מ"ג איכה א יט
מתוך ויקיטקסט
תוכן עניינים |
[עריכה] מקרא
קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם:
[עריכה] תרגום
אמרית ירושלם כד איתמסרת בידוי דנבוכנצר:
קרית למרחמי ביני עממיא, דקיימית עמהון קיים, די יסייעוני. ואנון חכימו מיני, אתהפכו לחבלא יתי. הינון – רומאי דעלו עם טיטוס ואספסיינוס רשיעא, ובנו כרכומין על ירושלם.
כהני וסבי בגו קרתא אתנגידו, ארום תבעו סעיד לחמא להון למיכל ויקיימין ית נפשיהון.
[עריכה] רש"י
קראתי למאהבי – לאותם שמראים עצמם כאוהבים.
המה רמוני – כגון בני ישמעאל, שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך עליהם, ומראים את עצמם כאילו מרחמים עליהם, והיו מוציאים להם מיני מלוחים נודות נפוחים. כסבורים שהוא יין, ואוכלים וצמאים ורוצים לשתות. וכשמתיר הנוד בשיניו – היתה הרוח נכנסת במעיו, והוא מת. והוא שאמר הכתוב (ישעיה כא יג-יד): "ביער בערב תלינו" וגו', "לקראת צמא התיו מים, יושבי ארץ תימא, בלחמו קדמו נודד".
וישיבו את נפשם – כדי שישיבו את נפשם.
[עריכה] רבי יוסף קרא
קראתי למאהבי המה רמוני – אומות שדבקתיבהם לאהבה, כגון בני אשור ובני בבל. כשם שאמר הנביא (יחזקאל כג יב): "ואל בני אשור עגבה", וכן אל בני בבל – הם הרעו לי יותר מכל אומות.
[עריכה] אבן עזרא
למאהבי – איננו כמו: "אוהבי". וכן טעמו: למבקשים שאוהב אותם.
[עריכה] פירוש הטעמים
קראתי לנכרים שכני, אולי יתנו לי עצה – והמה רמוני. כי כל יועצי מתו ברעב, הכהנים המתפללים בעדי, והזקנים אנשי עצתי. רק נשארו מהבחורים ומן הבתולות שיש להם כח לסבול, וגם הם נשבו.
[עריכה] מנחת שי
למאהבי – הה"א בחטף פתח.
