כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/הקרבן

ב. הַקָּרְבָּן

– – – – – – וּפַעַם וְאָנוּ מְנַצְּחִים
זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה, מְקַפְּצִים-מְדַלְּגִים מֵעִנְיַן
לְעִנְיָן, כְּמִנְהַג יְהוּדִים מִתְוַכְּחִים, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ
כָּךְ לְפָרָשַׁת בִּכּוּרִים בַּתּוֹרָה, וּשְׁאֵלַנִי
אוֹתוֹ הַבָּחוּר: מָה, רַבִּי, הַיְלַמְּדֵנִי, בִּכּוּרִים
לְגַבֵּי דְבַשׁ? וְהַנְּחִיל לְעִנְיָן "פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם"?
אוֹמֵר אֲנִי לוֹ: מַה אַתָּה בִּשְׁאֵלַת הֲלָכָה, אָנֹכִי
לְמַעֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ, אַךְ לְסִטְרָא אַחֲרָא, קִיַּמְתִּי.
אַתָּה תָּמֵהַּ, שְׁמָעֵנִי לָדַעַת וַאֲסַפֵּרָה.
 
פַּעַם בְּעֶרֶב מְחֻמָּם, מִסּוֹפֵי-הָאָבִיב הַנּוֹחִים,
עָקָר אַבָּא אַנְטוֹנִי אֶת רַגְלָיו הַכְּבֵדוֹת מִבֵּיתוֹ,
בָּא וְנִתְקָרֵב עַד גֶּדֶר אָבִי, וְהִתְחִיל מְסַפֵּר
אִתּוֹ בְּעִנְיָנֵי-דְּיוֹמָא וְכוּלֵי וְכוּלֵי, וְהָלְכוּ
מוֹשְׁכִים, כְּדַרְכָּם מֵאָז, וְסוֹפָם – מִתְנַגְּחִים בְּעִקְּרֵי
דָת וֶאֱמוּנָה – כְּתָמִיד. עַד שֶׁהִגִּיעוּ כְּתָמִיד
עַד לֶאֱמוּנַת הַשִּׁלּוּשׁ (מְקוֹמָהּ שֶׁל תֻּרְפָּה לְאַנְטוֹנִי).
אַבָּא מְמַלֵּל בְּמֶלֶל, עֲקָצוֹ זֶה וְלֹא נֶעֱקַץ,
אַךְ רְמָזַנִי וְהִרְגַּשְׁתִּי בִּרְמִיזָה קְלִילָה-חֲטוּפָה,
לֵאמֹר: "הַלַּיְלָה אֶל בֵּיתִי תָּבוֹא עִם צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים
כַּחֲצוֹת-לַיְלָה". מֵעוֹלָם לֹא אָמַר לִי דְבָרִים כְּמוֹתָם.
אָרַךְ עָלַי אוֹתוֹ עֶרֶב וְקָשֶׁה לִי הָיָה כְּאֹרֶךְ
צוֹמוֹ שֶׁל יוֹם-כִּפּוּרִים – יוֹם כֻּלּוֹ צוֹם וְיוֹם שָׁרָב.
"אַבָּא" מַה רָאָה, שֶּׁהִזְמִין בַּחֲצוֹת לַיְלָה וָאָמֶשׁ?
וַדַּאי תָּמְהָה תְמִיהָתָהּ אִמִּי בְּהִכָּנְסִי לַמִּטָּה
תּוֹךְ כְּדֵי תְּבִיעָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא כְּבִימוֹת כָּל-הַשָּׁנָה.
עֵר שָׁכַבְתִּי מִתְכַּוֵּץ, מְחַכֶּה לְצִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים,
צִלְצְלוּ תֵּשַׁע וָעֶשֶׂר, וְהִגִּיעָה שְׁעַת קְרִיאַת הַשֶּׂכְוִים.
הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַגִּנּוֹת נֵעוֹר בֶּן-שֶׂכְוִי וְהִכְרִיז
עַל מַה שֶׁהִכְרִיז, וּלְקוֹלוֹ עָנָה כָּל-שֶׂכְוִי עַל מוֹטוֹ.
עַד שֶׁעָבְרָה הָרִנָּה כָּל הַכְּפָר כֻּלּוֹ – וְגָמְרָה
שׁוּב מֵעֵבֶר לַגִּנּוֹת, וְשׁוּב עוֹלָם עָיֵף בַּשֵּׁנָה.
צִלְצְלוּ גַּם אַחַת עֶשְׂרֵה – וְהַבַּיִת מָלֵא עוֹד תְּנוּעָה.
מַה-לּוֹ לְאַבָּא הַמַּשְׁהֶה אֶת-שְׁנָתוֹ לְאַחַר יוֹם-יֶגַע?
שָׁעָה לֹא מָצָא אַחֶרֶת לְסַיֵּר אֶת לוּל-הָאַוָּזִים
בִּלְתִּי הַלַּיְלָה, וְהָעוֹף נִתְפַּחֵד וּמַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת,
מַמָּשׁ צְוָחוֹת אַחֲרוֹנוֹת בְּעֶרֶב יוֹם-כִּפּוּר: הַשּׁוֹחֵט
עוֹבֵר מִסִּמְטָה לְסִמְטָה בַּכְּפָר ו"מְסַדֵּר כַּפָּרוֹת",
אִמָּא – דַּוְקָא הָעֶרֶב עֲסוּקָה בְמִשְׁאֶרֶת מוֹרֶדֶת,
פַּעַם וְעוֹד פַּעַם פָּקְדָה הַכַּד עִם הַבָּצֵק; יָרֵאתִי
שַׁמָּא תִּתְעַקֵּשׁ זוֹ וְעָלְתָה לְפָקְדָהּ בַּשְּׁלִישִׁית!
שֵׁינְדֶּלֶה (אָחוֹת לִי קְטַנָּה) רוֹצָה לְהִתְחַלּוֹת, לֹא הָיְתָה
שָׁעָה לָהּ נוֹחָה אֶלָּא הַיּוֹם – שֶׁאֶתָּפֵס בְּיָדָיִם.
סוֹף סוֹף שָׁכַב לוֹ אַבָּא, וְקוֹל הָאַוָּזִים הִשְׁתַּתֵּק.
בִּצְבֵּץ גּוּשׁ הַמִּשְׁאֶרֶת וְעָלָה עַד שְׂפוֹת הַמַּגֶּבֶת,
אִמָּא גַּם הִיא בְּמִטָּתָהּ, יְשֵׁנָה, וְשֵׁינְדֶּלֶה נָחָה.
מִגְדַּל-הַמְּצִלּוֹת גַּם הוּא, נִרְאֶה, נִרְדַּם עִם כֻּלָּם.
שׁוֹמֵר בֵּית-הַכְּנֵסִיָּה (גַּבְרִילוֹ) בִּלְבֵּל הַשָּׁעוֹת,
שֶׁקֶט שֶׁבְּשֶׁקֶט בַּכְּפָר, שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה בַּבָּיִת.
קוֹל הַדּוּמִיָּה אַךְ הוּא, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מָלֵא רִנָּה.
צִפּוֹר דְּרוּסַת-הַטּוֹרֵף תְּמָרֵר בִּצְוָחָה – נִשְׁתַּתְּקָה.
מִי-שֶׁהוּא נֶעְלָם תּוֹעֶה בִּפְסִיעוֹת לֹא-שֶׁמַע, מִתְהַלֵּךְ,
זְרָדִים שֶׁיָּבְשׁוּ, חֲרוּכִים וּצְרוּמִים, מְכַרְכְּרִים פִּתְאֹם
תַּחַת כַּף-רַגְלוֹ; חֲצָצִית, שָׁמְטָה מִגַּל, מִתְגַּלְגֶּלֶת.
מִי הוּא שֶׁאָחַז בְּכַפּוֹ בִּטְרַקְלִיל הַבְּאֵר, וְהַטִּפִּין
פִּתְאֹם הִתְחִילוּ מִזְדָּרְזוֹת בְּפַעְפּוּעֵי-בַעְבּוּעִים?
הָס! צִפָּרְנַיִם לְמִפְתָּן: גּוֹרֶדֶת, גּוֹרֶדֶת, גּוֹרֶדֶת...
אָיֹם וְנוֹרָא הָאֹפֶל וּמָלֵא מִלַּחַשׁ מְלַחֲשִׁים.
תְּנוּעָה חֲלוּשָׁה אֲיֻמָּה – וּפִתְאֹם הַדְּמָמָה נִקְרָעָה.
אַרְבַּע הֵרִיעַ הַפַּעֲמוֹן, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה צְרִיחוֹת הִצְרִיחַ
לְתוֹךְ הָאֲפֵלָה הַחַיָּה...
                                  עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתַי נִתַּקְתִּי,
חָשׁ-מִתְמַהְמֵהַּ בְּאַחַת אֶל דֶּלֶת הַחֶדֶר וְלִבִּי
מֵת עִם כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה, מֵת עִם כָּל רַחַשׁ וְרָחַשׁ.
אָדָם לֹא הִרְגִּישׁ בְּצֵאתִי, לֹא הִרְגִּישׁ הַכֶּלֶב בְּלֶכְתִּי,
עֵר אַךְ אָנֹכִי בַּבַּיִת, וְכַף הַמַּנְעוּל הַצָּרוּד
נַעֲנָה לִי וְלֹא רָטַן, וְגַם בְּבֵית אַבָּא אַנְטוֹנִי
– "אַתָּה, בַּחוּרִי?" – אֲנִי הוּא! אַבָּא אַנְטוֹנִי, מַה-קָּרָה?
–"רוֹצֶה אַתָּה וְאִתִּי תֵּרֵד לַגֶּשֶׁר הֶחָדָשׁ?"
–אַבָּא, לָמָּה לְשָׁם? – "הַנְּחִיל הָרִאשׁוֹן כְּבָר פָּרַח
מִן הַכַּוֶּרֶת – בְּכוֹרִי; קָרְבָּן לוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא".
–קָרְבָּן? לְמִי? – "אַךְ לוֹ, "לַשָּׁחוֹר"... לְסִטְרָא אַחֲרָא,
הַס מִלְּהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ. שִׂים יָד לְפֶה" – נִשְׁתַּתָּקְתִּי.
 
נָטַל אַבָּא אַנְטוֹנִי הַנָּפָה הַשְּׁבוּרָה, אֲרוּזָה
מַטְלִית מִבְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת. – "רוֹצֶה אַתָּה?" – בְּרָצוֹן!
נִטְפַּל אֵלֵינוּ הַכֶּלֶב, הֱנִיסוֹ הַדְּיָקוֹן בַּמַּטֶּה,
אָחַז בְּכַפִּי – וַנֵּלֶךְ. נִכְנַסְנוּ לָעֵבֶר הַמְצֻלָּל.
סַהַר פָּגוּם מִשְׁמֹאלִי מְדַדֶּה בְּרָאשֵׁי אִילָנוֹת.
שִׁנּוּ סִמְטָאוֹת פַּרְצוּפָן, הָיוּ הַבָּתִּים אֲחֵרִים,
נַעֲשׂוּ גְּלוּמִים-עֲצוּמִים, חָיוּ הַסְּבַךְ וְהַשִּׂיחַ.
גִּלּוּ הָעֵצִים אֶת פְּנֵיהֶם – פְּנֵי חַיּוֹת מְשֻׁנּוֹת מַבְהִילוֹת,
פּוֹשְׁטוֹת כַּפַּיִם שְׂעִירוֹת-מְעֻקָּצוֹת וּלְהוּטוֹת לִתְפִיסָה.
כְּלָבִים בֵּרְכוּנוּ בִּלְשׁוֹן-כְּלָבִים גְּרוּעָה נַבְחָנִית.
עוֹלָה חַיָּה כְּנֶגְדֵּנוּ, מְדַדָּה מְשֻׁנּוֹת בַּהֲלִיכָה,
דִּלּוּג דְּהִירָה בְּצַד דִּלּוּג דְּהִירָה כְּבֵדָה,
פּוֹשְׁטָה צַוָּאר מָאֳרָךְ וּמְכַנְּסָה בִּלְעִיסָה עַצְלָנִית,
נוֹשְׁמָה וְנוֹשְׁפָה בְּקוֹלוֹת וְשׁוּב הִיא מַזְּקִיפָה צַוָּארָהּ, –
עַד שֶׁנִּתְחַוְּרָה לָנוּ – תַּבְנִית סוּס כָּבוּל בְּבַרְזֶל,
סוּסָה מְדַדָּה אַתְּלַת נִתְקֶלֶת-מֻתְקֶלֶת בִּגְדֵרוֹת,
פּוֹסְעָה בְּדִלּוּג, צוֹלַעַת עַל שְׁלֹשׁ פַּרְסוֹתֶיהָ הַכְּפוּתוֹת.
רַק יָרֵחַ סוֹף-חֹדֶשׁ נִטְפָּל בָּא מֵאֲחוֹרֵינוּ,
עוֹקֵב אַחֲרֵי צְעָדֵינוּ: יֵשׁ וְהוּא הוֹלֵךְ וְנִתְלֶה
בְּזֶרֶד-אִילָנוֹת מְעֻקָּץ אוֹ קוֹפֵץ-פּוֹסֵעַ עַל גַּגּוֹת
בָּתִּים עֲטוּרִים קַשׁ זָהָב, כְּאוֹתָהּ הַשֻּנְרָה בְּהִתְגַּנְּבָה;
אוֹ מֵאֲחוֹרֵי מֵעֲשֵׁנָה רְחָבָה הוּא מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו,
אוֹ מֵעֵבֶר לִסְנִיפוֹ שֶׁל דִּיר רְחַב-כְּתָלִים וָשַׁעַר.
נִגְלֶה שׁוּב וְהוּא מֵצִיף עַל סְבִיבָיו אֶת כֶּסֶף קְסָמָיו.
עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַמּוֹרָד בַּמִּשְׁעוֹל הַיּוֹרֵד הַמַּיְמָה,
הִנֵּה גַּם מַעֲקוֹת הַגֶּשֶׁר. אֵין זֶה כִּי אִם אֵימַת הַלַּיְלָה
עָלָיו, כִּי קַרְשֵׁי מַצָּעוֹ מִזְדַּעְזְעִים בְּרֶטֶט-חֲרִיקָה.
אוֹתוֹ הַנַּחַל הַקָּטָן הַנָּתוּן בִּמְצָרֵי בֵין-גְּדוֹתָיו,
כָּרֹם מִכָּאן וּמִכָּאן, בְּהִתְכַּנְּסוֹ בְּשִׁלְהֵי דְאָבִיב,
אַחַר שֶׁגָּאָה בְּשֶׁטֶף וְעָבַר עַל גְּדוֹתָיו הַצְּנוּעוֹת,
הָיָה לְזֶרֶם שָׁחוֹר, נִמְהָר אֶל אַפְסֵי מֶרְחַקִּים,
נִכְסָף אֵלָיו וּמְגָרֵף.
                                    עָמַדְנוּ בְּאֶמְצַע הַגֶּשֶׁר,
הִבִּיט אַנְטוֹנִי, הִסְתַּכֵּל וּבְקוֹל רוֹעֵד פָּתַח וְאָמַר:
–"הֵא, הֵבֵאתִי לְךָ אֶת שֶׁלָּךְ!" – וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ,
זָרַק הַנָּפָה בַּנַּחַל, מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה – צָלָלָה.
שָׁעָה קַלָּה הִבַּטְנוּ לִמְקוֹם-נְפִילָתָהּ – אֵינֶנָּה.
רֶגַע נִדְמֶה לִי, כְּאִלּוּ יָצְאָה כַּף גְּרוּמָה שְׂעִירָה
מִן הַמַּעֲמַקִּים, מִתַּחַת, וְתָפְסָה הַנְּחִיל וְהַנָּפָה.
עָבְרָה צְמַרְמֹרֶת בְּגוּפִי, תָּפַסְתִּי בְּכַף יַד הַדְיָקוֹן.
–"קַבֵּל! רָאִיתָ?" – רָאִיתִי! – כִּי תֵּכֶף בַּמַּיִם שָׁקָעָה.
–"נֵלֵךְ! לָחַשׁ הַזָּקֵן – רְאֵה! לְאִישׁ אַל תְּסַפֵּר.
גַּם אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ, הֲלֹא בְּנַפְשֵׁנוּ – שָׁמָעְתָּ?"
   שׁוּב מַחֲרִישִׁים נְבוּכִים פָּסַעְנוּ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ,
אֶלָּא הָיָה עוֹד אֶחָד וְאוֹתוֹ אֲנִי לֹא רָאִיתִי,
אֶלָּא הֵד פְּסִיעוֹתָיו הִרְגַּשְׁתִּי וְגַם נְשִׁימָתוֹ
מֵאֲחוֹרַי עַל גַּבִּי, חַמָּה מְאֹד – וּבְהַפְסָקוֹת.
 
 

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.