יסוד ושורש העבודה/ו/ה
פרק חמישי - כוונות בלימוד התורה[עריכה]
הנה ראיתי ונתתי את לבי כי טוב וראוי טרם אוחילה לדבר בכוונת הלימוד נקדמה פניו בתודע מאמר מזה"ק מגודל מעלת הכוונה הן כתורה והן בתפלה וז"ל (פ' ויקהל ד' ר"י ע"א) זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרין דמתלבשן בה צדיקיא בגינתא דעדן אלין מעובדין טבין דעבד ב"נ בהאי עלמא בפקודי אורייתא ובהון קיימא נשמתא בגינתא דעדן ואתלבשא כהני לבושין יקירין כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיע לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנן יקירין עלאין דאנון מרעותא וכוונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקי מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא ב"נ ואתעבד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא, ואע"ג דאוקמוה דאנון לבושין בעובדין תליין, אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין ודא איהו ברירא דמלה, ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו לבושין דלתתא בגינתא דארעא בעובדין לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכוונא דלבא עד כאן לשונו. זאת אומרת בני ואחי ידידי ידידות יושר מעלות הכוונה כי אין לבוא אל שער המלך בג"ע העליון כ"א ע"י רעותא וכוונה דלבא. ועתה קורא משכיל שיעור ידידות מכל ההצעה שהצענו עד הנה בגודל מעלת תורתינו הקדושה באותיות ונקודות וטעמים ותגין הכל מיד ה׳ השכיל בעולמות עליונים לאין קץ ומספר ותכלית התלויים בהם ואין דבר ריק בתורה כמבואר באר היטיב במאמרים הנ״ל ועוצם שבח מעלת הכוונה אשר בלעדה לא ירים לבא למרום ג׳׳ע העליון בודאי ראוי לכל אדם לכוין קודם קריאתו בתורה הקדושה או שמיעתו מפי הש״ץ הן בכל לימודי התורה כוונתו הראוי לו ולא יהי׳ קריאתו ושמיעתו ולימודו בתורה הקדושה כמצות אנשים מלומדה ח״ו. והנה האריז״ל הגדיל תורה בכוונות פרטיות על כל לימוד ולימוד ואינה דומה כוונת הלמוד של תורה לשל נביאים ושל נביאים לשל כתובים ושל כתובים לשל משנה ואינו דומה כוונת סדר זרעים לשל מועד וכן כל הש״ס ושל משנה אינו דומה לשל הלכה ושל הלכה לשל הקבלה ושל קבלה לשל מדרש כי כל לימוד ולימוד הנ״ל שורשו בעולם מיוחד בעולמות העליונים הקדושים וצריך לכוין בכל לימוד שורשו באותו עולם העליון השייך ללימוד זה ולהשיגה ולתקנה. אך לאו כל מוחא סביל דא. לכן הצגתי לאנשים כערכי כוונת כלליות בכל לימוד ולימוד ובכוונות כלליות ההם נכללו ג״כ כוונת כלליות של האריז״ל. וז״ל האריז״ל ועיקר כוונת עסקו בתורה תהיה להשיגה כדי לקשר נפשו ולהדביק אותה אל שרשה כדי להשלים אדם העליון ולתקנו וזה יהיה תכלית עסקו בה. עכ״ל בקיצור. וכוונה זו הכללית נכלל בעז״ה בכוונת של כל לימוד ולימוד נכון יהיה לפניך בעז׳׳ה, וזה הוא:
כוונת לימוד התנ"ך [עריכה]
קודם קריאת הפרשה שמו״ת או שאר פסוקי תורה או קודם שמיעת הפרשה כפי הקורא גם קודם לימוד תנ״ך יכוין במחשבתו בזה״ל בשמחה עצומה: הריני רוצה לקרות תורה הקדושה או לשמוע מפי הקורא או ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה, וכל טעם ואות ותיבה שאוציא מפי כזה הקריאה או הלימוד או שאשמע מפי הקורא אני מכוין בזה לעשות תיקונים בעולמות העליונים הקדושים התלוים בהם וכל כוונתי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית״ש ויתעלה ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל הטעמים והנקודות והתגין והאותיות שבתורתינו הקדושה אף בספורי התורה בהם תלוים עולמות עליונים קדושים ונעלמים לאין קץ ומספר ותכלית לשם יחוד וכו׳ ויהי נועם וגו׳ ע״כ. וטוב לפרש בפה מלא הכוונה קודם הקריאה או הלימוד בזה הל׳ ממש וכן בכל לימוד ולימוד כאשר יבא ביאורו בעז״ה. ובכל עת אשר עינו רואה בספר וקורא או שומע או לומד יעורר עצמו לכוין במחשבתו כוונה זו בקצור בשמחה רבה ועצומה מאד. וכשיקרא בתורה או בנביאים וכתובים מעניני ניסים ואותות ומופתים של בוראנו ית״ש שעשה לישראל יתן בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה לבוראנו ית״ש על זה ויחשוב ג״כ במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה׳ גבורות ה׳ בזה האות והמופת. ואף כשיקרא או ילמוד בעניני אותות ומופתים של בוראינו ית״ש שלא הגיע מהם שום טובה לישראל עכ״ז יחשוב במחשבתו גבורות ה׳ בזה. וגם כשיקרא או ילמוד או ישמע מפי הקורא בתורה איזה מצוה מהמצות הנוהגים בזמננו יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותה ולקיימה אם יגיע לידו ויבקש במחשבתו מהש״י ויתעלה שישלח עזרו מקודש ומשען יסעדהו לקיים כל המצות הנהוגים בזמנינו מרמ״ח מ״ע כשתזדמן לידו, ובמצות ל״ת יקבל עליו בבל יעבור ויבקש במחשבתו עזרה בקודש נמצא מאוד נגד פתויי יצרו המסיתו תמיד, ובמצות שאין נהוגים בזמנינו יכניס צער בלבו מפאת העדר קיומם ויבקש רחמים במחשבתו לצרף מחשבתו הטובה להחשב כצג ועושה. ובכל זה יהי׳ כוונתו לתת נחת רוח ליוצרו ובוראו ב״ה וב״ש ולא יהי׳ קריאתו בתורה הקדושה או שמיעתו או לימודו כמצות אנשים מלומדה ח״ו ודי בהערה זו.
כוונת לימוד המשניות גמרא ופוסקים [עריכה]
האי טעונה הצעה אחת קטנה וזה תוארה, שכל איש ואיש מאישי ישראל מחוייב להאמין ג״כ באמונה שלימה ואמתית שכל מה ששנו חכמים בלשון המשנה וכל תלמוד בבלי וירושלמי וספרי ותוספתא ומכילתות גם מדרשים שהם תורה שבעל פה שנתנה למשה רבינו ע׳׳ה מסיני על פה, ושמלבד הפירוש הפשוט והנגלה שבהם, נמצא גם כן שם רמז ואין מספר לסודות שבהם והעיקר הסידור של התלמוד הוא הסוד המלובש בתיבות ובלשון של פשט הפשוט והנגלה כמבואר בזה"ק (פ׳ פינחס בר״מ ר׳ רמ״ד ע״ב). וז״ל ורבנן דמתניתין ואמוראים כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו לי׳ עכ״ל. וכל התעסקות הלימוד של התנאים והאמוראים היה ע׳׳ד הסוד בעולמות העליונים ועל ידי סדר היחוד והתקשרות של המדות והפרצופים העליונים הקדושים בהנהגת הבורא ב״ה וב״ש וזכרו לעד בחכמתו הנפלאה לאין קץ ותכלית כן נסדרו הנהגותינו בעולם זה התחתון ע״פ תורתינו הקדושה והתמימה באיסור והיתר בכשר ופסול בטהור וטמא לכן צריך האדם להיות בקי בהן בכל מ״ע ול״ת של תורתינו הקדושה על בורים אפילו, בכל מצות דרבנן, שכולם מרומזים בתורתינו הקדושה ונתנו למרע״ה בסיני. כמבואר בזה״ק (פ׳ תשא ד׳ קצ״א ע׳׳ב) וז״ל הכי תנינן דבההוא שעתא דנחית משה וקבל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא ואפילו מגילת אסתר. עכ״ל בקיצור. וכל מצות דרבנן נתקנו ג״כ ע״ד הנהגת העולמות העליונים הקדושים ובכולם צריך האדם להיות בקי בהם בכדי לידע להתנהג בכל המצות ע״פ תורתינו הקדושה כדת ואז בכל מ״ע ול״ת שמקיים האדם בעולם זה התחתון כתקונה נתקן על ידו בעולמות העליונים תיקונים נפלאים ונוראים לאין קץ ותכלית ואז שכרו ג״כ כפי התיקון ואם ח"ו האדם אינו מתנהג במצות תורתינו הקדושה כדת אז עושה פגמים גדולים כביכול בעולמות העליונים ר״ל ואז ענשו ג״כ כפי פגמו. גם לימוד התורה בעצמה היא עיקר תיקון ויחוד של העולמות העליונים הקדושים. וזה ידוע ממאמרים שהעתקתי לעיל מגודל מעלת לימוד התורה לכן קודם לימוד משניות גמרא ופוסקים יכוין קודם לימודו בזה"ל במחשבתו הריני רוצה ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שורשה וכדי לידע מצותיך הקדושים על בורים ולקיימם כתיקונם וכל הדבורים שאוציא מפי בזה הלימוד אני מכוין לעשות בהם תיקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים וכל כוונתי לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית״ש ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל דין ומצוה הפשוט שאלמד רמוזים בו סודות גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים לשם יחוד כו׳ ויהי נועם כו׳ וראוי לאדם לעורר עצמו כעת לימודו כמעט בכל רגע ולחשוב כוונה זו אף במחשבתו לבד בקיצור בזה״ל אני לומד תורה הקדושה זו כדי לתת נחת רוח ליוצרי ובוראי ב״ה וב״ש וכוונתי גם להשיג תורתו הקדושה ולקיים מצותיה כתקונה ע״כ. וכוונה זו הקצרה יחשוב כמחשבתו בכל שעה בשמחה עצומה בעת לימודו משניות גמרא ופוסקים, ואם ילמד אדם איזה דרש נפלא מיתור תיבה אחת או מאות א׳ יחשוב כמחשבתו בשמחה עצומה: גבורות וחכמתו הנפלאה בתורתינו הקדושה.
כוונת לימוד הקבלה ומדרשים [עריכה]
וקודם לימוד ספר הזהר ותיקונים ושארי ספרי המקובלים גם בלימוד מדרשים יכוין בזה"ל: הריני רוצה ללמוד ספר קבלה או מדרש זה כדי להשיג קצת גדולתו ורוממתו של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ולהשיג גודל מעלת תורתו הקדושה כדי לקשר נפשי אל שרשה ולעשות בזה תיקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים ועיקר כוונתי בזה הלימוד לתת ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש נחת רוח גדול לשם יחוד וכו' ויהי נועם וכו'. וגם בלימוד זה״ק ומדרשים בעת לימודו בהם מעניני נסים ונפלאות הבורא ית״ש או בראותו בהם פירושים נפלאים בפסוקים מתורתינו הקדושה יכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה׳ וחכמתו הנפלאה בתורתו הקדושה.
כוונת לימוד ספרי יראים [עריכה]
קודם לימוד ספרי יראים יכוין קודם לימודו בזה"ל: הריני רוצה ללמוד ספרי מוסר ותוכחה כדי שיכנס בלבי יראת הבורא ב"ה ושלא אטה מעבודתו ומקיום מצותיו הקדושים ימין ושמאל וכוונתי בלימוד זה לקשר נפשי אל שורשה ולעשות תיקונים גדולים בעולמות העליונים ועיקר כוונתי לתת בלימוד זה נחת רוח גדול ליוצרי ובוראי ברוך הוא וברוך שמו לשם יחוד כו׳ ויהי נועם וגו׳ ע"כ.