כו).
באחד בניסן הוקם המשכן (שם מ, יז), ובאחד באייר מנאם:
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)
באחד לחדש השני, מתוך חיבתן מונה אותן כל שעה - אף על פי שכל המניינים לא היו אלא לצורך, שהרי כשיצאו ממצרים מנאן כדי להודיע ברכתן שבשבעים נפש ירדו ובשש מאות אלף יצאו, וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים משל לרועה וכו', וכשבא להשרות שכינתו מנאן כדי לידע כמה היו בעת ששרתה השכינה בתוכם, מכל מקום לא היה צריך לזה אלא מרוב חיבתם, וכל שכן המנין האחרון שהוא המנין השני בשנה אחת כמו שפירש רש"י בפרשת כי תשא:
באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאן - פירוש ואל יקשה עליך לומר אחר שמנין חומש הפקודים היה בעבור ששרתה השכינה בתוכם למה לא מנאם מיד באחד בניסן ששרתה השכינה בתוכם, כי באחד בניסן שרתה השכינה, ובאחד באייר מנאן, וכאילו מנאן בניסן:גור אריה (כל הפרק)
באחד לחודש, מפני חבתן וכו' - יש מקשים, למה לא פירש זה על (פסוק ב) "שאו את ראש" דהוא עיקר מקומו, ויש להשיב לשאלתם שבא ליישב דלא ליכתוב באחד לחודש [השני], שלא בכל מצוה ומצוה נכתב מתי נאמרה ובאיזה חודש ובאיזה יום, ותירץ 'מפני חיבתן מונה אותם כל שעה', והשתא שפיר כתב באחד לחדש [השני] בשנה השנית, להודיעך שהמספר הזה מיד היה, ונמנו ג' פעמים בשנה אחת. והיינו דקאמר מפני חיבתן מונה אותן כל שעה, שהרי כשיצאו ממצרים בט"ו בניסן מנאן, וכשנפלו בעגל בי"ז בתמוז מנאן, באחד באייר חזר ומנאן, וזהו החיבה. ואי לא כתב כאן באיזה שנה ובאיזה חדש היה, לא ידענו שהכל היה בשנה אחת. ואע"ג שרש"י פירש בפרשת כי תשא שאפילו במנין אחד הוי חיבה, משל לרועה וכו', מ"מ יותר חיבה כשמנאן כל שעה משמנאן פעם אחת בלבד. ואע"ג דכל מנין ומנין היה לצורך, כמו מנין הראשון, ואם כן מה חיבה יש במה שמונה אותם כל שעה, מכל מקום כיון שמנאם פעם אחת, דרך לסמוך אח"כ על האומד, שאע"ג (שחסרו) [שהוסיפו] או שפחתו, אי אפשר שיהיו פוחתין או מוסיפין הרבה ואין צריך למנות, וזהו החיבה שאינו סומך על האומד:
באחד בניסן הוקם המשכן - ואם תאמר והלא לא כשבא להשרות שכינתו מנאן, אלא אחר כך באחד באייר, ויש לומר כיון דבאחד בניסן הוקם המשכן כל זמן שלא היה עדיין חודש מזמן שהוקם המשכן לא נקרא שהוא שורה במשכן עם ישראל, כדאמינן במסכת נדרים נדר מיושבי העיר אסור בכל מי שדר שם חודש אחד, ובחודש אחד נקרא דירה, לכך כששרתה שכינה ביניהם שלשים יום מנאם:במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני – כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה, קודם שהוקם המשכן, כתיב בהן "בהר סיני" (שמות לא יח ואחרים), אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שנייה – לא יאמר "בהר סיני" אבל "במדבר סיני באהל מועד".
וכן מוכיח לפנינו, דכתיב: "ואלה תולדות אהרן ומשה, ביום דבר [ה'] את משה בהר סיני" (במדבר ג א) – קודם שהוקם המשכן, אז היו תולדות אהרן ארבעה: "ואלה שמות בני אהרן [הבכר] נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר" (שם ב). אבל לסוף, בשנה שנייה שהוקם המשכן – לא היו כי אם שנים, לפי שלבסוף, כשהוקם המשכן בשנה שנייה, נאמר: "וימת נדב ואביהוא לפני ה' במדבר סיני" (שם ד). במדבר סיני היו ארבעה, ולבסוף שנים, כי בו ביום שהוקם אהל מועד – מתו נדב ואביהוא.
- בשם אשר פקודי רום, ותחת חבר
- אחל לפרש על הפשט – ספר וידבר
במדבר סיני – להודיע כי לא עלה משה אל הר סיני, אחר היות הכבוד באהל מועד.
באחד לחדש השני – לתקן הדגלים, ואיך יסעו ואיך יחנו בעבור המקדש. כי בעשרים לחדש השני – נסעו.
(פתיחה לספר במדבר)
אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בענין אוהל מועד.
וכבר הזהיר על טומאת מקדש וקדשיו לדורות, ועתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם.
- צוה: "והזר הקרב יומת" (במדבר א נא), כאשר אמר: "כי סקול יסקל" (שמות יט יג).
- וצוה: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו" (במדבר ד כ), כאשר הזהיר שם: "פן יהרסו אל ה' לראות" וגו' (שמות יט כא).
- וצוה: "ושמרתם את משמרת הקדש, ואת משמרת המזבח" (במדבר יח ה), כאשר אמר שם: "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו" וגו' (שמות יט כב), "והכהנים והעם" וגו' (שמות יט כד).
והנה צוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו סביב: "ויעמוד העם מרחוק". והכהנים הנגשים אל ה' – איך יתנהגו בו בחנותו, ובשאת אותו, ומה יעשו במשמרתו.
והכל מעלה למקדש וכבוד לו, כמו שאמרו: אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין, לפלטרין שאין לו שומרין.
והספר הזה כולו במצוות שעה שמצטוו בהם בעמדם במדבר, ובניסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא. וסיפר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב, וצוה איך תחלק הארץ להם.
ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בעניני הקרבנות שהתחיל בהן בספר הכהנים, ולא נשלם שם, והשלימן בספר הזה.
(פירוש)
במדבר סיני – בעבור שהפסיק במצות השמיטה והיובל, שהיו בהר סיני - חזר ואמר כאן שהיה הדבור הזה "באהל מועד", ככל המצוות אשר הזכיר מתחילת ספר ויקרא. וכן יהיו כלם מכאן ואילך: "באהל מועד". כי מעת שהוקם המשכן: "ויקרא אליו השם מאהל מועד" – לא מדבר לו אלא משם.
והזכיר כאן "במדבר סיני" להגיד שלא נסעו משם בעת שנמנו, כי המנין השני היה בערבות מואב, והדבור באהל מועד.
(במדבר א א): "במדבר סיני" – שבו היה הר סיני.
ובמדרש, במדבר סיני, בשלושה דברים ניתנה תורה:
- באש,
- במים,
- במדבר.
באש, דכתיב: "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש" (שמות יט). במים, דכתיב: "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים" (שופטים ה). במדבר, דכתיב: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני". ולמה ניתנה בשלושה דברים הללו? לומר לך, מה אלו חינם לכל בעי עולם, אף התורה חינם לכל בעי עולם. וכן הוא אומר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה). ולמה במדבר? לומר לך שאין אדם קונה צתורה עד שיעשה עצמו הפקר כמדבר.
באהל מועד – הוא המשכן. ומשעה שקראו משם, שנאמר, "ויקרא ה' אל משה וידבר אליו מאהל מועד" (ויקרא א) לא סיבר אליו אלא משם, לפי שהכבוד שהיה בהר סיני הועתק שם. ועל כן יצווה בכאן להגביל טת המשכן, שיהיו הלויים חונים סביביו והזר הקרב יומת, כשם שהגביל את ההר ואמר: "חא תגע בו ביד" (שמות יט). והזהיר על המשכן: "ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח" (במדבר יח) כשם שהזהיר בהר סיני: "והכהנים והעם על יהרסו" (שמות יט). וצווה עליו "ולא יבאו לראות" כשם שציווה בהר סיני: "והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל ה" (שמות יט).
במדבר סיני – לעיל מיניה כתיב: "ואלה המצות", וסמיך ליה: "במדבר סיני" לומר, אם אין אדם משים עצמו במדבר, אינו יכול לידע תורה ומצוות.
