מ"ג איוב מ ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג איוב · מ · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הרב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲ֭רֹב עִם־שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר
  מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַעֲנֶֽנָּה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הרוב עם שדי וסור" - האם שדי אדם ישתרר "מוכיח אלוה יעננה" - הבא להתווכח יענה דבריו (מענה איוב)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"הרוב" - היא בה"א השאלה כי שאל לו האם אתה הרב עם שדי קבל מוסר מדבריו הלא המתווכח עם אלוה ראוי לו לענות תשובתו ומה זה תשתוק 

מצודת ציון

"הרוב" - מלשון ריב

"יסור" - מלשון מוסר

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הרוב", באשר החריש איוב ולא ענה כל מאומה, וה' ידע כי עוד דברים בלבבו, א"ל, הלא מי "שרב עם שדי אשר יסור, לאלוה מוכיח יעננה", אחר שתחלה יסר ה' אותך ביסורים ובכ"ז עמדת כנגדו לריב אתו ובקשת שיתוכח עמך פנים אל פנים, וא"כ עתה שנסתלקו היסורים ממך ואני רק "אלוה מוכיח", שאני מתוכח עמך בדברים ובראיות בדרך הוכוח, כ"ש שראוי שיעננה, ומדוע החרשת עתה ולא ענית מענה:

ביאור המילות

"יסור, מוכיח". המוסר הוא ביסורים, והתוכחה הוא וכוח בדברים. עמ"A ירמיה ג', "הרוב", מי שעושה מריבה עם שדי אשר יסור, מוכיח אלוה, אלוה מוכיח, "יעננה" ראוי שיענה על תוכחתו:
 

<< · מ"ג איוב · מ · ב · >>