פסוק זה הלא מקומו למעלה אחר הרצים יצאו דחופים, כי ע"י הרצים נודע לכל,
למה לא אמר פה ובכל עיר ועיר כמ"ש להלן (ח' י"ז)
ולמה כפל דבר המלך ודתו :
ובכל, הנה קודם שפרסם מרדכי הדבר לא ידע מזה איש, אבל אחר שהרעיש מרדכי עיר ומלואה, נתפשט הדבר איש מפי איש למקומות פרטיים בכל מדינה, כי לא נודע הדבר לשום אדם זולת ע"י צעקת מרדכי (כי האגרות הנשלחים היו חתומים) ועל זה אמר דבר המלך ודתו מגיע, רצה לומר במקום אשר נודע גם הדת שהוא מה שהיה כתוב בהאיגרות החתומים. ועל כן לא נאמר פה בכל עיר ועיר כי לא הגיע הדבר לכל המקומות רק לעיר אחת במדינה אבל גדול ליהודים תשובה ותפילה ואבלות :
(ג) והנה עדיין היה מקום לומר מה הועיל מרדכי בתקנתו הלא לא על בני שושן בלבד קצף המלך ואם כן תקנתם את בני שושן שישובו אל ה' על ידי כל החרדה אשר החריד בם מרדכי, אך בשאר מדינות המלך מה יעשו ליתקן, על כן סמך ואמר ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל וכו' כי כבר היו שבים אל ה' והיו בצום ובכי ומספד, ולכן לא היה פחד עליהם כי כבר שבו עד ה' אלהיהם, אך בני שושן היו מתרפים בבוטחם לאמר אחות לנו בבית המלך והיא תעמוד לנו כי איככה תוכל ותראה ברעה אשר תמצא את עמה בעיר ממלכתה, על כן הוצרך מרדכי לתת מורך בלבבם ולהסיר בטחון בשר ודם מלבם:
עוד אפשר טעם אחר אל הרגישם יותר בכל מדינה ומדינה, והוא כמאמרם ז"ל (אסתר רבה פתיחתא א) על פסוק "והיו חייך תלואים וכו'" (דברים כח סו), וז"ל: רב פתר קריא בהמן, והיו חייך תלויים לך מנגד מעת לעת, ופחדת לילה ויומם בשעה שהכתבים פורחים, ולא תאמין בחייך להיות עתידים ליום הזה, ע"כ. והנה יראו דברים משוללי הבנה. ויהיה דעתם כי לפי האמת היו חייהם תלוים מעת לעת שהוא מי"ג לניסן שהוא מעת הגזירה עד י"ג לאדר יום העשותה שהוא מעת לעת כיוצא בה, אך הם בשעה שהיו הכתבים פורחים משושן עד כל מדינה ומדינה היו מפחדים לילה ויומם, בראות החפזון יראו ממות ולא ידעו אם היה ניתן להם זמן וכל יום היו בפחד אימת מות כי לא ידעו מה הוא הכתיבה בספרים, וכאשר ניתן דת והעבירו כרוז גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה הוא י"ג לאדר לא נחה דעתם עדיין אף על פי שהיה הדבר סתום כנזכר לעיל, שלא פורש לאיזה דבר יהיו עתידים באופן שלא יהיו מאמינם בחייהם אם היה ליהרג או לדבר זולתו עד יגלה הדבר ליום מועד על ידי כתבי השרים כנזכר לעיל, ועל כן היו בכל יום דווים בכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע באבל גדול וצום ובכי ומספד, אך בשושן לא היה פחד לבלתי האמן בחייהם עד י"ג לאדר כי לא יערבו על לבם בית המלכות להקדים זמן אשר קצב המלך:
ג. [ עריכה ] "שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי" רב ושמואל רב אמר במלכות אחשורוש הכתוב מדבר ושמואל אמר במלכות בלשצר הכתוב מדבר על דעתיה דרב דאמר במלכות אחשורוש ניחא על דעתיה דשמואל דאמר במלכות בלשצר כיצד היו כל אותן השנים אמר ר' הונא על ידי שלא נשתמשו בכלי בית המקדש הדא הוא דכתיב (דניאל ה, ב): "בלשצר אמר בטעם חמרא וגו'" שמתוך כן (שם, ל) "בֵּהּ בלילא קְטִיל בלשצר מלכא כַשְׂדָּיאָ":
ובכל מדינה ומדינה (אסתר ד, ג) וגו' ונסמך מקרא זה לכאן אע"ג דלפי הסברא היה לו לסמוך הפסוקים (שם ב) ויבא עד לפני שער המלך, (שם ד) ותבואנה נערות אסתר ויגידו לה, כי ויבא עד שער המלך עשה זה שישמעו נערות אסתר ויגידו לאסתר לכך הוי ליה לסמוך פסוק ותבאנה נערות אסתר אחריו אבל מפני שהכתוב שאמר ויבא עד שער המלך היה כדי שיגידו נערות אסתר לאסתר המלכה וה"א כי גם מה שאמר הכתוב (שם א) וילבש שק ואפר הוא ג"כ בשביל שיאמרו לאסתר שהלביש מרדכי שק ואפר ואין זה כן כי גם בכל מדינה כך עשו רק מה שבא עד שער המלך היה זה בשביל שיאמרו זה לאסתר אבל עיקר מה שלבש שק ואפר היה הכל משום אבילות וצער ולא בשביל שיאמרו זה לאסתר.
ובכל מדינה (שם) וגו' כאן לא הזכיר קריעה כי קריעה לא שייך רק כאשר שמעו שמועה רעה ועל דבר זה הוא הקריעה וכך מרדכי כששמע השמועה קרע את בגדיו אבל כאן אינו מדבר מה שעשו בשעה ששמעו השמועה רק מדבר שהיו נוהגים בצום ומספד ולזה לא שייך קריעה.
