חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה יג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא יג[עריכה]
( ג ) אלא לצורך עצמכם: דהיינו כדי שתהיו רשאין לאכול חדש ועל זה מסיים שנאמר "ולחם וגו' (כפי גרסת הגר"א), שעד הקרבה אסורין לאכול חדש ומשקרב אפילו בבקר מותרין תיכף לאכול.
( ד ) אמור במצרים שעורים: שנאמר שם "כי השעורה אביב".
נאמר לצבור וכו': כלל דין זה הוא שכמו שהיחיד מביא חובתו משתי מינין מן החטין כגון סתם מנחה כשנתחייב בה ומביא חובתו גם כן מן השעורין כגון מנחת קנאות -- אף הצבור יביאו חובתן משתי מינין ואחר דבעצרת מביאין השתי הלחם מן החטין כדכתיב "סלת תהיינה" ואין סלת אלא מן החטין וע"כ בפסח שמביאין העומר יביאו מן השעורין.
ואם תאמר מן החטין: הוא כמו ד"א (וכן איתא בגמרא).
אין שתי הלחם ביכורים: שכבר הקריב למזבח מחיטי שנה זו ורחמנא קרינהו 'בכורים' דכתיצב "וביום הבכורים".
( ה ) מן הכתוב: כנ"ל.
( ו ) וחכמים אומרים אין לשון קלוי וכו': דעתם דאם היו מהבהבין אותן ממש באור אינו לשון קלי אלא על ידי דבר אחר נקרא קלי.
אביב של קלאים: מוכרי קליות.
( ז ) הדבר שקול: אם קאי הקלוי על האביב דעד שלא יטחן נעשה קלוי או על גרש דלאחר טחינה נעשה קלוי וזהו דקמסיים התורת כהנים אפשר יקלנו גרש.
כשהוא אומר אביב קלוי באש באש הפסיק הענין (כן הוא גירסת הגר"א וכ"מ בגמרא) הפסיק הענין דלא קאי אגרש.
( ח ) רק ומל: נמלל ביד.
וכן הוא אומר: דדרשינן נוטריקון.
בצקלונו: ב' בא, צ"ק ויצוק לנו, וי"ו ואכלנו, נ"ו ונאוה היה נאה היה הלחם. והגר"א אינו גורס תיבת "ואכלנו" ומתיישב טפי הנוטריקון על פי המקרא.
( ט ) נעלסה: נושא ביצתו עולה למעלה ונתחטא ומורידו בקינו שאינו מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד לו -- נ' נושא, ע' עולה, ל' למעלה, והאי חטוי לשון הורדה עיי"ש ברש"י.
נתעלסה באהבים: במנאפת כתיב שאומרת למנאף נישא וניתן בינינו ונעלה למטה ונשמח.
ונתחטא: נטייל, כמו בן המתחטא לפני אביו.
ירט: הוא נוטריקון -- יראה וכולי.