לנבוכי הדור/פרק ב

החכמים הראשונים ז"ל כרבי סעדיה גאון והרמב"ם, כשראו שנתרבו ספרי מינים בעולם, והוטלו בלבבות סערות ודעות משובשות בשרשי התורה, השתדלו הרבה להוציא את הנבוכים ממבוכתם והישירו את הדרך לפני בני הדור, להורותם שאין המושכלות האמתיות יכולות לסתור שרשי התורה חלילה, ולא דבר אחד מדבריה, כי אם לפעמים נתחכם על ידי דרכי הדרישות לעמוד על עמקה של תורה, ותחשב זאת לנו לצדקה שנזכה לעמוד על נקודת האמת בהבנת התורה.

והנה, מזמן הראשונים ז"ל עד דורינו זה נתרבו הדעות, והידיעות החדשות שנתרחבו נגעו לפעמים גם כן בנחלת האמונה, עד שלהבלתי מעמיקים ימצא עוד מקום לנבוכות חדשות (מה) שלא יספיקו להן ההישרות הראשונות, כי בזמן ההוא עוד לא נודעו הסיבות המביאות לידי דרכי הנביכה החדשות.

על כן, זאת היא חובת חכמי דורינו האמיתיים, לצאת בעקבות רבותינו הראשונים לדאוג בעד הנבוכים, ולהרחיב ידיעתם במצב החכמות כפי ארחות הדרישות החדשות, ולהראות איך שצריכות כל האמיתות להיות מושקפות על פי התורה. ובאין ספק, כי כל העובדים בזה בלב טהור ושום שכל יצליחו במפעלם, ורוח ד' הבוחר בתורה להיות לאור עולם תלמדם להשכיל לכל דבר, להעמידו על מכונו ואמתתו.

והעבודה בזה רבה, כי לבד מה שצריך להשכיל ענינים חדשים איך להשפיע לבני דורינו, ביחוד להצעירים שפנו אל המדעים, שלא ישארו נבוכים, על ידי מה שנודיעם עמקי שרשי התורה בטהרתם, שהיא נעלה מכל דבר שיוכל לגרום לה סתירה ופחיתת ערך, עוד צריך גם כן עבודה גדולה איך להכניס בלב ולהזכיר כל דברי החכמה, ביחש להתישבות אמתת האמונה בלבבות, שנאמרו עד כה מפי רבותינו הראשונים ז"ל, כהרס"ג והרמב"ם והכוזרי וכיוצא בזה. ומפני שלפעמים נמצאו בדבריהם ענינים שלא יוכלו להאמר לפי מצב דרישת החכמות בימינו, יבא הבלתי מעמיק לחשוב שבביטול איזה פרטים בלתי עקרים מדבריהם, אין לסמוך עוד גם על הדברים העקריים, שהם נטועים בשרשי האמיתות וקיימים לעד לעולם.

על כן, צריך להביא כל דרכי ההוראה של זיכוך הדעות והסכמתן עם הדרישות שהתבררו על פי דרכי המחקר שבדורותינו במערכה חדשה, למען ידע דורינו איך לצאת מידי כל נבוכה ולהיות שלם באמונת תורת ד' התמימה, עם נתינת היד לכל ארחות המדעים החדשים לפרטיהם.