טור מנוקד אבן העזר קעב
<< | טור · אבן העזר · סימן קעב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
יש יבם ויבמה שאינן בני חליצה ויבום מפני שינוי שבגופם, ומהן מפני איסור שעליהן.
ובאותם ששינוי בגופם - מהם לא מייבמין ולא חולצין, ומהן מייבמין ולא חולצין, ומהן חולצין ולא מייבמין.
ובאותם שהאיסור עליהם - מהם לא מייבמין ולא חולצין, ומהם חולצין ולא מייבמין.
כיצד? - הסריס והאיילונית אינם בני חליצה ויבום.
לפיכך איילונית שחלצה - לא נפסלה בכך לכהונה.
וכן הסריס שחלץ או שחלצו לאשתו - אינו כלום.
היה לאיילונית צרה - מותרת להתיבם.
ודוקא איילונית ודאית שיש בה סימני איילונית, אבל ספק איילונית חולצת ולא מתיבמת.
ודוקא סריס חמה שלקה ממעי אמו, אבל סריס אדם שהיה לו שעת הכושר, חולצין לאשתו או מייבמין, והוא חולץ ואינו מייבם מפני שפסול לבוא בקהל. ואם עבר ובא עליה, קנאה ומוציאה בגט.
ואלו הן סימני איילונית: כל שאין לה דדין, או שתשמיש קשה לה, או שקולה כקול האיש, או שאין לה בשר גבוה ועגול כמין כף למעלה מאותו מקום. ובאחת מאלו חשובה כאיילונית.
ואלו הן סימני סריס: שערו לקוי ורך, או שמחליק בשרו ורך כבשר האשה, או כשמטיל מים בגומא אינו מעלה קצף, או שאינן מחמיצין כששוהין לעמוד בכלי, או שאינו עושה כיפה, פירוש שאין קילוח השתן הולך למרחוק ועושה כיפה כשמטיל מים כלפי מעלה אלא יורדין מיד, או שאין בשרו מעלה הבל כשיוצא ממרחץ בימות הגשמים, או שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה, או שלא נתמלא זקנו אפילו הביא שתי שערות בערוה[1]. ואין לו שערות בזקנו כלל, אפילו אין בו אלא אחד מאלו הסימנין חשוב סריס. אבל אם יש לו שתי שערות בזקנו, לא חשיב סריס עד שיהיו בו כל הסימנים. אבל אם יש בו כל הסימנים, חשיב סריס אף על פי שיש לו שתי שערות בזקן, אף על פי שאם יש לו שתי שערות במקום אחד בכל הגוף מוציאין אותו מחזקת סריס, היינו טעמא לפי שבמקום הזקן רגיל להיות שם שער, לכך אינו יוצא על ידו מכלל סריס, שאם יש לו כל סימני סריס נדון כסריס, ואף על פי שהביא שתי שערות בזקן חשוב אין לו זקן כיון שלא נתמלא זקנו.
במה דברים אמורים שעל ידי הסימנין נידונים כסריס ואיילונית? - כשיהיו בהם הסימנים אחר שהם בני עשרים שנה, אבל קודם לכן אפילו יש בהם סימני סריס ואיילונית ולא הביאו שתי שערות, אין נידונין כסריס ואיילונית, אלא תולין הדבר במה שהם קטנים ודינן כקטנים בפחות מבן עשרים, אבל מבן עשרים ואילך, אם יש בהן סימני סריס ואיילונית נדונין כסריס ואיילונית אפילו הביאו אחר כן שערות. ואם אין בהן סימנים וגם לא הביאו שתי שערות, אין נידונים כסריס ואיילונית אלא חשובים כקטנים עד רוב שנותיהן, ומרוב שנותיהן נידונין כסריס ואיילונית אפילו אין להם הסימנין. והרמב"ם כתב דמשהגיע לעשרים שנה פחות שלושים יום ולא הביאו שתי שערות ויש בו הסימנין חשוב כסריס. וכתב עוד: במה דברים אמורים בסריס חמה, אבל מי שנחתכו או ניתקו גידיו או ביציו הוא הנקרא סריס אדם, כשיהיה בן י"ג שנה ויום אחד נקרא גדול שאינו מביא סימנים לעולם.
אנדרוגינוס - כתב הרמב"ם שדינו כסריס חמה שאינו בר חליצה ויבום. וכן הוא לדעת רב אלפס. אבל לדעת ר"י דינו כזכר גמור לכל דבר. וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
וטומטום - כתב הרמב"ם: חולץ ולא מיבם מפני שהוא ספק, ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מיבם. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: אפילו אם נמצא זכר שמא הוא סריס, הלכך אם יש לו אחים אחרים וחלץ הוא פסל עליהן, ואם אין לו אחים אלא הוא חולץ ולא מיבם.
אחים מן האם, וגר ועבד משוחרר אפילו הם תאומים והורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - אינם לא חולצין ולא מייבמים.
פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם והזקן - לאו בני יבום נינהו אבל חולצין. לפיכך מתו ולהם אחין, מייבמים או חולצין לנשותיהן. מתו אחיהם, הם חולצין ולא מייבמים, ואם בעלו קנו. ופצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם, יוציאו בגט.
חרשת קטנה ושוטה - לאו בני חליצה הן אבל מתייבמות. לפיכך אחת מאלו שנפלו לפני יבם, אינו יכול לחלוץ, אבל כונס ומוציא בגט אם ירצה. וכן חרש שוטה וקטן לאו בני חליצה הם אבל מייבמים. והחרש אינו יכול להוציא לעולם שאין גירושין גירושין. במה דברים אמורים? - כשנפלה לו מאחיו פקח, אבל נפלה לו מאחיו חרש, כשם שכנס אחיו ברמיזה כך יוציא ברמיזה.
והקטן יוציא בגט אם בא עליה לאחר שהגדיל.
שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נשים נכריות פקחות - מת חרש בעל פקחת - אחיו הפקח רצה חולץ רצה מיבם. מת פקח בעל פקחת - אחיו החרש כונס ואינו יכול לחלוץ ואינו מוציאה לעולם.
שני אחין פקחין נשואין שתי נשים נכריות אחת פקחת ואחת חרשת - מת פקח בעל חרשת - אחיו פקח כונס ואינו יכול לחלוץ ואם ירצה יוציא בגט. מת פקח בעל פקחת - אחיו רצה חולץ רצה מייבם.
שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת, פקח לפקחת וחרש לחרשת - מת חרש בעל חרשת - אחיו הפקח כונס ואם ירצה יוציא בגט. מת פקח בעל פקחת - אחיו החרש כונס ואינו מוציאה לעולם.
הסומא מיבם ואינו חולץ. ואם חלץ, חליצתו כשרה.
אשת הקטן והשוטה פטורין מן החליצה ומן היבום. אבל אשת החרש והזקנה והעקרה הרי הן כשאר כל הנשים וחולצות ומתייבמות.