לקוטי עצות/נגינה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נְגִינָה


א. עַל־יְדֵי נְגִינָה דִּקְדֻשָּׁה מְקִימִין וּמַעֲלִין הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה וְזוֹכִין לְהִתְנַשְּׂאוּת. וְכֵן לְהֵפֶךְ, הַחַזָּנִים וְהַמְנַגְּנִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא פּוֹגְמִין מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה וּמַאֲרִיכִין אֶת הַגָּלוּת, וְעַל יָדָם נִכְשָׁלִים וְנוֹקְשִׁים בְּנֵי אָדָם כְּצִפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בְּפַח. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ נְגִינָה מִמְּנַגֵּן דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ בְּנִגּוּנוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּלָל, רַק בִּשְׁבִיל מָמוֹן וְכָבוֹד וְהִתְפָּאֲרוּת, כִּי שְׁמִיעַת קוֹל נְגִינָה שֶׁלּוֹ מַזִּיק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְכֵן לְהֵפֶךְ, שְׁמִיעַת קוֹל נְגִינָה מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר וְהָגוּן טוֹב לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ (ג)

ב. הַתִּקּוּן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ קוֹל נְגִינָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיִּלְמַד גְּמָרָא בַּלָּיְלָה (שָׁם)

ג. עַל־יְדֵי נְגִינָה דִּקְדֻשָּׁה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִבְחִינַת נְבוּאָה, כִּי עִקַּר הַדְּבֵקוּת לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי נְגִינָה וְכַאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר עוֹד לְקַמָּן (שם)

ד. כְּשֶׁמְּתַקֵּן הַקּוֹל נְגִינָה זוֹכֶה לִבְחִינַת מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה, וַאֲזַי יוּכַל לִמְשֹׁל בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וְיוּכַל לְהָמִית לָזֶה וּלְהַחֲיוֹת לָזֶה. אֲבָל צָרִיךְ לִזָּהֵר לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת שֶׁלֹּא יַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה בְּקִיּוּם הָעוֹלָם (שָׁם)

ה. עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית זוֹכֶה שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ קוֹל רִנָּתוֹ, וַאֲזַי עַל־יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹל רִנָּתוֹ וְנִגּוּנוֹ לְבַד, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לָנוּ, אֵיזֶה אֻמָּה מֵהַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן מֵצֵר לָנוּ, וּמוֹשִׁיעֵנוּ מֵהַצָּרָה. עַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה וְצָרָה לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵיזֶה אֻמָּה, אֲזַי טוֹב לְנַגֵּן הַנִּגּוּן שֶׁל אוֹתָהּ הָאֻמָּה שֶׁמֵּצֵר לָהֶם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי רִנָּה וְנִגּוּן לְשֵׁם שָׁמַיִם יְכוֹלִין לְעוֹרֵר רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּרְאֶה בְּצָרוֹתֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מֵאוֹתָהּ הָאֻמָּה וְיוֹשִׁיעֵנוּ מֵהֶם (כז)

ו. מִקּוֹלוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלִין לֵידַע אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, כִּי יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינַת מַלְכוּת, וְהוּא נִכָּר בְּקוֹלוֹ (ל. בסוף)

ז. עַל־יְדֵי נְגִינָה נִמְתָּקִין הַדִּינִים, וּמִי שֶׁמְּנַגֵּן אוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה וְקוֹל הַנְּגִינָה הֵם בְּזַכּוּת וּבִבְהִירוּת גָּדוֹל, אֲזַי מַלְבִּישׁ אֶת הַשְּׁכִינָה בִּלְבוּשִׁין דִּנְהִירִין וּבָזֶה נִמְתָּקִין הַדִּינִים (מב)

ח. שְׁמִיעַת קוֹל נִגּוּן עַל כְּלִי זֶמֶר מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר לְשֵׁם שָׁמַיִם הוּא דָּבָר גָּדוֹל, כִּי עַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין וּמְבָרְרִין הַמְדַמֶּה וְדוֹחִין הָעַצְבוּת רוּחַ וְזוֹכִין לְשִׂמְחָה. וְעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁמָר הַזִּכָּרוֹן, דְּהַיְנוּ לִזְכֹּר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וּלְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ בְּכָל יוֹם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, גַּם עַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (נד)

ט. עַל־יְדֵי הַנִּגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, הוּא מַעֲלֶה אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְאֶפִּיקוֹרְסוּת, שֶׁאֵין עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה (סד)

י. הַנִּגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת שֶׁמְּזַמְּרִים הָרְשָׁעִים עַל פִּי רֹב הֵם מַזִּיקִים לְהָעוֹלָם מְאֹד, כִּי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לִמְשֹׁךְ אַחֲרֵיהֶם עַל־יְדֵי זֶה. וּכְשֶׁהַצַּדִּיקִים מְזַמְּרִים אוֹתָם בְּשַׁבָּת, הֵם מַעֲלִין וּמְתַקְּנִין אוֹתָם (רכו)

יא. נִגּוּן וּכְלֵי שִׁיר יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ גָּדוֹל לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאָדָם לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן טוֹב לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם עַל־יְדֵי אֵיזֶה נִגּוּן, לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה, בִּפְרָט בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וַחֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה (רעג)