טור אורח חיים רמח
<< | טור · אורח חיים · סימן רמח (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת, במה דברים אמורים לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר ופוסק עמו שישבות, רשב"ג אומר א"צ לפסוק, והלכה כמותו. ודרך מועט כמו מצור לצידון שלא היה ביניהם רק מהלך יום, מותר אפילו בע"ש.
י"מ הטעם משום איסור תחומין, ולכך מתירין בספינה גדולה שהולכת למעלה מעשרה. ורב אלפס פירש הטעם משום עונג שבת, שכל ג' ימים הראשונים גופו משתבר ואין רוחו חוזרת עד אחר ג' ימים, ולכן מתירין בנהרות הנובעים שאינו מצטער. ובה"ג כתב אם קנה שביתה בספינה מע"ש מותר ליכנס בה אפילו בשבת. ור"י אסר הכל אפילו בתוך התחום מפני שהוא נראה שט על פני המים שהוא אסור.
ולענין דבר מצוה, פר"ת שכל מקום שאדם הולך כגון לסחורה או לראות פני חבירו חשיב הכל דבר מצוה, ואין חשובה דבר הרשות אלא כשהולך לטייל.
בית יוסף[עריכה]
אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת וכו'. ברייתא בפרק קמא דשבת (דף יט.), ומשמע דג' ימים גמורים קודם שבת בעינן, כלומר דמיום רביעי אסור להפליג ויום רביעי בכלל האיסור. וכן נראה ממה שכתב הר"ן (ז: דיבור ראשון) בשם הרז"ה (ז.) דטעמא משום דכל ג' ימים [קודם השבת] 'קמי שבתא' מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת. ובסוף פרק 'מי שאחזו' (גיטין עז, א) אמרינן דארבעה וחמשה ומעלי שבתא קמי שבתא וכך הם דברי הריב"ש בתשובה (סי' י"ז) שאכתוב בסוף סימן זה (ח' סוע"א ד"ה וכתב עוד). אלא שמדברי הרא"ש (סי' ל"ח) נראה דיום רביעי מותר שכתב דהא דתני בתוספתא בית הלל מתירין ארביעי (נמי) קאי. ומיהו לומר דבחמישי נמי שרי שיום שבת יום ג' להפלגתו הוא. וכמו שכתב רבינו ירוחם בחי"ח (ני"ב קא ריש ע"ב) דלדעת הרמב"ן ברביעי ובחמישי מותר קשה מאד בעיני, דאם כן הוה ליה למיתני "אין מפליגין בערב שבת וברביעי ובחמישי מותר" כדקתני גבי שילוח אגרות ושכירות כלים.
ומה שכתב רבינו דהלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אין כן דעת הרמב"ם שבפרק כ"ד (ה"ו) ופ"ל (הי"ג) פסק כתנא קמא וכן דעת רבינו ירוחם בחי"ח (ני"ב קא ע"א).
ומה שכתב ודרך מועט כמו מצור לצידון וכו'. גם זה בברייתא הנזכרת: "ומצור לצידון אפילו בערב שבת מותר" ופירש רש"י: שלא היה ביניהם רק מהלך יום. ונראה שאף על פי שלפעמים מתאחרים יותר מיום אחד אם כשיש רוח טוב הולכים ביום אחד שרי להפליג בערב שבת. וכן כתבו סמ"ג (ל"ת סה יז ע"ד) והתרומה (סי' רכה עיי"ש). מיהו הני מילי בשיש שהות מעת שהספינה מפלגת להגיע שם קודם הלילה על ידי רוח טוב, אבל אם הוא מהלך יום אחד על ידי רוח טוב ושהה שעה אחת או שתיים, אסור לו להפליג, שהרי אי אפשר להגיע שם קודם הלילה אפילו על ידי רוח טוב וכן נראה מדברי סמ"ג (שם).
וכתב הרמב"ם בפ"ל (הי"ג) ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל, אין מפליגין. וכתב הרב המגיד, שכתב כן מדאמרינן בפרק 'מקום שנהגו' (פסחים נ, ב): "בני בישן נהוג דלא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא ואתו לקמיה דרבי יוחנן ואסר להו". אבל רש"י פירשה בענין אחר שאינה ענין לזה כלל. מיהו הר"ן (שם יז. ד"ה בני) כתב כדברי הרמב"ם. ואפילו לדברי רש"י יש לאסור משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור כדאיתא התם.
וכתבו התוספות (עירובין מ"ג. ד"ה הלכה) והרא"ש (סי' ג) בריש פרק 'מי שהוציאוהו' בשם רשב"ם דהאי ברייתא דאסרה להפליג פחות מג' ימים קודם השבת אתיא כבית שמאי דלא שרו לעשות מלאכה בערב שבת אלא בכדי שיעשו מבעוד יום, אבל לבית הלל דשרו עם השמש אף על פי שהמלאכה נעשית בשבת שרי ליכנס. וכתבו הגהות פרק ל' (דפוס קושטא הי"ג) דאין נראה לריב"א דלא מסתבר לומר דפליגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל אליבא דבית שמאי כי אם אליבא דבית הלל, ואפילו הכי אסרי פחות מג' ימים קודם השבת, וכן כתוב בהגהות מרדכי בפרק קמא דשבת (סימן תנב,ע"ח סוף ע"ג). וגם הרא"ש פרק קמא דשבת (סי' לח) ובפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין פ"ד סי' ג) הכריע דלא כרשב"ם וכן דעת כל הפוסקים שפסקו כברייתא דאין מפליגין פחות מג' ימים קודם השבת. ולפי שסברת רשב"ם יחידאה היא ששום פוסק לא הודה לו, לא הזכירה רבינו.
ומה שכתב רבינו יש מפרשים הטעם משום איסור תחומין וכו'. סברא זו הזכירוה הרי"ף (ז:) והרא"ש (סי' לח) שיש אומרים דהא דאין מפליגין בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין גזרו בה אבל למעלה מעשרה לא גזרו ומשום הכי נהגו העם להפליג בים הגדול. והם זכרונם לברכה, דחו פירוש זה, והסכימו שהטעם הוא משום ביטול עונג שבת, שכל ג' ימים הראשונים הוה ליה שינוי וסת משום נענוע הספינה ולא יכלי למיעבד עונג שבת. והיינו טעמא (כל דבר) [דלדבר] מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. וזהו דעת הרמב"ם בפרק ל' (הי"ג). וכתב הרב המגיד: "ולזה כתב בתשובה שלא נאסר אלא בימים המלוחים בשביל מה שיארע בהם מהצער והבלבול והקיא אבל בנהרות מותר".
וכתב הגאון מהר"י קולון בשורש מ"ה "דלכולי עלמא אם נכנס בספינה ג' ימים קודם השבת אף על פי שהספינה הולכת במים שאין בהם עשרה טפחים ואפילו אם אין בהם שלשה טפחים שרי. ואף על פי שסתר הרי"ף דברי רבינו חננאל (י"ט.) שמעמיד ההיא דאין מפליגין ג' ימים קודם השבת למטה מעשרה ומשום איסור תחומין 'דאם כן אפילו במפליג ג' ימים קודם יהיה אסור' והיה נראה לכאורה דלמטה מעשרה אסור אפילו בהפליג ג' ימים קודם השבת מכל מקום נראה לעניות דעתי דלדברי ר"ח קאמר, דלדידה [ד]סבר (אפילו) למעלה מעשרה שרי משום דאין תחומין ודווקא למטה מעשרה אסור בלא הפליג ג' ימים קודם השבת משום איסור תחומין יש להקשות אפילו קודם ג' ימים נמי. אבל לדעת הרי"ף גופיה איכא למימר דלא סבירא ליה לאסור משום תחומין כלל" עכ"ל. ולפי זה, אם אינם מים מלוחים אפילו נכנס בספינה בערב שבת שרי אף על פי שאין במים עשרה טפחים. ואשתמיטתיה למר תשובת הרמב"ם שאכתוב בסמוך שהיא אוסרת להלך בשבת בספינה חוץ לתחום אם אין המים גבוהים עשרה טפחים ומסתמא לא פליג אהרי"ף (רבינו) [רבו], ועוד שהם שוים בטעם איסור להפליג, ועוד דפשט דברי הרי"ף מוכיחין כן, ולמה לן למשכוני נפשין להוציאן מפשטן הילכך אין נראין דברי מהרי"ק ז"ל בזה.
והגהות (מיימוניות) בפרק ל' כתבו בשם ר"ת, שהטעם מפני איסור תחומין ואם כן לא אסרינן אלא בספינה גוששת, אבל שאינה גוששת מותר שאין תחומין למעלה מעשרה ועל זה סומכין העולם ליכנס בספינה מערב שבת ולפרוש בים הגדול ומיהו כתבו שאין נראה להר"ם דהא איבעיא לן אם יש תחומין למעלה מעשרה ועבדינן לחומרא דהא לא איפשיטא וכתוב בתשובות הרמב"ם שכן היה דעת חכמי בבל לאסור ההליכה בנהרות משום דכיון דבעיא דאם יש תחומין למעלה מעשרה לא איפשיטא וקיימא לן דתחום י"ב מיל הוי דאורייתא אם כן הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. והוא ז"ל השיב דביבשה דאיכא איסור תחומין דאורייתא אין הכי נמי, דכיון דבעיין לא איפשטא נקטינן לחומרא, אבל במים שאין שם איסור תחומין דאורייתא משום דלא דמי למחנה ישראל, כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן נקטינן בעיין לקולא דאין תחומין למעלה מעשרה. ואפילו היכא דמספקא לן אם הם למעלה מעשרה אם לאו מותר להלך בהם עד שיתאמת לנו שבגבהן פחות מעשרה טפחים שאז אסור להלך בהם חוץ לתחום מדרבנן. ולדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בימים המלוחים בכל גוונא אסור משום ביטול עונג שבת ובנהרות הנובעים אם אינם עמוקים עשרה לכולי עלמא אסור משום דאף על גב דלית בהו ביטול עונג איכא איסור תחומין כל שאין מקרקע הספינה לקרקע הנהר עשרה טפחים אבל אם יש מקרקע הספינה לקרקע הנהר יותר מעשרה טפחים, להרא"ש והר"ם דנקטי בעיא דתחומין למעלה מעשרה לחומרא ולא חלקו בין ים ליבשה אסור ולהרמב"ם דנקיט לה בימים ובנהרות לקולא שרי ולהרמב"ן והרשב"א נמי שרי שאף על פי שלא חלקו בין ים ליבשה הא נקטינן לה לבעיא דתחומין למעלה מעשרה לקולא כמו שכתב רבינו ירוחם בחי"ח ובמה שחולקין הרמב"ן והרשב"א בעניין זה אכתוב בסימן ת"ד בסייעתא דשמיא.
ומה שכתב רבינו בשם בה"ג, כתב עליו הגאון מהר"י אבוהב ז"ל דאתי בשיטת רשב"ם דאמר ברייתא זו דאין מפליגין בית שמאי היא דלבית הלל שרי להפליג אפילו בערב שבת. ואינו נראה לי, דאם כן לא הוו שתקי תוספות והרא"ש מלומר דבה"ג סבר כדעת רשב"ם, וגם רבינו לא הוה שתיק מלומר שדעת רשב"ם כדעת בה"ג. לכן נראה לי דבה"ג נמי סבר דברייתא דאין מפליגין כבית הלל נמי אתיא. ומיהו היכא שקרקע הספינה גבוה עשרה טפחים מקרקע הנהר דליכא משום איסור תחומין, וגם הם מים נובעים דלית בהו משום ביטול עונג שבת, דמותר להפליג אפילו בערב שבת לדברי הכל דלא איירי בהכי מתניתא דאין מפליגין אתא בה"ג למימר דמותר ליכנס בה בשבת ולהפליג כל שקנה שם שביתה. ור"י אסר אפילו תוך התחום וגם הם נהרות נובעין משום שהוא כשט על פני המים שאסור גזירה שמא יעשה חבית של שייטין או שמא ינהיג הספינה ארבע אמות בכרמלית וכמו שכתבו התוספות והרא"ש בראש פרק מי שהוציאוהו. ולפי זה ביאור דברי רבינו כך הם: בתחלה כתב שיש מפרשים טעם דאין מפליגין ג' ימים קודם השבת משום איסור תחומין ורי"ף פירש הטעם משום עונג שבת וכו' ולכן מתירין בנהרות הנובעים שאינו מצטער, ואחר כך כתב דהיכא דהוו נהרות הנובעים דלית בהו איסורא להפליג בערב שבת, לעניין להפליג בשבת עצמה הוי פלוגתא דבה"ג ור"י, דלבה"ג אם קנה שם שביתה מותר אפילו בשבת, ולר"י אסור אפילו בערב שבת וכמו שאבאר סברת ר"י בסמוך.
ודע שסברא זו דבה"ג כתבה הר"ן בפרק קמא דשבת וז"ל: "ולפיכך נוהגים עכשיו שמתכנסים לתוך הספינה מערב שבת ומסדרין שם שלחן ומדליקין את הנרות לקנות שם שביתה ואחר כך חוזרין ונכנסין לה בשבת ועושין כך מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ לתחום ויהא אסור (לטלטל)[לזוז] בתוכה חוץ מארבע אמות שלו לפי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום, אבל כיון שנכנס לה מערב שבת נעשה כמערב ברגליו ואומר כאן תהא שביתתי, וכיון דקונה שם שביתה שובת באויר מחיצות מבעוד יום ומהלך את כולה דכארבע אמות היא אצלו" עכ"ל. ותמיהא לי אם כן למה צריכין לסדר שולחן ולהדליק נרות הא בשיהיו בספינה כשתחשך הוו להו מערבין ברגליהם ואפשר שעושין כן כדי לפרסם שקנו שם שביתה, אבל אין הכי נמי דבלא קידוש נמי שרי. וכן כתוב בהגהות אשיר"י פרק מי שהוציאוהו וז"ל: "אי אפשר לקנות שביתה בספינה בשום עניין אם לא שיכניס בה בעצמו קודם בין השמשות וישב שם בין השמשות ולאחר בין השמשות ילך לביתו ויאכל וישוב לספינה אחר אכילתו בלילה או למחר ביום".
אבל הרשב"א בתשובה כתב, דאלו הנכנסין בערב שבת בספינות ומקדשין שם ואחר כך יוצאים- לא עלה בידם כלום. דמשעה שעלו ליבשה קנו שם שביתה ואפילו בחצי השבת. וגם התוספות והרא"ש כתבו בראש פרק מי שהוציאוהו שאותם בני אדם שמדליקין נרות בספינה בערב שבת ואוכלין שם וסומכין על כך להפליג בספינה בשבת לא שפיר עבדי דסוף סוף הם מפליגין בשבת" עכ"ל. ואינם אוסרין אלא כשאחר שקדשו שם יוצאין מחוץ לספינה ואחר כך חוזרין ונכנסין בה בשבת, מפני שהם מפליגין בשבת, הא אם נכנס בה בערב שבת ולא יצא משם עד שהפליגה – שרי, דכיון שאינו נכנס בה בערב שבת ולא יצא משם עד שהפליגה שרי, דכיוון שאינו נכנס עכשיו לתוכה שכבר היה שם מבעוד יום, לא מיקרי מפליג. דאיהו לאו מידי עביד וכן כתב הרא"ש בתשובה. וכן נראה מדברי הרשב"א שכתבתי בסמוך.
ומה שכתב הרשב"א דמשעה שעלו ליבשה קנו שם שביתה ואפילו בחצי שבת, תמיהא לי. דהא קניית שביתה אינה אלא בין השמשות. ונראה, דמשום דסתם ספינה הויא במים שהם למעלה מעשרה לא קנה שם שביתה. הילכך כשיוצא ליבשה ואפילו בחצי שבת קונה שם שביתה וכמו שיתבאר בסימן ת"ד.
ומתוך דברי התוספות והרא"ש משמע לי שטעם בה"ג הוא, מפני שאם נכנס בה בשבת בלי קניית שביתה, כשהיא מפלגת בשבת נראה כיוצא חוץ לתחום. אבל כשקנה בה שביתה, כשנכנס בה בשבת אינו אלא כנכנס לתוך ביתו, ואם אחר כך תפליג חוץ לתחום לית לן בה כיון שאינו עושה שום מעשה ביציאתו חוץ לתחום. והם מקשים עליו דסוף סוף הם מפליגין בשבת כלומר שכיון שהם נכנסין בה בשבת הרי הם עושים מעשה על דעת להפליג בשבת וכי קנו שם שביתה מאי הוי.
והריטב"א בראש פרק מי שהוציאוהו על איבעיא דתחומין למעלה מעשרה דלא איפשיטא כתב שרבינו הגדול (הרמב"ן) והר"ז ז"ל פסקו דלקולא נקטינן לה, דספיקא דרבנן הוא. ועל כן התיר רבינו ליכנס בספינה של גוים בשבת וכן לירד ממנה בהגיען ליבשה בשבת שהרי לא קנו שביתה בים למעלה מעשרה וכן פסקו בתוספות. ומה שנהגו העם כשרוצין ליכנס בספינה בשבת שהולכין ומקדשין שם מערב שבת כדי שיקנו שם שביתה למעלה מעשרה לא היה צריך דכיון דאין שביתה/תחומין למעלה מעשרה, הרי בלא זה יכולין ליכנס לשם בשבת. אלא שהם רוצים לקנות שביתה למעלה מעשרה כדי שאם יגיעו למחר בנמל שיהיו רשאין ליכנס שם ויהיו כבני העיר ואילו הייתה שביתתם בביתם לא היו זזין ממקומן מתוך הספינה שהרי חזרו למטה מעשרה והרחיקו מתחומן. ואף לפי שיטה זו צריך היה כי אותן שקדשו בספינה שלא יחזרו אחר כך ליבשה בשבת שאם כן כיון שלא קנו שביתה בספינה למעלה מי' הרי הם קונין שביתה ביבשה ומה הועיל להם מה שקדשו בספינה הא ודאי לא מעלה ולא מוריד" עכ"ל.
ולעניין הלכה דבר זה תלוי במנהג המדינה, במקום שנהגו היתר מותר ובמקום שנהגו איסור אסור להתיר להם. ומה שכתב (הריטב"א) שהתיר רבינו ליכנס בספינה של גוים בשבת אכתוב בסמוך טעם ההיתר. ולעניין היתר ירידה מן הספינה לנמל שהגיעה בו בשבת אכתוב בסימן ת"ד בס"ד.
ומה שכתב רבינו ור"י אסר הכל אפילו בתוך התחום מפני שהוא שט וכו'. כן כתבו התוספות והרא"ש בריש פרק מי שהוציאוהו, ולכאורה לא סגי האי טעמא אלא לאסור להפליג בשבת עצמה אבל לא לאסור להפליג קודם שבת דאם לא כן מאי איריא שלשה ימים קודם שבת מיום ראשון נמי ליתסר. אבל מאחר שכתבו התוספות דברי ר"י בפרק קמא דשבת אברייתא דאין מפליגין שלשה ימים קודם השבת משמע דמטעם זה אסור להפליג שלשה ימים קודם שבת וכן כתוב בהגהות (מיימוניות סוף פרק ל'). והכי דייק לשון רבינו שכתב "ור"י אסר הכל" כלומר, בין להפליג בשבת עצמה בין להפליג פחות משלשה ימים קודם שבת. וצריך לומר דסבירא ליה שלא גזרו חכמים להפליג תוך ג' ימים קודם השבת אלא מפני גזירה זו וקודם לכן שרי. משום דכיוון דלא שרינן ליה להפליג פחות מג' ימים קודם, אית ליה היכרא, ושוב לא יעשה חבית של שייטין ולא ינהיג את הספינה.
והרא"ש בפרק קמא דשבת כתב, דטעמא דאין מפליגין פחות מג' ימים קודם שבת משום עונג שבת כדברי הרי"ף. ולפי זה בנהרות הנובעין שרי. ובריש פרק מי שהוציאוהו כתב כדברי ר"י דלפי טעמו בנהרות הנובעין נמי אסור. ושמא י"ל שהרא"ש לא כתב דברי ר"י אלא לאסור ליכנס בספינה בשבת עצמה אבל לאסור להפליג ג' ימים קודם סבירא ליה דלא סגי האי טעמא אלא משום ביטול עונג שבת דאם לא כן לא הוה שתיק בפרק קמא דשבת מדברי ר"י. וכן נראה מדבריו בתשובה שהזכרתי בסמוך שכתב, וז"ל: אסור לפרוש (מהספינה ליבשה) [מהיבשה לספינה] בשבת אף אם קידש ואכל בתוך הספינה ויצא אחר כך לחוץ דנמצא שמפליג בשבת מן היבשה לים, אלא יכנס לספינה מבעוד יום ולא יצא אחר כך" ורבינו לפי שנסתפק לו דעת הרא"ש לא הזכירו.
והוי יודע שהרמב"ן נתן טעם אחר להא דאין מפליגין פחות מג' ימים קודם השבת וכתבוהו הר"ן בפ"ק דשבת ורבינו ירוחם בחי"ח והוא מפני שנראה כמי שמתנה עם הגוי לחלל שבת דהא ממטו לה לספינה וקושרים בה כמה קשרים בפריסת הקלע ודוקא כשהספינה לא היתה הולכת לולי ישראל, וברביעי ובחמישי מותר דגוי במלאכתו הוא עוסק ואינו נראה כשלוחו של ישראל דקבלנות הוא עושה ולפיכך בזמן הזה כשמפליגין בספינה גדולה שרובה גוים ובלא ישראל היתה הולכת מותר להפליג בערב שבת ואפילו בשבת בים הגדול שהוא למעלה מעשרה. והרב המגיד כתב בפרק ל' הלכה י"ג: "ועכשיו נהגו להפליג אפילו בים הגדול בערב שבת ובשבת והרמב"ן חיפש ללמד עליהם זכות והוא עצמו כתב ובעל נפש יחוש לעצמו. גם הרשב"א כתב שאין דבריו נכונים" עכ"ל המ"מ. וכבר היה אפשר ללמד עליהם זכות משום שכולהו חשיבי הולך לדבר מצוה לדעת רבינו תם שכתב רבינו בסמוך אלא שאין נראה כן מדברי הפוסקים כמו שאכתוב בסמוך. ולעניין הלכה במקום שנהגו היתר אין מוחין בידם כיון שיש להם על מי שיסמוכו. והר"ן בפרק קמא דשבת כתב טעם אחר בשם הרז"ה דים מקום סכנה הוא וג' ימים קודם השבת קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש. וכתב הריב"ש בתשובה על זה וז"ל: "ולפירושו אף כשהספינה של ישראל ומלחיה וחובליה כולם ישראלים והם בעצמם העושים במלאכה מותר כל שהוא ג' ימים קודם השבת וכל שהוא תוך ג' ימים לשבת אסור, אף אם הספינה של גוי ואין הישראל עצמו עושה במלאכה דמכל מקום גוי עושה המלאכה בשביל ישראל השוכרה, וישראל נכנס בה בשבת, אלא מפני הסכנה מותר, אלא שצריך שיהיה ג' ימים קודם השבת כדי שלא יהא נראה כמתנה לחלל את השבת. ולזה ברייתא דאין מפליגין בכל עניין היא בין שהישראלים עושים במלאכה בין שהגויים עושים אותה בשביל ישראל והוא נהנה ממנו ולהיות עניין הברייתא אפילו כשהישראלים עצמם עושים מלאכה לזה אמר הרז"ה והוא הדין להפריש במדברות ובכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת וכיון שהברייתא בכל עניין גם כשהתיר בסופה לדבר מצוה אפילו בערב שבת בכל ענין היא ואפילו כשהישראל עצמו עושה החילול" עכ"ל.
וכתב עוד (הריב"ש בסימן יז): שאלת על היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר לבדם בשבת ולכן [נסתפקת] אם ראוי למחות בידם שלא יצאו בשיירא במדבר. תשובה דבר זה מתורת הרז"ה למדנו שנתן טעם בההיא דאין מפליגין בספינה ואין צרין על עיירות של גוים פחות מג' ימים קודם השבת משום דמקום סכנה הוא וכל ג' ימים קודם לשבת [קמי שבת] מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, והוא הדין למפריש במדבר וכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת, עד כאן לשון הרז"ה. ולפי זה כל היוצא מן היישוב למדבר ביום א' וב' וג' מותר לפי שאלו הג' ימים מתייחסים לשבוע שעברה ונקראים בתר שבתא כדאיתא בפרק 'מי שאחזו' ואין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול אבל ביוצא מן היישוב למדבר ביום ד' ה' ו' אסור לפי שג' ימים אלו מתייחסים לשבת הבא ונקראים קמי שבתא ואם כן נראה כנכנס בכוונה למקום סכנה כדי שיחלל בו את השבת. ואף על פי שהרי"ף והרמב"ם פירשו ברייתא זו בדרך אחרת מכל מקום הדין דין אמת וכן כתב מורי הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות" עכ"ל. וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה וכתב עוד: "שהעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירה אפילו בערב שבת כיוון דדבר מצוה הוא יכול הוא לפרוש ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שיהיה במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם יותר מתחום שבת מפני פיקוח נפש. ואפילו להרי"ף והרמב"ם דתחום ג' פרסאות דאורייתא מותר לפי שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש ואם נכנס לעיר אחת בשבת מהלך את כולה ואפילו לדברי האוסרים ביצא לדעת ונכנס לעיר דשאני הכא שמפני פיקוח נפש הוא שעבר תחומו ויציאתו בערב שבת ברשות היתה. אם כן הרי הוא כמי שהוציאוהו גוים שאם נכנס לעיר מהלך את כולה. ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס בעיר מותר דכיוון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפיים אמה לכל רוח וכדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו" עכ"ל. ולעניין דבר מצוה פירש רבינו תם שכל מקום שאדם הולך כגון לסחורה וכו'. כן כתבו המרדכי והגהותיו פרק קמא דשבת והביאו ראיות לדבר וכן כתוב בהגהות פ"ל בשם רבינו תם וראבי"ה ואביו רבינו יואל. ומה שאמר רבינו דלראות פני חבירו חשוב דבר מצוה. כן כתב שם המרדכי.
ומכל מקום נראה לי שאין כל הפוסקים מודים לרבינו תם בזה דאם כן למה להו לאהדורי אטעמי דהיתרא במה שנהגו עכשיו להפליג בים בערב שבת תיפוק לי משום כל ההולכים בספינות אינם מפליגין אלא לסחורה או לראות פני חבריהם ולא לטייל וכן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש שכתבו והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג דאמר מר העוסק במצוה פטור מן המצוה ואי הולכים בסחורה חשיבי עוסקין במצוה? אם כן פטרת את כל העולם ממצות. אלא ודאי לית להו הא דרבינו תם.
והכי משמע קצת מעובדא דבני ביישן דאיתא בריש פרק מקום שנהגו דנהוג דלא אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו לקמיה דר' יוחנן אמרו ליה אבהתין הוה אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להם כבר קבלו עליהם אבותיכם ומשמע ודאי דהני לא היו הולכים לטייל דאם כן מאי הוה אפשר להו ולא אפשר לן דקאמר. ואם איתא דכל שאינו הולך לטייל חשיב לדבר מצוה למה החמירו הראשונים על עצמם וכי מדת חסידות הוא להחמיר אדם על עצמו בדבר מצוה?
וכן כתב הריב"ש בתשובה שזה שכתב רבינו בשם רבינו תם קולא יתירה היא ומכל מקום כתב שלעלות לארץ ישראל הוי שפיר לדבר מצוה וכן כתב הר"ש (שו"ת תשב"ץ). אם נכנס אדם בספינה שלשה ימים קודם השבת אם מותר לילך בה בשבת במים שאין בעמקן עשרה טפחים יתבאר עוד בסימן ת"ד בס"ד. כיצד מותר ליכנס בספינה בשבת בסימן של"ט.
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין מפליגין בספינ' פחות מג' ימים וכו' בריית' (פ"ק דשבת י"ט) ומשמע דשלשה ימים גמורים קאמר וביום רביעי נמי אסור וכ"כ הריב"ש מביאו ב"י מיהו נראה דוקא לטעמיה דהרז"ה דכל שלשה ימים קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה מתחלה לדחות את השבת הילכך בעינן שיהיו ג' ימים גמורים קודם שבת ואז יפליג אבל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש דטעמן משום עונג שבת וכן לפר"י מפני שהוא כ?שט ברביעי נמי יכול להפליג דמד' ואילך נמי הוי ג' ימים וכ"כ הרא"ש להדיא דבתוספתא איתא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת וב"ש אוסרי' אף בד' וב"ה מתירין פי' ת"ק מתיר להפליג ברביעי וב"ש אומרים אף בד' אסור וב"ה מתירין בד' ול"ק ב"ה היינו ת"ק דה"ק דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה היא אלמא דלב"ה שרי בד' עצמו להרא"ש אך קשה למ"ש ב"י ע"ש הרמב"ן דבד' ובה' נמי שרי דיום שבת ג' להפלגתו היא דאין הלשון משמע הכי כלל ומי דחקו לפרש כן ונראה דהרמב"ן כתב כך ע"פ הירושלמי פ"ק דשבת דתניא אין מפליגין לים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת ב"ש אוסרים אף בד' וב"ה מתירין הביאוהו הסמ"ג בדף י"ז והתוספות פרק מי שהוציאוהו דף מ"ג והרא"ש שם דף קי"ט דקשה ב"ה היינו ת"ק דלא ס"ל להרמב"ן לפרש דה"ק דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה היא כמו שפירש הרא"ש בתוספתא גם לא ס"ל לפרש וב"ה מתירין אפילו מערב שבת וברייתא דאין מפליגין פחות מג' ימים ב"ש היא וכפרשב"ם דכבר הקשו ע"ז דלא מסתבר דפליגי רבי ורשב"ג אליבא דב"ש ולא אליבא דב"ה אלא בע"כ וב"ה מתירין אפילו בה' קאמרי והשתא ברייתא דתני בה אין מפליגין פחות מג' ימים אתיא ככ"ע כב"ש וב"ה אלא דלב"ש ג' ימים דקאמר היינו ד' וה' וע"ש ולב"ה ג' ימים דקאמר היינו ה' וע"ש ושבת אבל לא בערב שבת ומצור לצידון אפילו בערב שבת מותר והשתא הא דפליגי ר' ורשב"ג ברישא אליבא דב"ה נמי פליגי היכא דמפליג בה' ליכא לאקשויי להרז"ה דמפרש דאסור אף ברביעי לא מתוספתא דב"ה מתירין בד' ולא מהירושלמי דב"ה מתירין בה' דאיהו קאמר דפליגי אברייתא דגמרא דידן דתני בה דשלשה ימים גמורים בעינן וקאמר דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה וכה"ג כתב הרא"ש פרק קמא דשבת דף קע"ב כנ"ל ביישוב דעת הגדולים:
והלכה כמותו אבל הרמב"ם פכ"ד וספ"ל פסק כת"ק וכ"כ הסמ"ג דף כ"ב ע"ב וכ"כ הר"ר ירוחם בח' י"ח ומבואר ברמב"ם שם דהך פלוגתא דרבי ורשב"ג ליתא אלא בהולך בע"ש לדבר מצוה אבל במפליג ג' ימים קודם שבת אפילו לרבי א"צ שיפסוק עמו לשבות כיון דלא עביד איסורא וצ"ע אם כך הוא דעת שאר מפרשים שדחו לפרשב"ם דפי' הך ברייתא ב"ש היא דלא מסתברא דרבי ורשב"ג פליגי אליבא דב"ש דמשמע דפליגי נמי אמאי דמפליגין ג' ימים דלר' צריך לפסוק וכו' ולרשב"ג אין צריך לפסוק והכי משמע מדברי רבינו וטעמא דרמב"ם ודעימיה דפסקו כת"ק נראה דהיינו משום דקי"ל בכל דוכתא הלכה כר' מחבירו ודעת רבינו דהכא דלית הלכתא כרבי דהא בעורות לעבדן וכלים לכובס ב"ה מתירין עם השמש וא"צ לפסוק עמו שישבות אפילו ידוע שעושה בשבת דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד וכן קבולת דמתיר בירושלמי בתלוש וכן שילוח אגרות בע"ש דשרי היכא דקצץ כולהו משמע אע"פ שידוע דעביד עכו"ם בשבת וא"צ שיפסוק עמו שישבות כ"ש בספינה דעכו"ם לא עביד מידי אלא דמנהיגה ד' אמות בכרמלית דבישראל גופיה לא הוי אלא איסור דרבנן ואע"פ שישראל יושב בספינה הלא לפירוש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ליכא איסורא לא משום איסור תחום דאין תחומין למעלה מי' ולא משום איסור דהוא שט ע"פ מים דלא ס"ל כפר"י כמו שיתבאר ואין שם אלא משום ביטול עונג שבת ולדבר מצוה אף בע"ש אזיל ליה האי טעמא משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ פשיטא היא דאין צריך לפסוק עמו שישבות כיון דלא עביד איסורא בהפלגה זו:
ודרך מועט כמו מצור לצידון כו' ולפי זה במהלך שני ימים נמי שרי בה' וכ"כ סה"ת סימן רכ"ה ולכך צריך לכנוס בספינה קודם שלשה ימים או בעת שיוכל לעבור קודם השבת ותלמודא דנקט צור וצידון מהלך יום א' לפי שלא היה אז בנמצא ב' עיירות מהלך ב' ימים זו מזו אי נמי רבותא אשמעינן דאפילו בע"ש נמי שרי וכ"ש בה':
י"מ הטעם משום איסור תחומין כו' פירוש זה כתבו סה"ת ומהרי"ק בתשובה שורש מ"ה בשם ר"ח והגהות ספ"ל כתבוהו בשם ר"ת וקצת קשה כיון דהרי"ף דחה לפירוש זה וכן הסכים הרא"ש אמאי הביאו רבינו ונראה דרבינו ראה יישוב הגון לכל הקושיות דמה שהקשה דאמאי תנא ספינה סתם ליתני אין מפליגין בספינה קטנה י"ל דמילתא דפשיטא היא להאי טעמא ואין צריך לפרש כי היכי דלהרי"ף והרמב"ם והרא"ש אין איסור אלא בימים המלוחים ולא בנהרות הנובעים כמ"ש ה' המגיד לשם ותנא בסתמא משום דא"צ לפרש דמילתא דפשיטא היא לטעמא דידהו. ומה שהקשה עוד מאי איריא ג' ימים אפילו טפי נמי י"ל כמו שפירש הרז"ה דכל שלשה ימים קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת אבל קודם ג' ימים דלבתר שבתא הוא אין לו להמנע בשביל שבת הבא דאם ילך אז חוץ לתחום אנוס הוא ולפי זה צריך נמי ג' ימים גמורים קודם שבת ולא יפליג אלא ביום א' וב' וג' אבל בד' אסור כדפרישית לעיל. ומה שהקשה עוד ולדבר מצוה אמאי שרי כו' י"ל דאיסור תחום אלפים אמה מדרבנן לא אסרוה אלא ביבשה כיון דאיכא נמי איסור תחומין ד"ת ביבשה דהיינו י"ב מיל אבל במים שאין שם איסור תחומין ד"ת כלל דלא דמי למחנה ישראל שהיה ביבשה ולא אסרו תחומין כמים אלא שלא לחלק בין ים ליבשה הילכך במקום מצוה לא העמידו דבריהם אלו דאינן איסור גמור אפילו מדרבנן וכיון דיש יישוב הגון לקושייתם הביא ?רבינו דבריו דכדאי הוא ר"ח לאותן שנוהגים היתר בספינה גדולה שלא להורות להן איסור אי נמי אפילו בספינה קטנה מותר לר"ח תוך התחום:
ורב אלפס פירש הטעם וכו' איכא למידק שהרי הרי"ף כתב וז"ל אלא ה"ט משום ביטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הוי ליה שינוי ווסת משום נענוע הספינה כדכתיב יחוגו וינועו כשכור וכו' וכיון דטעמא משום נענוע הספינה משמע דאפילו בשאר נהרות נמי אסור משום נענוע דליכא למימר דבנהרות בספינות קטנות ליכא נענוע אלא בספינות גדולות שעל הים א"כ לדידיה נמי קשה ה"ל לפרש אין מפליגין בספינה גדולה וי"ל דס"ל לרבינו דהרי"ף והרא"ש כתבו בקוצר משום נענוע הספינה ורצונם לומר דהנענוע גורם שלא יוכלו להשמר מהסרחון העולם מן הים המלוח דמביא לה צער ובלבול והקאה אבל נענוע גרידא שבנהרות אין בה ריעותא כלל והכי משמע מתשובה להרמב"ם שהביא ה' המגיד פ"ל ולזה ג"כ דקדק רבינו שלא כתב ולכך מותר בנהרות וכו' דהוה משמע דהרי"ף בעצמו כתב להתיר בנהרות והא ליתא דהרי"ף כתב בסתם משום נענוע הספינה ואיכא לפרש אפילו בנהרות אסור אלא דהבאים אחריו פירשו דבריו דוקא בימים מלוחים ולכן אמר ולכך מתירין בנהרות דמשמע הגדולים אחרים מתירין. כתב מהרי"ק בשורש מ"ה דלרב אלפס דלא ס"ל טעמא דאיסור תחומין כל שנכנס בספינה שלשה ימים קודם השבת אע"פ שהספינה הולכת במים שאין בהם י' טפחים ואפילו אין בהם שלשה טפחים שרי וב"י השיג עליו מתשובת הרמב"ם שאוסר באין בהם י"ט ומסתמא לא פליג אהרי"ף רבו ועוד שהם שווין בטעם איסור להפליג ועוד דפשט דברי הרי"ף מוכיחין כן עכ"ל ויש להקשות לדעת ב"י דא"כ הא דהקשה הרי"ף אפירוש ר"ח דאמאי תני ספינה סתם וכו' להרי"ף נמי קשיא אמאי תני סתמא דמפליגין קודם ג' ימים ליתני אין מפליגין בספינה למעלה מעשרה פחות מג' ימים קודם השבת דמשמע דבלמטה מעשרה אפילו קודם שלשה ימים נמי אסור מדלא מפליג משמע דקודם שלשה ימים מותר לעולם וכמו שפירש מהרי"ק ותו קשה דמאי מביא ראיה מתשובת רמב"ם דהא איכא למימר דלהרמב"ם ודאי דביבשה תחומים די"ב מיל אסור ד"ת כמ"ש להדיא בתחלת פכ"ז מהל' שבת אע"ג דבמים אפילו י"ב מיל ליכא איסור ד"ת מ"מ איכא איסור מדרבנן בפחות מי' אבל להרי"ף ספ"ק דעירובין משמע דאע"ג דבירושלמי איתא די"ב מיל הוי דאורייתא מ"מ לגמרא דידן ליכא תחומין דאורייתא אפילו ביבשה א"כ במים ליכא איסורא אפילו מדרבנן אף במים שאינם עמוקים י' ותו ק' כיון דכתב דפשט דברי הרי"ף מוכיחין כן א"כ גם פשט דברי הרא"ש מוכיחין כן שהרי כתב כלשון הרי"ף ואם כן יהיו דברי הרא"ש בפ"ק דשבת סותרין לדבריו שכתב פרק מי שהוציאוהו דנקטינן בבעיין דלמעלה מעשרה לחומרא ולא חילק בין ים ליבשה אלמא דאפילו למעלה מי' במים איכא איסור תחומין להרא"ש וכ"כ ב"י בהדיא להרא"ש דלפי זה אפילו קודם ג' ימים אסור להפליג וזה סותר מ"ש בפ"ק דשבת דקודם שלשה ימים מותר להפליג למעלה מי' אבל למהרי"ק ניחא דגם הרא"ש לא כתב אלא דלר"ח ק' אפילו קודם שלשה ימים נמי אבל להרא"ש גופיה אין לאסור בספינה כלל משום תחומין וכמ"ש מהרי"ק לדעת הרי"ף כך הוא לדעת הרא"ש ופשיטא דלהרי"ף והרא"ש איכא לחלק בין ים ליבשה דכיון דנכנס בתוכה קודם שבת והלוך הספינה חוץ לתחום מלאפה הנעשית מאליה היא ואפילו לב"ש אין איסור בנעשית מאליה כדתנן ושוין שטוענין בקורות בית הבד וכו' כמ"ש הרא"ש כל זה פ"ק דשבת וכ"ש לב"ה ואיסור דספינה אינה אלא משום עונג שבת ולעולם אפילו בפחות מי' אין איסור תחומין במים להרי"ף והרא"ש וכמ"ש מהרי"ק ודו"ק:
ובה"ג כתב אם קנה שביתה וכו' פירוש בה"ג חולק דאין איסור הפלגת הספינה לא משום תחומין ולא משום עונג שבת דלית לן הני טעמא ולפיכך כשקנה שם שביתה בספינה מותר ליכנס בה אפילו בשבת והא דתניא אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים היינו דוקא בישראל ששכר כל הספינה שכל המלאכה הנעשית אינה אלא בשבילו ועל דעת הרז"ה דשלשה ימים קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת אבל קודם ג' ימים לבתר שבתא מיקרי ושרי אבל בספינה שרובה עכו"ם וישראלים מועטים נכנסים בה ע"ש עכו"ם מלאכה נעשית ושרי לישראל להפליג תוך ג' ימים לשבת ולפיכך נהגו עכשיו שנכנסים תוך הספינה מע"ש וקונים שם שביתה כדי לשבות באויר מחיצות ואח"כ חוזרים ונכנסים שם בשבת כמ"ש כל זה הר"ן ע"ש הרמב"ן וא"כ גם בה"ג שכתב שקונה שביתה מע"ש ואח"כ נכנס לה בשבת דעתו ג"כ לפרש הך ברייתא דאין מפליגין פחות מג' ימים כפירוש זה דהרמב"ן והכי משמע בה"ג דף י"ז ע"א דלאחר שכתב הך ברייתא דאין מפליגין פחות מג' ימים וכו' כתב ומאן דאיתיה בספינתא בשבתא לא צריך למזבין רשותא מן מארי דספינתא דכיון דבאגרא יתיב לא צריך למזבן מיניה וכל היכא דקנה ליה שביתה בספינתא מחולא שפיר דמי למיתב בה בשבתא וסגויי מה לי מבע"י ומה לי ג' ימים קודם לשבת הילכך ש"ד עכ"ל ולכאורה קשה דמעיקרא מייתי ברייתא דאין מפליגין ג' ימים קודם שבת ואח"כ כתב איפכא מה לי מבע"י מה לי ג' ימים אלא בע"כ סוף דבריו הם בישראל ששוכר מקום בספינה מעכו"ם שהוא אדון הספינה ושרי לישראל להפליג אפי' תוך ג' ימים וברייתא בישראל ששכר פל הספינה שהישראל הוא אדון הספינה ואסור להפליג תוך ג' ימים ואע"פ דאפשר לפרש דמ"ש מה לי מבע"י מה לי ג' ימים קודם לשבתא לא כתב כן אלא לענין שיהא מהלך את כולה אבל מטעם תחומין או עונג שבת או טעם אחר בעינן ג' ימים מ"מ מה שכתבתי תחלה הוא עיקר והכי משמע מל' רבי' שאמר ורב אלפס פי' וכו' ובה"ג כתבו כו' ור"י אסר וכו' דכל אחד חולק אדברי מי שקדמו אבל מהר"י אבוהב ז"ל כתב דבה"ג אתא בשיטת רשב"ם דאמר דברייתא זו. דאין מפליגין ב"ש היא דלב"ה שרי להפליג אפי' בע"ש עכ"ל ומביאו ב"י ונראה דלמד כך ממ"ש הסמ"ג בדף י"ז ע"ד וז"ל ומה שפסק רבי' שמואל כדברי ה"ג שפסקו כל היכא דקנה שביתה שפיר דמי למיתב בה בשבתא וסגויי אין נראה לרבינו יצחק דהא אסרו מע"ש אם לא מצור לצידון וכו' עכ"ל עלה ע"ד מהר"י אבוהב דבחדא שיטת' החזיקו תרווייהו והא לית' דהא רשב"ם פי' דבריית' דאין מפליגין ב"ש היא ולא ב"ה ודחאה מהלכה ובה"ג הביאה בסתם אלמא דהלכה היא דאל"כ ה"ל לפרש דב"ש היא ולית הילכתא הכי ותו קשה דמאי מקשה ר"י דהא אסרו מע"ש אם לא מצור לצידון דכיון דהך ברייתא ב"ש היא א"כ הא דאסור מע"ש אם לא מצור לצידון נמי ב"ש היא אבל לב"ה שרי להפליג בע"ש עם חשיכה וכמ"ש התוס' בפ' מי שהוציאוהו (דף מ"ג) ותו קשה דאי איתא דבה"ג אתא בשיטת רשב"ם ה"ל להסמ"ג לומר בזה הלשון ומה שפסקו רבינו שמואל וה"ג דכל היכא דקנה שביתה וכו' אין נראה לר"י וכו' מדלא כתב כך אלא כתב ומה שפסק רבי' שמואל כדברי ה"ג וכו' בעל כרחנו דהכי פירושו דמה שהבין רבי' שמואל מדברי בה"ג דכל היכא דקנה שביתה ש"ד למיתב בה בשבתא וסגויי ופסק כך הלכה אין נראה לר"י שה"ג פסקו כך דהא אסרו וכו' ר"ל דהא ה"ג אסרו מע"ש אם לא מצור לצידון דמדהביאו הך ברייתא דאין מפליגין בע"כ דס"ל דבע"ש אין היתר כלל אם לא מצור לצידון אלא צריך לחלק בין ישראל ששכר כל הספינה וכו' ובין ספינה שרובה עכו"ם וכו' ולא כדפסק רשב"ם דכל היכא דקנה שביתה שפיר דמי וכו' דמשמע אף בישראל ששכר כל הספינה וכו' דליתא והכי דייק לשון הסמ"ג דכתב דהא אסרו מע"ש ואי אברייתא קאי הל"ל דהא אסור מע"ש אלא אה"ג קאי שמזכירו בלשון רבים כמ"ש בתחילת לשונו ומה שפסק רבינו שמואל כדברי ה"ג וכן בדוכתי טובא מזכיר לבה"ג בלשון רבים אבל ב"י פירש דברי בה"ג דלא אמרו ליכנס בה בשבת אלא בספינה ההולכת בנהרות למעלה מי' אבל בימים אין היתר ליכנס בשבת ושרי ליה מאריה דהא איהו גופיה האריך אח"כ מדברי הגדולים על אותן שנהגו היתר ליכנס בספינה בשבת ומסקנתו במקום שנהגו היתר מותר והרי עינינו רואות שהנוהגים היתר נוהגים בין בימים בין בנהרות ולפירוש ב"י דבה"ג לא התירו אלא בנהרות לא היה להם הנוהגים היתר אף בימים על מי שיסמכו אלא כדפרישית הוא העיקר:
ור"י אסר הכל כו' לכאורה נראה דהכי פירושו דליכנס בספינה בשבת דוקא אסר הכל בין בים ובין בנהרות אף בהולכת למעלה מי' ואפילו תוך התחום לילך מעבר הנהר וגם קנה בה שביתה מע"ש הכל אסר מפני שהוא שט וכו' כלומר נראה כמו שהוא שט וה"ל בכלל הגזירה שגזרו שלא לשוט בשבת שמא יעשה חבית של שייטין דהכי משמע בתוס' ובאשיר"י פרק מי שהוציאוהו דלר"י אינו אסור אלא בנכנס בספינה בשבת אבל בנכנס בה בע"ש והפליג מיד בע"ש שרי וכ"כ להדיא בקיצור פסקי הרא"ש לשם אבל קשה דבתוס' פ"ק דשבת משמע דמטעם איסור שט תניא דאסור להפליג ג' ימים קודם שבת וכ"כ בהגהות פ"ל בשם ר"י גם בסה"ת סי' רכ"ה ובסמ"ג דף י"ז סע"ג כתב כן דאף בנכנס בה בע"ש והפליג מיד אסור לילך בה בשבת משום שט וכ"כ בהגהות מרדכי פ"ק דשבת להדיא בשם ר"י דאסור משום שט אפילו בנכנס בה תוך ג' ימים והפליג מיד והכי משמע באשיר"י פ"ק דשבת ויותר מבואר בקיצור פסקי הרא"ש לשם וכ"כ בהגהות אשיר"י להדיא בשם ר"י ומהרי"א בפ"ק דשבת וכל זה סותר למ"ש התוס' והרא"ש בפרק מי שהוציאוהו דלא דחו פרשב"ם אלא בזה שהתיר ליכנס בספינה בשבת אבל בנכנס בה בע"ש והפליג מיד מותר ונראה להחמיר כרוב הגדולים שכתבו בשם ר"י דאפילו בנכנס בה תוך ג' ימים אסור משום שט וכן נראה מדברי רבינו שכתב ור"י אסר הכל משמע בכל ענין אסור משום שט אפילו נכנס בה תוך ג' ימים והפליג מיד וכל' קיצור פסקי הרא"ש פ"ק דשבת שכתב ור"י אוסר בכל ענין. כתב הרי"ף יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין גזרו בה אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו ומש"ה נהגו העם להפליג בים הגדול וכו' משמע דאם יש משטח המים עד קרקע המים קצת יותר מעשרה טפחים ה"ל למעלה מעשרה טפחים ואע"פ שהספינה משוקעת במים ג' או ד"ט שאין מקרקע הספינה עד קרקע המים כ"א ז' או ו' טפחים נמי חשוב למעלה מי'. ולכאורה נראה דליתא אלא כל שאין מקרקע הספינה לקרקע הנהר עשרה פחות מעשרה מיקרי. וכן מבואר בספר יראים סוף (דף מ"ו) שכתב אהא דפרק הזורק (דף ק') דלרב הונא ספינה העומדת בים דמוציא הימנה זיז כל שהוא להיכירא וממלא ופריך עלה זימנין דליכא עשרה וקא מטלטל מכרמלית לרה"י ומשני גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מי' שלא יהיו עמוקים עשרה ויותר מעט כדי שישקע הכלי ששואב בו ואין להקשות מהא דאמרינן פרק מי שהוציאוהו (דף מ"ג) במהלכת ברקק פירוש בפחות מעשרה הא ל"ק דהתם פירושו שולי הספינה שהיו משוקעים במים ג' טפחים או ד' היו תוך י"ט נמצא היושב בשוליים בתחומין למטה מי' מהלך אבל משפת הים ועד הקרקע היה יותר מי' הרבה עכ"ל מיהו מדברי התוס' בפרק הזורק לשם שהקשו הך קושיא מפרק מי שהוציאוהו ותירצו התם מיירי בספינה קטנה אבל הכא בספינות גדולות שטוענין אותן ביותר ונשקעים הרבה במים ואין מהלכות בפחות מי' מיהו צ"ל שאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי למעלה מי' דאל"כ היאך ממלא עכ"ל משמע מדבריהם שכל שהמים עמוקים יותר מי' אע"פ דמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מי' למעלה מעשרה מיקרי וכ"כ הרמב"ם בתשובה וז"ל אין הפרש בין ההליכה בימים המלוחים ובין הנהרות שמימיהם מרובים הכל מותר אין בה איסור כלל ואין הפרש בין ההליכה בספינה ובין ההליכה ע"ג סוואר של קורות והדומה להם הכל מותר אא"כ לא יהיה עמוקים ויהיה בין שטחם ובין שטח הארץ פחות מי"ט ואז תהיה ההולכה באלו המים בשבת אסור ואין ההליכה באלו [אלא] כדין ההליכה בארץ ויתלה בזה האיסור תחומין ואמנם המים הרבים שגבהם י"ט או יותר ההליכה על גבה מותר בשבת לפי שאין איסור תחומין למעלה מעשרה בכרמלית ומפני זה היה מותר ללכת בימים המלוחים וכו' דאין אסור למעלה מי' אלא ביבשה אבל אויר הים שהוא אויר כרמלית אין בו איסור תחומין למעלה מי' ואם הוא ספק אם יש בגבהן עשרה אם לאו מותר ללכת בשבת דספק דרבנן לקולא דתחומין דרבנן והאריך עוד שוב השיב לו ה"ר שמואל ראש הישיבה והשיג עליו בזה והשיב לו הרמב"ם תשובה פשוטה להחזיק דבריו הראשונים ע"ש והיא נדפסה בכרך קטן אצל אגרת של הרמב"ם ותימא על מה שפסק בש"ע דבעינן שיהא עשרה טפחים מקרקע הספינה לקרקע הנהר נמשך לסברתו שכתב כך מדעתו דלא כתשובת הרמב"ם וצ"ע:
דרכי משה[עריכה]
(א) לפי מה שיתבאר לקמן דמותר לילך ג' ימים קודם שבת אע"פ שיודע שיתחלל שבת נ"ל דכ"ש הא וכדברי מהרי"ק.
(ב) ול"נ דלפי דעת התוס' והרא"ש דס"ל דטעם ה"ג שמצריך ליכנס בע"ש משום איסור תחומין ואפ"ה בנכנס לה בע"ש שרי א"כ מוברחין דברי מהרי"א ולכן הקשו התוס' והרא"ש אסברת ה"ג וכתבו דלא מהני כניסה זו וכמו שיתבאר לך בסמוך מדבריהם אבל לפי הטעם שכתב הר"ן בדברי ה"ג נוכל ליישב דבריהם כמ"ש ב"י והר"ן פרק קמא דשבת דף ק"ה אחר דברי בה"ג כתב ולפיכך נוהגי' עכשיו שמתכנסים לתוך הספינה מע"ש ומסדרין שם שלחן ומדליקין שם נרות לקנות שם שביתה ואח"כ חוזרי' ונכנסים לה בשבת ועושים כך מפני שהספינה עתידה לצאת חוץ לתחום בשבת ויהא אסור לטלטל בתוכה חוץ לד"א לפי שלא שבת באויר מחיצות מבע"י אבל כשנכנס לה מע"ש נעשה כמערב ברגליו ואמר כאן תהא שביתתי וכיון דקנה שם שביתה מהלך את כולה דכד"א היא אצלו עכ"ל. וכתב ריב"ש בתשובה סי' י"ז י"ח ק"א קנ"ג דדברים אלו עיקר:
(ג) וכ"כ מהרי"ק שורש מ"ד מ"ה. וכתב ואי הולך ג' ימים קודם השבת שרי אפילו ספינה שמושכים אותה ע"י בהמות כגון בנהרות שסוסים מושכים הספינה על שפת הנהר ול"ד לקרון וע"ש הטעם.