טור אורח חיים תע
<< | טור · אורח חיים · סימן תע (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
גרסינן במסכת סופרים: הבכורות מתענין בערב פסח. והטעם, זכר לנס שניצולו ממכת בכורות.
וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב יש לו להתענות, כמו שהיתה המכה גם בהם. ומיהו גדול הבית אין צריך להתענות, אף על פי שהיתה בהם המכה, לא מחמירינן כולי האי.
האיסטניס, מתענה, כדי שיאכל מצה לתיאבון. והכי איתא בגמרא: רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דאיסטניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה מצי אכיל בליליא:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
גרסינן במסכת סופרים פרק אחרון וכתב הרא"ש והמרדכי בפ' ע"פ דיש סעד למנהג זה בירושלמי וכתב המרדכי בשם רבינו יחיאל דמותרין לאכול מיני תרגימא ולא נהגו כן:
וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב יש לו להתענות כ"כ הגהות מיימון בפרק ו' וכתב בתשובה אשכנזית דנקבה שהיא בכורה כתב בספר אגודה דצריכה להתענות וראיה מבתיה בת פרעה וכתב בתה"ד שאם חל ע"פ בשבת מתענין הבכורות ביום ה' שלפני השבת וכן כתב האגור בשם מהר"י מולן וכתב אכן אבי מורי לא הנהיג כן אלא שלא להתענו' כל עיקר הואיל ונדחה ידחה מאחר שאינו אלא מנהג :
האיסטניס מתענה וכו' והכי איתא בגמרא רב ששת הוה יתיב בתעניתא וכו' בפרק ע"פ (קח.) וכתבו התוספות רב ששת הוה יתיב בתעניתא לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול אי נמי היה מקבל עליו ממש תענית כדי ושיהא נזכר ונזהר מלאכול:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
גרסינן במסכת סופרים וכו' בפ' בתרא וכתבו רבינו בתחלת ה' פסח ובמרדכי פ' מקום שנהגו הביא הירושלמי דרבי לא הוה אכיל בע"פ לא חמץ ולא מצה ואיכא מ"ד משום דרבי בכור היה וע"פ זה נתפשט המנהג דסוברין כהאי מ"ד לחומרא ומ"ש וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב כו' כלומר אע"פ שאינו בכור לאם ומשום דרחמנא תלי מצות פדיון בכור בפטר רחם זכר למכת בכורות וסד"א דדוקא בפטר רחם הוי זכר למכת בכורים קמ"ל דלא. ובס"א כתב שגם בכור לאם כלומר שאעפ"י שאינו בכור לאב אפ"ה מתענה מאחר שהוא פטר רחם ומשמע לפי זה אבל בכור לאב לחוד אינו מתענה ומ"מ נהגו להתענות ובאגודה כתב דאף נקבה בכורה תתענה וראיה מבתיה בת פרעה דאהני לה זכות משה וכן פסק בתשובות מהרי"ל סימן י"ד ונכון לנהוג כן:
האיסטניס וכו' והכי איתא בגמרא בפרק ע"פ איתא הכי וכ"כ במרדכי בפרק מקום שנהגו בשם הירושלמי לחד מ"ד דרבי לא אכיל בע"פ משום דאיסטניס הוה ולא משום דבכור הוה:
דרכי משה[עריכה]
(א) דאמרינן במדרש שניצולה בזכות משה ובמהרי"ל כתב דלא נהגו שהנקבות מתענין אע"ג שגם בהם היתה המכה כמו שלא נהגו שגדול הבית מתענה אע"ג שגם בהם היתה המכה:
(ב) ובמהרי"ל כתב כדברי מהרא"י. כתב הכלבו דיש נוהגים לפדות הבכורות בע"פ כמו שפדאן השי"ת במצרים כתב במהרי"ל נשאל למהר"ש על אחד שהיה בכור ובנו בכור אם אשתו צריך להתענות בשביל הבן ואמר שא"צ אבל המנהג שאב או האם מתענין בשביל בניהם הקטנים: