יפה תואר על בראשית רבה/סז/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה סז | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יב • יג • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

מחרדה שחרד על גבי המזבח. כי בעקידה חרד רק על גופו ופה שראה הגיהנם אחזתו חרדת הנפש. אף כי צדיק היה. אבל האדם יחוש לנפשו גם בספק היותר רחוק:

ביני לבין המקום. שמאחר ששרתה עליו רוח הקדש לברך את יעקב ידע כי מה' היה הדבר להיות סרסור ביניהם. ופשיטא דרבקה היתה שהיא היתה נביאה ועליה יערה רוח ממרום להיות סרסור לא על זולתה:

ואחד נכנס חריד כו'. פי' למה יחרד אם הברכה תעבור מבן אחד לשני הלא שניהם בניו:

אני או בני יעקב. כי חשב אולי ע"י שנתנה ברכת עשו ליעקב בא העונש או עליו או על יעקב והוא גיהנם שנזדמן לו. וקרוב לשמוע שגיהנם הוא רמז על העונש הראוי לעושה שלא כדין עד"ש בגמ' לעולם יראה הדיין כאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו:

שמעיקר העולם כו'. פי' כי מששת ימי בראשית פסוקות לו:

שאינם נוטלים מן יקרם שלעתיד כו'. ודריש לא יחריך מלשון לא יאריך וע"ז אמר והון אדם יקר חרוץ על יום שכלו ארוך. ולא יטול חלק מזה בעוה"ז:

מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. זה רק דרך הפלגה כי לא טעם יצחק טעם הטמאים אשר גם המה נבראו בששת ימי בראשית. וכיוצא בזה יתפרש במדרש אסתר ר' חייא הוה ליה חד רחים עביד ליה סעודתא האכילו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית ובוודאי לא האכילו דברים טמאים: