טור חושן משפט רכה
<< | טור · חושן משפט · סימן רכה (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
המוכר לחבירו בין מקרקעי בין מטלטלי חייב באחריותן שאם הוציאו מיד הלוקח מחמת המוכר או שנמצא שהיה גזול בידו חייב באחריותו וחוזר ונוטל דמיו מהמוכר אע"פ שלא פירש הלוקח אלא קנה סתם ואפילו לא נכתב האחריות בשטר חייב שתלינן בטעות הסופר שלא כתבו: בד"א שהוציאו המקח מידו בב"ד ישראל כגון שהיה גנוב או גזול ביד המוכר או שבא בעל חובו וטרפה מהלוקח והכל בדין ישראל:
אבל אם עובד כוכבים הוציאו מיד הלוקח אינו חייב באחריותו אף על פי שטוען שהמוכר גנב או גזל חפץ זה ממנו והביא עדי עובדי כוכבים על כך אין המוכר חייב באחריותו שזה אונס הוא ואפילו הוא חמור ולקחו העכו"ם ולא לקח האוכף דאיכא למימר שהעובד כוכבים אומר אמת שהרי אינו נוטל אלא שלו כיון שלא לקח גם האוכף אפ"ה אינו חייב באחריותו:
ואם קבל עליו כל אונס שיארע לו בזה המקח אז חייב באחריותו אפילו אם הוציאו עכו"ם מידו אבל אם שטפה נהר או שפסק ממנה הנהר שהיו משקין אותה ממנו וכיוצא בזה אינו חייב באחריותו כיון דאונסא דלא שכיח הוא ולא עלה על דעת המוכר שיבוא עליו כזה שיקבלנו עליו:
וכתב הרמב"ם ז"ל והוא הדין נמי בכל תנאי שבממון שאומרים דעת המתנה ואין כוללין באותו התנאי אלא דברים הידועין שבגללן היה התנאי והן היו בדעת המתנה כשהתנה כההיא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שומשמי אגודא דנהר מלכא קבלא עלייהו המוכרין למעברינהו וכל אונסא דאתייליד ושכר המוכר ספינה להביאם ללוקח ונסתם הנהר ואמרינן שלא היה צריך לשכור בהמות להביאם שבודאי לא היה בדעתו על אונס כזה:
ואם פירש המוכר בפירוש שלא יקבל עליו אחריות אפילו אם נמצאת גזולה ולקחה הנגזל מיד הלוקח אין המוכר חייב באחריותו ואין צריך לומר אם טרפה בעל חוב שאינו חייב באחריותו שכל תנאי שבממון קיים:
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ילמדנו רבינו ראובן שמכר לשמעון מרחף של יין שהיה לו בכפר כל מדה בכך וכך ועשה לו שטר עליו במעות לפי אומד סכום המדות וכשבאין לחשבון אם יוסיף היין יוסיף לו מעות ואם יחסר יחסר לו מעות ומסר המוכר ללוקח מפתח המרתף והתנו ביניהם וזה לשון התנאי שלא יהא אחריות על המוכר מאותו יין רק אם תשבר החבית או תשפך בלבד וגם לא יהא אחריות על הלוקח כי אם לענין הטעם לבד כגון אם יחמיץ יהא באחריותו לדבר זה ועתה בא עכו"ם אנס על הכפר לשלול וירא המוכר שמא ינסך היין והתרה ללוקח שימדוד היין קודם שיבוא שם האנס ואמר הלוקח אין עלי אחריות כי אם לענין הטעם והמוכר טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי מסרתי לך כבר המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירת החבית ושפיכתה לכן אם יתנסך חייב אתה ליתן לי מעותי ואף על פי כן אם תרצה לבטל המקח עכשיו וישאר היין ברשותי לי ולמזלי אבטלנו ואתן לך שטרך והלוקח השיב איני רוצה לבטלו כי עליך ליתן לי היין באיזה זמן שארצה למדוד אותו כי לא פסקנו זמן למדידה ועכשיו הייתי הולך למדדו ולולא סכנת הדרך. תשובה רואה אני התנאים שהתנו ביניהם שמוכר שהתנה שלא יהיה עליו אחריות מאותו היין אלא אם תשבר החבית או תשפך בלבד ותנאי הלוקח שלא יהיה אחריות עליו מן היין אלא לטעם בלבד אם יחמיץ ואם יארע בו הפסד ניסוך לא פירש על מי יהיה אותו אחריות ואיכא למידק אחריות שבידה ושפיכה קבל עליו המוכר בלבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבוא ליין ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קבל עליו הלוקח בלבד ולא קבל עליו אחריות שום הפסד אחר שיבוא ליין והואיל דאיכא למידק הכי והכי אוקי ממונא בחזקת מריה ולא נוציא המעות מהלוקח שהוא מוחזק בהן בי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכיח כן כי המוכר קבל עליו אחריות היין אונס דאתי ליה מעלמא שפיכה ושכירה ומסתמא ה"ה נמי כל אונסא דאתי ליה מעלמא דמאי שנא האי מהאי אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריות גוף היין אם יתקלקל בטעם ואין להכניס בכלל אונס זה שום אונס דאתי ליה מעלמא אלא לכל שאר אונסין נשאר ברשות המוכר ומה שאמר המוכר ללוקח כשהיה היין בספק שהיה רוצה לחזור בו מן המקח ולא רצה הלוקח בזה לא הורע כחו של לוקח כי רוצה לעמוד במקח ע"פ התנאים שהתנו ביניהם:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המוכר לחבירו בין מקרקעי בין מטלטלי חייב באחריותן וכו' ואפילו לא נכתב האחריות בשטר חייב דתלינן בטעות הסופר שלא כתבו בפ' קמא דמציעא (טו:) אסיק רבא הלכתא אחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר: כתב בעל התרומות בשער מ"ז דלא אמרינן שאע"פ שלא קיבל עליו אחריות כמו שקיבל דמי אלא במוכר בשטר אבל במוכר ע"פ כיון דזביני לא הוו דלא כתיב בהו שטרא הכי נמי אמרינן דאחריות לא קיבל אבל אם קיבל בפניהם אע"פ שלא נכתב הרי זה גובה בעדי המכירה מנכסים משועבדים כדגרסינן בפ' חזקת (מא:) עכ"ל אבל נ"י כתב אחריות טעות סופר הוא לאו דוקא בשטר הוא דקאמר אלא אפילו מוכר שדהו בעדים קיימא לן דגובה מנכסים משועבדים אע"פ שלא פירשו אחריות כלל גובה וכ"כ הרשב"א והר"ן עכ"ל ועיין במה שכתב עוד בפ' חזקת גמרא כל חזקה שאין עמה טענה וכו' בזה ובנותן שדהו בעדים וקיבל עליו אחריות: וכתב עוד שלשה מיני אחריות הם אחריות דנפשיה אחריות דמחמתיה אחריות דעלמא אחריות דנפשיה כי ההיא דפרק מי שהיה נשוי (דף צא:) אחריות דמחמתיה כגון דבעל חוב דידיה אחריות דעלמא כגון נמצאת שדה שאינה שלו ולפיכך כתב רבינו האי דנהי דמסתמא אע"פ שלא פירש כולם בכלל והיכא שפירש אחד מהם הרי הוא כאילו מיעט שלמעלה ממנו ולפיכך אם פירש לו אחריות דנפשיה הרי הוא כאילו מיעט אותו דמחמתיה ודעלמא שהם למעלה ממנו ואם פירש דמחמתיה הרי מיעט דעלמא שהוא למעלה ממנו אבל אם פירש דעלמא דמחמתיה ודנפשיה שהם למטה ממנו בכלל ואם פריש דמחמתיה נהי שאין דמעלמא בכללו שהוא למעלה ממנו דנפשיה שהוא למטה ממנו בכללו אבל במתנה דלאו אחריות ט"ס הוא צריך לפרש את כולם הא קבל עליו אחד ממיני אחריות שזכרנו אין לך בו אלא פירושו בלבד אבל לא לשלמעלה ממנו ושלמטה ממנו אלו דברי גאון כמ"ש הרמב"ן וביאר טעמן כדי לישבן ולהלמן הר"ן ז"ל עכ"ל וכתב הר"ן בפ' מי שהיה נשוי שאם כתב שהוא מוכר שלא באחריות כלל אפילו אחריות דנפשי' לא קיבל עליה ומיהו דוקא בזכות שיבוא לו מיום זה ואילך אבל בזכות שהיה לו כבר אע"פ שלא קיבל עליו שום אחריות אותו זכות מיהא קיבל עליו שלא יוכל לערער מחמתו והביא ראיה לדבר:
ומ"ש בד"א שהוציאו המקח מידו בב"ד ישראל וכו':
אבל אם עובד כוכבים הוציאו מיד הלוקח אינו חייב באחריותו אע"פ שהעכו"ם טוען שהמוכר גנב או גזל חפץ זה ממנו וכו' ואפילו הוא חמור ולקחו העכו"ם ולא לקח האוכף וכו' בפ' חזקת (דף מה:) מכריז רבא ואיתימא רב פפא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דזבן ליה חמרא לישראל חבריה וקא אתי עכו"ם ואניס ליה מיניה דינא הוא דמפצי ליה מיניה ולא אמרן אלא שאינו מכיר בה שהיא בת חמורו אבל מכיר בה שהיא בת חמורו לא ולא אמרן אלא דלא אניס ליה לדידיה ולאוכפא אבל אניס ליה לדידיה ולאוכפא לא אמימר אמר אפילו ליכא כל הני לא מאי טעמא מידע ידיע דסתם עובד כוכבים הוא אנס וכו' ופסק הרי"ף הלכה כאמימר וכן פסק הרמב"ם בפי"ט מה"ט וכתב ה"ה וכן הדין לעולם אינו חייב אלא א"כ תצא ממנו בדינינו וכדאמרינן (ב"ק ט.) אחוי טירפך ואשלם לך ופי' רש"י שכדין טרפוה ממך וכן עיקר ואפילו היה הטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו:
ומה שאמר ואם קיבל עליו כל אונס שיארע לו בזה המקח אז חייב באחריותו ואפילו הוציאו עכו"ם מידו גם זה כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר וכתב ה"ה הטעם הוא לפי שהוא אונס מצוי וכיון שקיבל עליו כל אונס זה הוא בכלל: ומ"ש אבל אם שטפה נהר או שפסק ממנה הנהר וכו' אינו חייב באחריותו כיון דאונסא דלא שכיח הוא וכו' עובדא בפרק מי שאחזו (עג.) וכתב הרשב"א בתשובה אפי' כתב שהוא מקבל עליו כל אונסים שבעולם שיתיילדו אין אונס דלא שכיח בכלל:
ומ"ש בשם הרמב"ם ז"ל וה"ה לכל תנאי מתון שאומדין דעת הנותן וכו' עד כשהתנה בפי"ט מה' מכירה וכתב ה"ה פשוט הוא שלמדין מדבר לחבירו בכל כיוצא בזה: ומ"ש כההיא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שומשמי אגודא דנהר מלכא וכו' בפ' מי שאחזו שם:
ומ"ש ואם פירש המוכר בפירוש שלא קבל עליו אחריות אפילו אם נמצאת גזולה וכו' אין המוכר חייב באחריותו וכו' בפ' חזקת (דף מד:) אמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא ב"ח וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינו שלו חוזר עליו ורב זביד אמר אפילו נמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו דא"ל להכי זבני לך שלא באחריות ופסקו הרי"ף והרא"ש כרב זביד וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מכירה ועיין בפ' איזהו נשך בענין פטומי מילי ועיין בסימן ר"י:
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ילמדנו רבינו ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהיה לו בכפר וכו' כלל ק"ב סי' ב': ראובן שקיבל בית משכנתא מהעכו"ם ומכרו באחריות לשמעון ועתה תבע העכו"ם את היהודי לדין בערכאות ודנו לגבות השכירות של כל שנה מפני שאומרים שאסור ליקח רבית אם ראובן חייב לשלם לשמעון עיין בתשובת הרא"ש כלל י"ח סימן ד' :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המוכר לחבירו בין מקרקעי בין מטלטלי חייב באחריות וכו'. בברייתא פרק חזקת מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר לו פרה לו טלית מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו ופרכינן עליה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומשני רישא בראובן שגזל וכו' אלמא דס"ל לתלמודא דאין חילוק בין מטלטלי למקרקעי ובכל ענין חייב באחריותן והיינו משום דסתמא דמילתא לא יהיב אינש זוזי בכדי ול"מ מטלטלי אלא אפי' מקרקעי דסד"א עביד אינש דזבין ארעא ליומיה אפ"ה חייב באחריותו ול"מ בקנה בסתם אלא אפילו קנה בשטר דסד"א דכיון שלא נכתב האחריות בפירוש ודאי נמלך ביה במוכר ולא קיבל עליה אפ"ה חייב באחריות וכדאסיק רבא בפ"ק דמציעא דאחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ט מה' מכירה וז"ל כל המוכר קרקע או עבד או שאר מטלטלין ה"ז חייב באחריותן