ט"ז על חושן משפט שיג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א בתרבץ) רש"י פי' בגמרא דהיינו גינה קטנה שעולים בה מיני דשאים ויפה המרא' לעינים עכ"ל משמע דאין שייך שימוש באותה גינה שאינה עשוי' אלא למרא' עיניו מ"ה הזכיר רש"י שימוש בכותל הגינ' משא"כ ברחבה ששייך שימוש בה עצמה מ"ה הזכיר שם תשמיש הרחבה עצמה ובסמ"ע לא נחית לזה וע"כ הוקשה לו ודבר פשוט כמ"ש:
(ס"ג של אחרים) הב"י הקשה הא שכירות ליומא ממכר הוא ונ"ל דס"ל להרמב"ם כתוספות פרק הזהב דף נו דכתבו דשכירות לא קניא אלא דלענין אונאה יש קרא יתירה דשכירות ממכר הוא מ"ה גם כאן לא קניא שכירו' רק לענין הגוף שיהא נקנה אבל לא לשום דבר אחר עמי וע"כ ל"ק מידי ממ"ש הרמב"ם והטור בריש סימן שט"ו דשכירות ממכר הוא דשם קאי על עיקר קנין עצמו ומה שהקש' סמ"ע על המחבר מסי' ר"ס יתבאר בסמוך דלק"מ:
(ס"ד אפי' אחרים כו') נראה דל"ד לזבל של אחרים שהקשה סמ"ע ותירץ בדוחק ובאמת נר' לי דאין כאן קושי' דשאני אפר תנור דדבר ברור שיהי' דהא להכי קאי התנור מ"ה סמכא דעתא דשוכר ע"ז בשעה ששוכר החצר משא"כ בזבל הבהמות דלאו הכרח שיבואו שם הבהמות ואת"ל שיבואו מי יימר שיפלו שם גללים ועפ"ז ניחא קו' הסמ"ע על המחבר בס"ק ד' מסי' ר"ס גבי מציאה דדוקא בזבל קנה בעל החצר כיון דלא סמכה דעת בעל השוכר ע"ז משא"כ בצבי שבור שרגיל להיות טפי בשדה וסמכה דעתיה ע"ז כנ"ל דעת המחבר אבל הרמב"ם עצמו נ"ל דס"ל כדעת התוספת שזכרתי בס"ג: