ילקוט שמעוני על בראשית לה כב
ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא. אמר ר' סימון: קשה הוא לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסין ממקומה; הדא הוא דכתיב: "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו [לבני יוסף] וגו' ולא להתיחש לבכורה". אמור מעתה: בכורת ממון נטלה ממנו ולא בכורת יוחסין. ר' לוי ור' סימון, חד אמר: לא לראובן להתיחס; וחד אמר: אין מייחסין ליוסף אלא לראובן, ואפילו בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן; הדא הוא דכתיב: ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר:
אמר ר' שמואל בר נחמן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ויהיו בני יעקב שנים עשר, מלמד שכולן שקולין כאחת. אלא מה אני מקיים: וישכב את בלהה פילגש אביו? שבלבל מצע אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא חטא בא לידו; אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: "ארור שוכב עם אשת אביו", ויבוא חטא זה לידו?! ומה אני מקיים וישכב? עלבון אמו תבע; אמר: אם אחות אמי תהא צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל מצעה. אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של אביו ואחת של שכינה; היינו דכתיב: "אז חללת יצועי עלה". כתנאי: "פחז כמים אל תותר", רבי אליעזר אומר: פזת"ה חבת"ה זלת"ה. רבי יהושע אומר: פסע"ת על דת חטא"ת זני"ת. רבן גמליאל אומר: פלל"ת חלת"ה זרח"ה תפלתך. רבי אלעזר המודעי אומר: זעזעת הרתעת פרח"ה חט"א ממ"ך. ר' ירמיה בר אבא אמר: זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול, פרשת מלחטוא.