ט"ז על אורח חיים תרס
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
זכר למקדש. שהיו מלקטין מורביות של ערב' ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופים ע"ג המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח ואומרי' אנא ה' הושיע' נא רי"א אני והו הושיעה נא ואותו יום הז' מקיפין ז"פ. ועכשיו עושין היקף לבימ' שיש בה ס"ת דוגמת המזבח ובשבת אין אנו מקיפין לפי שאין שם לולב:
סעיף ב[עריכה]
מי שאירע לו אבל כו'. בב"י הביא זה בשם כל בו וכ' עליו ודברי תימה הם למה יפסידו ההקפ' וכן נוהגין להקיף אפי' האבל עצמו עכ"ל ואנו נוהגין שלא להקיף ומו"ח ז"ל הביא ראיה שלא להקיף ממה דאי' בפ' לולב וערב' דף מ"ד דר"ל ס"ל דכהני' בעלי מומין נכנסין בין האול' למזבח כדי לצאת בערבה ור"י אמר מי יימר דבעלי מומין נכנסין דלמא דוקא תמימים וכתבו התו' דפרועי ראש דינם כבעלי מומין וא"כ לדברי ר"י אסור בפרועי ראש והאבל הוא פרוע ראש ואין זה נכון דא"כ כל מי שאינו כהן לא יקיף עכשיו דהא במקדש לא הקיפו רק הכהנים סביב המזבח דזר אסור ליכנס לשם ואפי' כהני' בעלי מומין ג"כ לא יקיפו עכשיו אלא ודאי דאין מדמין בדבר זה למקדש אלא שאנו עושין זכר למקדש ונראה קצת ליתן טעם למנהגנו שהוא כמו שיש מנהג שאין אבל מתפלל בימי' שאין בהם תחנון כמ"ש בתשו' רמ"א שטעם בזה שמדה"ד מתו ח' נגד האבל וע"כ לא נכון להיות ש"ץ אף שזה טעם חלוש ושם בתשובה הוא חולק ע"ז מ"מ כיון שנהגו כך שם זהו עצמו הטעם בכאן שכל המקיפים הם כשלוחים של שאר הקהל כנ"ל:
סעיף ג[עריכה]
שא"א הושענא בשבת. טעמם מפני התינוקות שישמעו שאומרים בשבת כמו בחול וילכו גם ליטול לולב ולא נהגו כן דכיון שאין מקיפין בשבת מתברר להם במה שאין מקיפין: