ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ציצית/הלכה ב
הלכה ב[עריכה]
אות א[עריכה]
ענין ציצית על פי מה שאמר רבינו נ"י על פי ואיה השה לעולה, עיין שם היטב. והכלל שגם מקומות המטונפים ובתי עבודה זרה גם הם מקבלים חיות מהבורא יתברך שמו, ואף על פי שכבודו יתברך שמו רחוק משם, בבחינת וכבודי לאחר לא אתן, על כל זה הם מקבלים חיות מבחינת מאמר סתום שהוא בראשית שהוא בחינת כבוד עליון שהוא סתום ונעלם התכלית ההסתרה, ומשם הם מקבלים חיות. וכשאדם נופל לשם ח"ו, אזי כשמתחיל לבקש ולחפש איה מקום כבודו זהו תשובתו ותיקונו כי חוזר ועולה אל הכבוד העליון הנ"ל שהוא איה מקום כבודו, שמשם המקומות הנ"ל מקבלין חיות מגודל ההסתרה. ועכשיו הוא חוזר ומדבק עצמו לקדושה זו ומקבל חיות משם ועולה על ידי זה. עיין שם היטב. וזה נחשב לקרבן עולה שמכפר על הרהור הלב שהוא בחינת לבי סחרחר על ידי קליפת נוגה וכו'. ועל ידי בחינת איה מקום כבודו הנ"ל שמבקש ומחפש שם במקומות אלו, על ידי זה נתתקן ונתכפר כנ"ל. ונעשה מזה בחינת קרבן עולה, בבחינת ואיה השה לעולה, וזה בחינת בראשית ברא תיש היינו השה לעולה שנעשה מבחינת בראשית שהוא מאמר, סתום בחינת איה וכו' כנ"ל. עיין שם כל זה היטב.
אות ב[עריכה]
וזה בחינת ציצית שהם תיקון הבגדים, שמירה מן הקליפות כמובא. היינו כי הבגדים הם בחינת הכבוד. כי ר' יוחנן קרה למאני' מכבדותא. וכמו שאמר רבינו נ"י במקום אחר . וכל בחינת הכבוד של כל היו"ד מאמרות כולם מקבלים מבחינת מאמר העליון שהוא בראשית מאמר סתום שמשם נמשך חיות אפילו למקומות החיצונים כנ"ל, ועל כן מתקנים הבגדים שהם בבחינת כבוד על ידי הציצית שהם בחינת הכבוד העליון בחינת בראשית מאמר סתום שזה בחינת ציצית של צמר כבשים שהם יוצאים מבחינת ואיה השה לעולה כי צמר כבש ושה הם יוצאים מבחינת גבוה מאד כמובא בכתבים בבחינת ״ושעה ראשיה כעמר נקי״, ובחינה זו היא בחינת איה כנודע ושמם בחינת הציצית הנעשין מצמר שהם בחינת שערות בחינת ושער ראשי' כו' כנ"ל. היינו שהם בבחינת מאמר העליון הנ"ל, ומחמת שהוא בחינת מאמר סתום על כן הארתם רק בבחינת שערות שהם סתומים, והארתם בצמצום גדול מאד בחינת מאמר סתום. ואלו הציצית מתקנין הבגדי כבוד, כי כל בחינת הכבוד מקבלין משם כנ"ל והם שמירה מן הקליפותו ומתקנין הרהור הלב כמו שכתוב וראיתם אותו וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'. כי עיקר תיקון הרהור הלב הוא על ידי בחינת איה, שמשם הם מקבלין חיות, ועל ידי זה בעצמו נתתקנין, וזהו בחינת ציצית הם בבחינת ואיה השה לעולה כנ"ל. וזה שכתוב וראיתם אותו וזכרתם אל כל מצות ה' וגו'. כי כל המצות כולם תלוין בזה. כי הציצית הם בבחינת מאמר העליון בראשית שהוא כולל כל המאמרות שהם כלליות כל התורה כולה, וזהו בחינת שהציצית הם סביב האדם בד' רוחותיו לתקן בחינת ונוגה לו סביב, כמו שמובא בדברי רבינו נ"י הנ"ל. גם הם בד' רוחות זה רמז על בחינת איה וכו' שכשנופל האדם ח"ו למקומות כאלו רחמנא לצלן, שאז הוא מחפש ומבקש איה וכו'. וזהו תיקונו כנ"ל, וזהו בחינת הד' רוחות שבהם הציצית שהוא בחינת שמחפש ומבקש בכל צד מד' רוחות העולם איה מקום כבודו יתברך. כי הציצית הם בבחינת איה שעל ידי זה בעצמו נתקנן כנ"ל וזהו רמז הציצית בד' רוחות שבכל צד שפונה מוצא שם השם יתברך על ידי הציצית שהם בחינת איה, כי בחינת איה הוא תיקונו. ובזה בעצמו נמצא אליו השם יתברך כנ"ל.
אות ג[עריכה]
ועל כן מותר ליכנס בציצית לבית הכסא, ואיתא שזה בחינת ״ומלכותו בכל משלה״ היינו כנ"ל. כי הציצית הם בבחינת הכבוד עליון בחינת איה כנ"ל, שמשם נמשך חיות אפילו למקומות המטונפים ועל ידי זה בעצמו נכנעין כנ"ל. כי על ידי בחינת ציצית שהם זיכרון וסימן לזכור בהבורא יתברך שמו. ושגם במקומות הנ"ל מושלת מלכותו יתברך. כי אין להם חיות אלא ממנו יתברך. ועל כן מחפשין ומבקשין בכל צד איה מקום כבודו כנ"ל. שזהו בעצמו בחינת ציצית בחינת בראשית מאמר סתום שמשם חיותם כנ"ל. נמצא שחוזרים ומדבקין עצמן בעצם הקדושה שמשם היו מקבלים חיות. וזהו הכנעתם כי חיותם הוא רק מהסתרת הקדושה. והעלמתה בתכלית ההסתרה אבל תיכף כשיודעין שיש שם קדושה ומחפשין ומבקשין איה וכו' כנ"ל. אזי תיכף חוזרין אל הקדושה והם נכנעין. וזהו שמובא בספרים על הדין שמותר ליכנס בציצית להית הכסא שהוא בחינת ומלכותו בכל משלה. כי על ידי הציצית שמשם נמשך חיות אפילו למקומות הנ"ל. ועל כן מותר ליכנס בהם לשם כנ"ל. על ידי זה בעצמו נכנעין כי מלכותו בכל משלה כנ"ל. על כן ציצית היא מצוה שאין בגופה קדושה מגליה נעלמת ונסתרת שם כנ"ל.
אות ד[עריכה]
וזהו בחינת ציצית של צמר ופשתן שהם עיקר הציצית כי עיקר הציצית הם של צמר שהוא בחינת איה השה לעולה כנ"ל. כי צמר כבשים הם עלינוה מאד. כנ"ל. ופשתן הוא להיפך. כי פשתן הוא בחינת מדריגה התחתונה מאד. כמו שכתוב בקין שהביא מן הגרוע, דהיינו פשתן. ומחמת זה בעצמו נעשה מפשתן גם כן ציצית. כי בפשתן שהוא מדריגה התחתונה שמשם יניקת החיצונים בחינת קין, שם דייקא מלובש חיות גבוה מבחינה העליונה. דהיינו בחינת מאמר סתום כנ"ל. נמצא שגם פשתן מקבל חיות מבחינת צמר שהוא בחינת מאמר סתום כנ"ל. וע לכו נעשה מהם גם כן ציצית שהם בחינת מאמר סתום כנ"ל. וזהו בחינת אסור שעטנז צמר ופשתן יחדיו. כי אף על פי שבאמת גם פשתן שמשם יניקת החיצונים גם הם מקבלין חיות מבחינת צמר כנ"ל על כל זה עיקר קבלתם הוא מן ההסתרה והעלמה, שהקדושה נעלמת ונסתרת שם בבחינת מאמר סתום כנ"ל. אבל אסור לגלות הקדושה שם שלא ליתן להם יניקה יותר מאד ח"ו. ועל כן אסור לחבר צמר עם פשתן. כי צריך שיהיה חיות של בחינת פשתן שמקבל מבחינת צמר בהסתרה והעלמה כנ"ל. אבל בציצית מותר כלאים. כי אדרבה על ידי ציצית נכנעין החיצונים ונתגלה הקדושה שגם בהחיצונים היה חיות גבוה מאד. ועל כן מותר שם לערב צמר ופשתן יחדיו. כי באמת שניהם אחד שחיותם מבחינת מאמר סתום, שהוא בחינת ציצית כנ"ל. רק שלא במקום מצות ציצית כנ"ל שאז אין הכנעתם ויש להם שליטה. עדיין. על כן צריך שלא לחבר צמר עם פשתן כנ"ל. כדי שלא ליתן להם חיות יותר מדאי. כי צריך שיהיה חיותם בבחינת מאמר סתום. דהיינו שבחינת מצמר שהוא בחינת איה, יהיה סתום ונעלם ונסתר מבחינת פשתן שמשם יניקת החיצונים אבל במקום מצות ציצית, שאז נכנעין החיצונים כנ"ל. אזי חוזר פשתן עם הצמר ונתחבקין יחדיו. כי שניהם בחינה אחת כנ"ל.
אות ה[עריכה]
וזהו בחינת שמתעטפין ביום הכפור בטלית מבעוד יום. כי כפרת יום הכפורים הוא בחינת ציצית. שהם בחינת איה מקום כבודו שאומרים ביום הכפורים בכל הקדושות. כי יום הכפורים שהוא בחינת כתר, בחינת איה, בחינת בראשית מאמר סתום שכולל כל היו"ד מאמרות. כי יום הכפורים כלליות יו"ד ימי תשובה שהם בחינת יו"ד מאמרות. וזהו בעצמו בחינת התשובה והכפרה של יום הכפורים על ידי בחינת איה שעל ידי בחינה זו יוצאין ועולין מכל הקליפות ונתכפרין כל העונות בבחינת איה השה לעולה כנ"ל שנתגלה ביום הכפורים שאז נראה אפרו של יצחק לפני השם יתברך. כמובא. דהיינו בחינת ואיה השה לעולה כנ"ל. ועל כן אז מתעטפין בציצית כל היום כולו. כי כל זה הוא בחינת ציצית שהם בחינת איה השה לעולה כנ"ל. וזהו בחינת טלית של רצון שנתעטף השם יתברך וסידר י"ג מדות של רחמים לפני משה . כי הציצית הם בחינת איה ששם רחמים ורצון וכפרה כמובא וכנ"ל.
אות ו[עריכה]
וזהו בחינת שקבעו פרשת ציצית בקריאת שמע. וגם לוקחין הציצית בשעת קריאת שמע כי זה עיקר הקריאת שמע. להודיע ולגלות כבוד מלכותו יתברך.. וזה בחינת שמע ישראל וכו' ובאחד ממליכין אותו למעלה ולמטה ובד' רוחות שזה בחינת מלא כל הארץ כבודו. ואנו מאריכין בד' דאחד שלא תדמה לריש ח"ו. כי כבודי לאחר לא אתן וזה מאחר שמגלין שהשם אחד הוא ולא אחר. מעתה יפלא מאין מקבלין חיות בתי העבודה זרה וכדומר על כן אנו אומרים תיכף ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לומר שמלכותו בכל משלהי ומבורך שם כבודו לעולם ועד אפילו בתחתית מדור הקליפות. רק שהם מקבלין מבחינת מאמר סתום כנ"ל ועל כן אומרים בחשאי. כי בוודאי זהו סוד גדול מאד. ואסור להרהר בזה הרבה מכל שכן לדבר. כי זהו דבר נעלם ונסתר מאד כמובא שם בדברי רבינו נ"י, וזהו בחינת ״ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי לא תאמר וכו'״ . היינו שמרגישין קדושה גבוהה במקומות החיצונים בחינת ציקי קדירה שהוא מאכל מבושם. אך שהוא אצל אנשים נמוכים וזהו תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער. כי אי אפשר לדבר. בזה. כי בודאי הוא גנאי לומר לשיש שם קדושה ואם לא תאמר יש לה צער. כי בודאי באמת גם הן מקבלין חיות מהקדושה כנ"ל. ועל כן הביאו לה בחשאי שבסוד מגלין שגם הם מקבלין חיות ממנו יתברך רק הוא בבחינת סוד בבחינת מאמר סתום כנ"ל. וזהו שמובא שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי כדי שלא יתגברו בנו הם. כי באמת זה בעצמו הכנעתם מה שאנו יודעין שהם מקבלין חיות ממנו יתברך כנ"ל. ועל כן אנו צריכין לשמור מהם שלא יתגרו בנו מאחר שזה הכנעתם, ועל כן ביום הכפור אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. כי אז נתגלה בחינת איה. ואז הוא באמת הכנעתם. כי כוי שתא אית ליה רשו בר מיום הכפורים. ואז נתכפרין כל העונות ונתבטלין כל הקליפות ועל כן אזי מפרסמין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דהיינו שקדושתו יתברך מבורך לעולם. אפילו במדור הקליפות כי גם הם היו מקבלים חיות. ממנו יתברך. כי עכשיו אין זה גנאי כלל מאחר שנכנעו עתה. כי בכל השנה הוא גנאי קצת כביכול לדבר מזה כנ"ל. אבל עכשיו שנכנעו מפרסמין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דהיינו שגם שם מבורך שם כבודו יתברך כנ"ל. ועל כן שייך ציצית לקריאת שמע. כי כל זה הוא בחינת ציצית כנל:ליקוטי הלכות אבן העזר