ילקוט שמעוני על בראשית לו
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · לו · >>
פסוק ה
פסוק ו
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. מפני שטר חוב; ויש אומרים, מפני הבושה. שאמרו רבותינו, שבוודאי לפי שפנה עשו כליו מפני יעקב והלך, לא שהסיר הקנאה מלבו, אלא "ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח"; אף על פי שהלך לו באותו זמן, לאחר זמן בא עליו למלחמה. היא השנה שמתה לאה, והיו יעקב ובניו יושבין באבלות, וקצת בניו היו מתנחמין להם. בא עליהם בחיל גדול עורכי מלחמה לובשי שריון של ברזל ונחושת, והיו מזויינין כולם מגינים וקשתות וכידונים, והיו ארבעה אלף גבורים והקיפו לבירה אחת שהיו חונים שם יעקב ובניו הם ועבדיהם ובניהם וכל אשר להם, כי נתקבצו כולם לשם לנחם יעקב על אבלות לאה, והם יושבים בשלוה ולא עלה על לבם שיבוא עליהם אדם להלחם עמם. ולא ידעו עד שדבקו כל החיל לאותה בירה, לבד יעקב ובניו היו שם ומאתים עבדים שלהם. כיון שראה יעקב לעשו שהחציף פניו לבוא עליהם למלחמה להרוג אותם בתוך הבירה והיה מורה עליהם חצים, באותה שעה עמד יעקב על חומת הבירה והיה מדבר עם עשו אחיו דברי שלום ריעות ואחוה, ולא קבל ממנו עשו. מיד ענה יהודה ליעקב אביו: עד מתי אתה מאריך עמו דברי שלומים ואהבה, והוא בא עלינו כאויב לבושי שריונים להרגנו? כיון ששמע כן, משך בקשתו והרג לאדורם האדומי, ועוד משך קשתו והכה לעשו בכסא (צ"ל בכסל) ימנית, ואז נחלה מן החץ. נשאוהו בניו והרכיבוהו על עיר והלך ומת שם באדורין, ויש אומרים לא מת שם וכו'.
ואז יצא יהודה ראשון ונפתלי וגד עמו לדרום הבירה, וחמשים עבדים עמהם מעבדי יעקב אביהם, ולוי ודן ואשר יצאו למזרח הבירה, וחמשים עבדים עמהם. ויצאו ראובן ויששכר וזבולון לצפון הבירה, וחמשים עבדים עמהם. ויצאו שמעון ובנימין וחנוך בן ראובן למערב הבירה, וחמשים עבדים עמהם. ויוסף לא היה, כי כבר היה נמכר. באותה שעה החזיק יהודה למלחמה. נכנס תוך החיל הוא ונפתלי וגד, ולכדוהו לאותו מגדל של ברזל, וקבלו במגינם חלוקי אבנים שהיו מקלעים עליהם, והשמש חשך עליהם מפני קליעת אבנים ויריית חצים ובליסטראות שהיו משליכים עליהם. ויהודה נכנס ראשון לתוך החיל והרג מהן ששה גבורים, ונפתלי וגד הלכו עמו אחד מימין ואחד משמאל, והם היו משמרים אותו שלא יהרגוהו החיל. וגם הם הרגו בחיל ארבעה גבורים, כל אחד הרג שנים, וגם חמשים עבדים שהיו עמהם עזרום וקרבו עמהם להלחם בם והרגו איש את אישו, חמשים הגבורים. ובכל זאת לא יכלו יהודה ונפתלי וגד לטרוד החיל מדרום הבירה, ולא הסיעום ממקומם. ואז נתחזקו למלחמה, ויאספו כולם וילחמו בו, ויהרגו מהם איש אישו. ובכל זאת לא הבריחום ממקומן, אלא עמדו החיל לקראתם ערוכים למלחמה ברגליהם. ואז נתחזקו יהודה ואחיו ועבדיהם ונאספו יחדו ונלחמו בהם, והרגו מהם כל איש שנים מן החיל. וכיון שראה יהודה שהיו עומדים החיל על עמדם, לא יכלו להסיעם, אזרו חיל ועצת גבורה לבשתו, ויהודה ונפתלי וגד נתחברו יחד ונכנסו תוך אנשי המלחמה והרג בהם עשרה גבורים, ונפתלי וגד הרגו בהם שמונה גבורים. וכיון שראו עבדיהם שנתחזקו יהודה ואחיו ונכנסו לתוך עמק המלחמה, נתחזקו גם הם לעמוד עמהם להלחם בם, והיה יהודה מכה בחיל מן ימינו ומן שמאלו מאה גבורים, ונפתלי וגד היו הורגין אותם אחריו, עד שטרדו כל החיל מדרום הבירה מדת ריס.
כיון שראו החיל שהיו לקראת יהודה שנשתברו לפני יהודה ואחיו, אז חרדו ונאספו כולם למלחמה וערכו מלחמה עם יהודה ואחיו, ועמדו על עמדם להלחם בם בזרוע חיל, וכן לוי ואותם שהיו עמו וכן ראובן ואותם שהיו עמו ושמעון ואותם שהיו עמו. וכן עמדו שכנגדם למלחמה ומסרו נפשם להלחם בם בחזקה. כיון שראה יהודה שנתחזקו ונתקבצו כל החיל למלחמה ועשו בדרך אחד להלחם עמם ועמדו על מעמדם לערוך עמהם מלחמה, תלה עיניו להקב"ה לעזור להם, לפי שיגעים היו מכובד המלחמה ולא היו יכולים להלחם בם. באותה שעה קבל הקב"ה תפילתם וראה בצרתם ועזרם, והוציא רוח סערה מאוצרותיו ונשבה נגד פניהם ומלאה כל עיניהם חושך ואפלה לא ראו להלחם, ועיני יהודה ואחיו היו מצהירות, כי הרוח באה להם מאחריהם. והתחילו יהודה ואחיו להרוג בהם, ויפלו ההרוגים ארצה כאשר יפיל הקוצר קצירו ועומרי אלומותיו, ועשה אותם גדישים, שהרגו כל החיל שבא לפניהם לדרום הבירה. וראובן שמעון ולוי עמהם עמדו למלחמה לקראת החיל שהיו לפניהם.
ואחר שהרגו יהודה ואחיו כל אנשי החיל שהיו לקראתם, הלכו אצל אחיהם לעזור להם, ורוח סערה ממלאה עיני שונאיהם חושך, וראובן ושמעון ולוי וכל שעמהם נפלו בהם והרגו בהם והפילום ארצה גדשים גדשים עד שהרגו כל החיילים שהיו לקראת יהודה. וראובן ולוי שהיו נגד שמעון, נפלו ארבע מאות גבורים עושים מלחמה וברחו שש מאות הנותרים גבורים הם וארבעת בני עשו, רעואל יעוש יעלם קרח. ואליפז לא רצה לילך עמהם כי היה יעקב אבינו רבו. ורדפו בני יעקב אחריהם עד ארודין העיר, והניחו לאביהם עשו מת מוטל בארודין, והם ברחו להר שעיר למעלה עקרבים. ובני יעקב נכנסו ונחו שם בלילה ההוא, ומצאו לעשו מת מוטל, וקברוהו מפני כבוד אביהם. ויש אומרים לא מת שם, אלא יצא מארודין חולה וברח עם בניו להר שעיר. למחר חלצו עצמם בני יעקב ורדפו אחריהם והלכו וצרו אותם בהר שעיר במעלה עקרבים. יצאו בני עשו וכל אותם אנשים שברחו ונפלו לפני בני יעקב ונשתטחו לפניהם והתחננו להם, עד שעשו עמם שלום ונתנום למס עובד:
ויקח עשו את נשיו וגו'. כותי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה: כתוב בתורתכם: "אחרי רבים להטות", ואנו רבים מכם; מפני מה אינכם משוים עצמכם עמנו לעבודה זרה? אמר לו: יש לך בנים? אמר לו: הזכרתני צרתי; בשעה שהן יושבים על שלחני [זה מברך לאלוה פלוני וזה מברך לאלוה פלוני], ואינן עומדין עד שמפצעין מוחיהן אלו לאלו. אמר לו: ומשוה אתה עמהן? אמר לו: לאו. אמר לו: עד שאתה אומר לי להשוות עמך, לך והשוה עם בניך! נדחף והלך לו. אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: איני משיב אתכם ריקנין; בעשו כתיב נפשות הרבה, וביעקב כתיב "שבעים נפש"? אלא עשו, על ידי שעבד אלוהות הרבה כתיב בו נפשות הרבה; יעקב, שכל ביתו עובדין לאלוה אחד, כתיב בו נפש, "ויהי כל נפש יוצאי" וגו':
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. אמר עשו ליעקב: חלוק כל מה שהניח אבי לשני חלקים, ואני בוחר, שאני הוא הגדול. אמר יעקב: הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר. מה עשה? חלק כל מה שהניח אביו לחלק אחד, וארץ ישראל ומערת המכפלה לחלק אחד. הלך עשו לישמעאל לימלך בו. אמר לו: הכנעני יושב בארץ, ויעקב בטוח לרשת את הארץ? טול מה שהניח אביך, ואין ליעקב מאומה. ולקח עשו כל מה שהניח אביו, וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב, וכתבו שלום ביניהם. אמר יעקב לעשו: לך מארץ אחוזתי מארץ כנען; ולקח עשו את נשיו ואת בניו והלך לו להר שעיר, מפני יעקב אחיו. ובשכר שפנה, נתן לו מאה מדינות, משעיר עד מגדיאל זו רומי. אז ישב יעקב בטח שאנן ושלו בארץ אחוזתו ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו, שנאמר: וישב יעקב:
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. ר' אליעזר אומר: מפני שטר חוב; ר' יהושע (בן לוי) אמר: מפני הבושה.פסוק יב
פסוק כ
קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בשיתא טפחים לא ינקי מהדדי, מנלן [דהא] דקים להו לרבנן מילתא היא? דאמר ר' יוחנן: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", גבול אשר גבלו ראשונים לא תסיג. מאי גבול ראשונים? אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן, דכתיב: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ. אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו? אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים: מלא קנה זה לזיתים. חורי, שמריחין את הארץ כחויא. למה נקרא שמם חוי? שטועמין את הארץ לאיזה דבר ראויה, כנחש שמאכלו עפר.
חורי. רב אחא בר יעקב אמר: שנעשו בני חורין מנכסיהן, כדכתיב: "ובני עשו יירשום", ולא הצריכו לעבוד את אדמתן:
תנו רבנן: "איש כי ימות ובן אין לו". אין לי אלא בן. בן הבן ובת הבן מנין? תלמוד לומר: אין לו, עיין עליו. "בת", אין לי אלא בת. בת הבת ובן הבת מנין? תלמוד לומר: אין לו, עיין עליו. הא כיצד? נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן. ולימא עד יעקב? גמירי דלא כליא שבטא. אמר ר' הונא אמר רב: כל האומר תירש הבת עם בת הבן, אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו, שאינו אלא מעשה צדוקים, דתניא: בעשרים וארבע בטבת תבו לדייננא, שהיו צדוקין אומרין: תירש הבת עם בת הבן. נטפל להם רבי יוחנן בן זכאי ואמר להם: שוטים, זו מנין לכם? ולא היה אדם שהחזיר לו דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר: ומה בת בנו שבאה מכח כוחו תירשנו, בתו הבאה מכחו אינו דין שתירשנו? קרא עליו המקרא הזה: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה, וכתיב: "ואלה בני צבעון ואיה וענה"? מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה. ודלמא תרי ענה הוו? אמר רבא: אנא אמינא מלתא דשבור מלכא לא אמרה, ומנו? שמואל; אמר קרא: "הוא ענה", הוא ענה דמעיקרא. אמר לו: רבי, בכך אתה פוטרני? אמר לו: שוטה, לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם! מה לבת בנו שכן יפה כוחה אצל האחין, תאמר בבתו שהורע כוחה אצל האחים? ונצחום, ובטלום; ואותו היום עשאוהו יום טוב:פסוק כד
הוא ענה אשר מצא את הימים (כתוב ברמז ז). כל שאזניו דקות, אמו סוסיא ואביו חמור; ושאזניו גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. ר' חנינא הוה מפקד לאילין דבי נשיאה, הוו זבנין מן אילין דאודניהון דקיקין, מפני שאמו סוסיא ואביו חמור. מה עשה ענה? הביא חמורה וזיווג לסוס ויצאה מהן פירדה. אמר הקב"ה: אני לא בראתי בעולמי דבר של היזק. מה עשה? הביא חכינא וזיווג לחרדון ויצא מהן חברבר. מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר וחיה, מעולם לא אמר אדם שבעטתו פירדה לבנה וחיה. והא קא חזינן דחיה? אימא וחיית. והא קא חזינן דמיתסי? בדסומקא איהי וחוורן רישי כרעייהו. אמר ר' יהושע: למה נקרא שמם ימים? שאימתן מוטלת על הבריות.
ר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבויים, פגע ביה גינאי נהרא. אמר ליה: גינאי נהרא! חלוק לי מימיך ואעבור בך. אמר ליה: אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני. אתה ספק אתה עושה ספק אי אתה עושה, ואני ודאי עושה. אמר לו: אם אין אתה חולק לי, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק ליה. הוה בהדייהו ההוא גברא דהוה דרי קמחא לפסחא. אמר ליה: חלוק נמי להאי, דבמצוה קא עסיק. חלק ליה. הוה ההוא טייעא דאלוי בהדייהו. אמר ליה: חלוק נמי להאי, דלא לימא: כך עושין לבני לויה? חלק ליה. אמר רב יוסף: כמה נפיש האי גברא ממשה ושיתין רבוון וכו'. איקלע לההוא אושפיזא, רמו שערי לחמריה ולא אכל, נקרינהו ולא אכל, חבטינהו ולא אכל. אמר ליה: דלמא לא מעשרן? עשרינהו ואכל. אמר ליה: עניה זו הולכת לעשות רצון קונה, ואתם מאכילין אותה טבלים?! ומי מחייבן? והתנן: הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? התם הא אתמר עלה, אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא שלקחו מתחלה לבהמה, אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן לבהמה, חייב לעשר. שמע רבי נפק לאפיה. אמר ליה: רצונך שתסעוד אצלי? אמר ליה: אין. צהבו פניו של רבי. אמר ליה: כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני? בני ישראל קדושים הם, יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה, וכתיב: "אל תלחם את לחם רע עין" וגו'; ואתה רוצה ויש לך. השתא מסרהיבנא, דבמלתא דבמצוה אנא קאזיל; כי הדרנא אתינא, עיילנא לגבך. כי אתא, איתרמי עאל בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא. אמר: מלאך המות בביתו של זה, ואני אסעוד אצלו? שמע רבי, נפק לאפיה, אמר ליה: מזבנינא להו! אמר ליה: "ולפני עור לא תתן מכשול". מפקרנא להו? מפשת היזקא. עקרנא להו? איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו? איכא בל תשחית. הוה קא מבטש ביה טובא, גבה טורא בינייהו. בכה רבי ואמר: בחייהון כך, במיתתן על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר, מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.פסוק לא
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ר' יצחק פתח: "אלונים מבשן עשו משוטיך". נמשלו אומות העולם כספינה, מה ספינה זו עושים לה תורן ממקום אחד והוגנים ממקום אחר, כך אומות העולם, "שמלה ממשרקה", "שאול מרחובות הנהר".
"נחלה מבוהלת בראשונה", ואלה המלכים; "ואחריתם לא תבורך", "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". בשעה שזה מעמיד מלכים, זה מעמיד שופטים; זה מעמיד אלופים, זה מעמיד נשיאים. זה העמיד שמונה: בלע, יובב, חושים, שמלה, שאול, הדד, בעל חנן, הדר; וזה העמיד שמונה: שאול, ואיש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. בא נבוכדנאצר וביטל של אלו ושל אלו, שנאמר: "שם תבל כמדבר ועריו הרס". בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן. משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד, וכלו מזונותיו, ובא אחד והספיק לו מזונות, ואמר המלך: אין לי עסק אלא עם זה שהספיק לו מזונות. כך אמר הקב"ה: כבר היתה מלכות עקורה מאדום, ובאתה בצרה והספיקה מלכים, אין לי עסק אלא עמה; הדא הוא דכתיב: "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום"; אף על פי כן, "טבח [גדול] בארץ אדום".פסוק לט
פסוק מג
אלוף מגדיאל אלוף עירם. יום שמלך לוטינוס, נראה לר' אמי בחלום: היום מלך מגדיאל; אמר: עוד מלך אחד נתבקש לאדום. אלוף עירם, למה נקרא שמו עירם? שהוא עתיד לערום תסבריות למלך המשיח. מעשה בשלטון אחד שהיה מבזבז תסבריות של אביו. נראה לו אליהו ז"ל בחלום ואמר לו: אבותיך מצמצמין ואתה מבזבז? ולא זז עד שמלאן.
הוא עשו אבי אדום (כתוב ברמז ס"ב).
החטין והתבן והקש מריבין זה עם זה, החטין אומרים: בשבילנו נזרעה השדה, והקש אומר: בשבילי נזרעה השדה. אמרו להם החטים: תבוא השעה ותהיו רואים. וכיון שהגיע שעת הגורן, בא בעל השדה נוטל את הקש ושורפו, התבן ומשליכו; החטין מעמידן בכרי. התחילו הכל מנשקין אותן. כך [אומות העולם הללו] אומרים: בשבילנו נברא העולם, [והללו] אומרים: בשבילנו נברא העולם; אומרים להם ישראל: תבוא השעה ותהיו רואים. לעתיד לבוא מה כתיב? "תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם"; אבל ישראל, "ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל":
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · לו · >>