יוסף תהלות/מו
מזמור מ״ו[עריכה]
פסוק ב[עריכה]
אלהים לנו מחסה ועז — אפשר לרמוז: אלהים לנו גי׳ גימטריא שני פעמים אלהים, ועשר אותיות בשני שמות אלהים גי׳ יעקב. והוא יהיה מחסה ועז, דזכות יעקב אע״ה אבינו עליו השלום יגן עלינו. וזה רמז עזרה בצרות נמצא, גי׳ יעקב עם הכולל.
אי נמי אלהים במילוי יודין{{הערה|אלף למד הי יוד מם גימ׳ גימטריא ברחמים, דע״י דעל ידי הצדקה, מדה״ד מדת הדין נהפכת לרחמים. וז״ש וזהו שאמר: אלהים שהוא מדה״ד לנו מחסה ועז, כי נהפך לרחמים, ובמי׳ ובמילוי יודין גי׳ ברחמים. ומפרש, עזרה בצרות נמצא מאד, הוא לשון ממון, כמ״ש כמו שכתוב "ובכל מאדך", בכל ממונך (משנה ברכות ט ה), דע״י דעל ידי הממון לצדקה מהפכת דין לרחמים, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל. ועי״ז ועל ידי זה לנו, שהוא גי׳ אלהים, מחסה ועז. על כן לא נירא בהמיר ארץ מגוי אל גוי, וישראל שקטים.
אי נמי אפשר לרמוז, כשיבאו מוחין דאו״א דאבא ואמא לזו״ן לזעיר ונוקבא, אהיה הויה אהיה גי׳ ס״ח לשם מ״ה, אז יהיה מחס״ה, אותיות סח מה. ואז עזרה בצרות נמצא מאד, גי׳ מ״ה, מדת רחמים:
פסוק ח[עריכה]
ה׳ צבאות עמנו וכו׳ — ראיתי בס׳ בספר אגדת אליהו דף ל״ב ע״ג שכתב משם רבינו הרמ״ק רבי משה קורדובירו ז״ל, דפ׳ דפסוק ה׳ צבאות עמנו אמרו אברהם אע״ה אבינו עליו השלום. "אשרי אדם בוטח בך" אמרו יצחק אע״ה. "ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" אמרו יעקב אע״ה, עכ״ד עד כאן דבריו. וכן כתוב בסידור רבינו האר״י זצ״ל זכר צדיק לברכה: ה׳ צבאות עמנו. חסד. "אשרי אדם בוטח". גבורה. "יעננו ביום קראינו." ת״ת תפארת. ואפשר דאברהם אבינו ע״ה אמרו בשעה שהיה לומד עם יצחק ויעקב, כי ט״ו שנים עמדו במעמד שלשתן, ועי״ז ועל ידי זה היה קיום העולם, כמ״ש כמו שכתבתי בעניותי במקום אחר.
וז״ש וזהו שאמר: ה׳ צבאות עמנו, דמתקיימים צבאות ישראל עמנו, במה שאנו עוסקים בתור׳ בתורה ועבוד׳ ועבודה שלשתנו. משגב לנו נגד יצחק, שהוא גבורה, לנו גי׳ גימטריא אלהים, וישגבהו מן הדין והגבורות. אלהי יעקב נגד יעקב אע״ה שהיתה מטתו שלימה. יצחק אבינו ע״ה אמר: אשרי אדם בוטח בך. בעת שהדין שולט ח״ו חס ושלום, יבטח בה׳ ובתורה, שיש בה כ״ב אותיות, וז״ש בוטח ב״ך, לרמוז בו ובתורתו. ומצינו שתמיד יצחק התפלל על ישראל, כמ״ש כמו שכתבתי אני עני במקומות אחרים בס״ד בסייעתא דשמיא, דיצחק אבינו ע״ה מלאך מליץ טוב על ישראל תדיר.
וע״פ ועל פי האמור אפשר לרמוז דמה״ט דמהאי טעמא קבעו מזמור "מה ידידות"[1] במנחה שתקן יצחק אבינו ע״ה, דפסוק "ה״צ ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" אמרו יצחק אע״ה, לבטוח בשעת הדין שהוא זמן מנחה, והיא בחינתו.
ויעקב אע״ה אמר: "ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" (תהלים כ, י). והוא אמר: "לאל העונה אותי ביום צרתי" (בראשית לה, ג). ור״ת וראשי תיבות יעקב הוא יהו״ה עננו ביום קראנו:
ואפשר לרמוז בפ׳ בפסוק צבאות עמנו והנמשכים, דהכוונה, כשה׳ מדת רחמים עמנו, מגן ומושיע ממדת הדין, וז״ש "משגב לנו" גי׳ אלהים – כל קבל דנא הרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין. וז״ש: לכו חזו מפעלות ה׳, שהוא רחמים, אשר שם שמות, כי הרשעים הפכו מדת רחמים למדת הדין. ארום בגוים על שרי מעלה, ארום בארץ למטה. וכשיש מדת הדין בעולם, ה׳ צבאות עמנו משגב מאלהים גימט׳ לנו.
ועוד אפשר לרמוז: ה׳ צבאות, רומו לת״ת לתפארת נצח והוד, משגב גי׳ "אל שדי", יסוד, ישפיעו למ׳ למלכות שהיא בחי׳ בחינת אלהים גימט׳ לנ״ו, ובזה תהיה ישועתנו.
אי נמי, שדוד הע״ה המלך עליו השלום כיוון: משגב גימט׳ משה, ובזכותו ממתק לנ״ו גי׳ אלהים, אלהי יעקב סלה. ואגב או׳ אורחא, דכתב רבינו האר״י זצ״ל דהתורה נתנה לנו מבריאה. ויש לרמוז, דשם "אל שדי הוא בבריאה, ונתנה ע״י על ידי משה גי׳ אל שדי, והוא גימט׳ משגב, דזכות תורה ומשה רבינו ע״ה יצילנו מכל צרה: