מ"ג איוב טו כט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־יֶ֭עְשַׁר וְלֹא־יָק֣וּם חֵיל֑וֹ
וְלֹא־יִטֶּ֖ה לָאָ֣רֶץ מִנְלָֽם׃
רש"י
"ולא יטה" - לא ינטה מליצתו כמו ויטו אחרי הבצע (שמואל א ח) וינטו הם עצמם אף כאן לא ינטה מן השמים לארץ מנלם מתת תאותם וזימון מחשבתם והוא כשתי תיבות מן להם
"מן" - הכנתם כמו וימן להם המלך (דנייאל ח) ודומה לו הפצירה פים בשתי תיבות (שמואל א יג) וכן אראלם ת"י אתגלי להון (ישעיהו לג) זה נראה בעיני ומנחם מסייעני ד"א מנלם לשון כנלותך לבגוד (שם) והנו"ן שבו יסוד נופל לשון תכלית לא יטה לארץ להיות בטילה גזירת חרוץמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"לא יעשר" - ובעבור זדון לבו לא יעמוד עשרו ולא יתקיים חילו והוא כפל ענין במ"ש
"ולא יטה" - לא יהיה נטוי מהם לנפול בארץ תכליתם והשלמת גמולם כ"א על ראשם יחול ויקבלו הגמול משלם
מצודת ציון
"חילו" - עשרו
"מנלם" - תכליתם והשלמתם כמו כנלתך לבגוד (ישעיהו לג)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"ולא יקום חילו". החיל שלו לא לבד שלא יעשר גם לא יהיה לו קיום, וגם לא יטה להתפשט בארץ, מפני "נלם", ר"ל מפני כליונם, ושרשו נלה כו כנלותך לבגוד (ישעיה ל"ג):