וכו' אע"פ שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם אפי' מכר הקרקע בשטר וכו' אלמא דס"ל דבלא שטר יותר מסתברא לומר דחייב באחריותו וכ"כ הסמ"ג במצות לא תונו ע"ש אכן בעל התרומות בשער מ"ז כתב לענין משועבדים בהיפך דדוקא במוכר בשטר התם הוא דטורף ממשועבדים אפילו לא נכתב האחריות דאחריות ט"ס הוא אבל במוכר שדהו בעדים בלא שטר אינו גובה ממשועבדים דכיון דזביני קלילי הוו דלא כתיב ביה שטרא ה"נ אמרינן דאחריות לא קביל אם לא שקבל בפירוש בפני עדים ומ"מ נראה דאף לפי סברתו מבני חרי מיהא גובה ואיך שיהיה לא קיי"ל כמותו אלא כדברי נ"י בפ"ק דמציעא בשם הרשב"א והר"ן דאפילו במוכר בפני עדים ולא פירש אחריות כלל גובה ממשועבדים וכדמשמע מלישנא דהרמב"ם ורבינו דבלא שטר מסתברא טפי למימרא דחייב באחריות מן הסתם והא דמשמע מדברי רבינו דאף ממטלטלים שמכר הלוה יכול הב"ח להוציא מיד הלוקח היינו דוקא במטלטלי שהיו בידו בשעה שלוה וכתב ליה אגב קרקע ולדינא דגמרא ועיין לעיל סי' ס' וסי' רי"א:
בד"א שהוציאו המקח מידו וכו'. בפרק חזקת פליגי אמוראי היכא דאתי עכו"ם וקא אניס לה מיניה רבא ס"ל דינא הוא דאתי מוכר ומפצי ליה מיניה פי' ידון עם העכו"ם אולי יוציאנו מידו בדין דעכו"ם צייתי דינא הם וכשדן עמהם בדיניה' וזכה העכו"ם בדין חייב המוכר להחזיר ללוקח מעותיו ואמימר ס"ל דאינו חייב לפצות מידע ידיע דסתם עובד כוכבים אנס הוא ואין ספק דשלא כדין יוציאו בדיניהם ובעדות עכו"ם ולפיכך אין המוכר חייב באחריותן ופסקו הפוסקים דהלכה כאמימר וממילא נשמע דה"ה בישראל דקא אניס ליה שלא כדין נמי אינו חייב המוכר באחריותן וכ"כ ה"ה ומה שמחלק בין ישראל לעכו"ם ולא קמחלק בישראל במיניה וביה היינו משום דלא שכיח מילתא שיהיה כח לישראל לגזול לחבירו בלא עדים ובלא ראיה:
ומ"ש ואפי' הוא חמור וכו' ולא לקח האוכף וכו'. שם מפורש בגמרא:
ואם קבל עליו כל אונס וכו'. בפרק מי שאחזו מפורש דשטפה הנהר וכו' כיון דאונסא דלא שכיחא הוא לא קבל עליו וממילא משמע דהיכא דאתי עכו"ם וקא אניס לה דאונסא דשכיחא הוא קבל עליו וכן פסק הרמב"ם בפי"ט והסמ"ג במצות לא תונו:
וכתב הרמב"ם והוא הדין וכו' שם: ומ"ש כההיא דרב פפא וכו'. בפרק מי שאחזו:
ואם פירש המוכר וכו'. בפרק חזקת ופסק כרב זביד וכן פסקו הרב אלפס והרא"ש והרמב"ם וכן כתב הספר מצות גדול במצות לא תונו בשם הרמב"ם מיהו אח"כ כתב וזה לשונו אבל ר"י פסק כרב פפא שחולק על רב זביד ואומר דנמצאת שאינה שלו חוזר עליו דאינו מכר כלום מאחר שהנגזל טורף קרן ופירות אבל בב"ח שאינו טורף פירוש כל זמן שלא טרפה נחשב המכר מכר וכן מוכח בפרק קמא דמציעא גבי הכיר בה שאינה שלו ולקחה שנחלקו בו רב ושמואל ואמרו שהמעות פקדון או מתנה וא"כ מדבר שלא באחריות מכלל דדומיא דהכי בלא הכיר בה לד"ה יש לו מעות מן המוכר עכ"ל וע"ל בסימן ל"ז סעיף ח' וט' ובמ"ש לשם בס"ד:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכ"כ הגמ"ר פרק איזהו נשך:
(ב) ועיין במרדכי ריש אע"פ שהאריך בזה אימת אזלינן בתר אומדן דעת המתנה. וכתב הרא"ש בתשובה סימן א' כלל כ"ב בראובן שמכר קרקע לשמעון ליתן לו המעות לאחר זמן ושמעון נתן המעות ליד סופר העיר ופסק דלא נתקיים התנאי דלו ולא לאחר משמע והמקח בטל. ועיין עוד שם כלל ק"ה סי' ה' מדין אומדן דעת המתנה:
(ג) ועיין סי' ר"י מדין זה:
(ד) ופסק דאם המנהג כך או שהוא דינא דמלכותא אין ראובן חייב להחזיר לו נזקו ואם בא מחמת ראובן חייב לשלם לו וע"ש: