חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרק יג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יג[עריכה]
( א ) להביא את העכו"ם שיהיו מוזהרים וכו': בפ"ז דסנהדרין (דף נז:) מסיק דהיינו לעריות דישראל, שבא על אשת איש של ישראל, דאילו לעריות דעכו"ם, שבא על א"א דעכו"ם, נפקא שם מקרא אחרינא עי"ש.
לא תקרבו מה תלמוד לומר: דאחר דאמר "איש איש" לשון יחיד היל"ל "לא יקרב".
שיכול אין לי אלא איש וכו': אף על גב דבעלמא קיימא לן דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, הכא הוה אמינא דמיעטה הכתוב מפני דהיא לא עבדה מעשה.
( ב ) הוא שנאמר להלן אנכי ה' אלהיך וגו': הוקשה לו לרשב"י למה הוצרך לומר כאן "אני ה' אלהיכם" אחר שזה המאמר כבר נאמר להם בסיני ולזה אמר דהדבר בעצמו שאמר להם שם והביאם במסורת הברית לקבל עליהם עול המצות ואמר להם תחלה קבלת עול מלכותו ית' מה שקבלו עליהם בעצמם מקודם כי לא יוכל לזרזם לקבל עליהם עול המצות בלתי קבלת עול מלכותו מקודם (ולזה אמר רשב"י שאמירת אנכי ה' אלהיך בסיני אינו הוראת מציאותו ית' אלא כשואל מהם קודם שגוזר קבלת עול המצות אני ה' שקבלתם מלכותי עליכם במצרים וכמו דכתיב בפרשת אמור "ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו' המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים" ואיתא לקמן בתורת כהנים על הכתוב הזה שעל תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתמסרו עצמכם לקדש את שמי והוא קבלת מלכות שמים שלמה וע"ז השיבו הן והן שקבלנו עלינו בעת היציאה להיות לנו לאלהים ואחר שהשיבו הן אמר להם קבלתם מלכותי קבלו גזרותי -- לא יהיה לך אלהים אחרים, וכן כל הדברות) הוא שנאמר כאן גם כן באופן זה שמתחלה אמר להם "אני ה' אלהיכם" -- אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני שענו כולם "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" וקבלו עליהם הברית והשיבו הן ואמר להם קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי.
שהוא פותח בהם ביו"ד ה"א וכו': כאומר אנכי היודע ועד נאום ה' ולהטיל אימה עליהם והלואי ואולי יפרשו מהם.
( ג ) שסופן לינתק בעריות: בימי עזרא.
בוכה למשפחותיו: על עסקי משפחותיו שנאסרו להם.
אין זו תחלה לכם וכו': זה מבואר ממה שאמר וזאת שני תעשו.
ושאר רוח לו: פי' גם שארי הרוחות הלא הם שייכים לו.
ומה האחד מבקש זרע אלהים: פי' אף שכל הרוחות הם שלו העיקר מבקש זרע קדוש שהם זרע אלהים וכמו שכתוב "ועמך כולם צדיקים..נצר מטעי וגו'".
ענו כולם ואמרו: הגר"א גריס "ענה ואמר".
ואם היה כהן ומגיש מנחה לה': ו"מגיש מנחה" לישנא דקרא הוא וקאי על ראש המקרא "יכרת ה'" וזהו שאמרו (סנהדרין פב, א) "ואם היה כהן לא יהיה לו בן מגיש מנחה".
וכן הוא אומר ומבני יוידע וגו' חתן לסנבלט החרני: אסיפא דקרא סמיך דכתיב שם "ואבריחם מעלי" שהבריחם מהכהונה מפני שנתחתנו לשאר אומות.
( ד ) אמור להן אף אני מוזהר: פי' דס"ל שהקב"ה אמר למשה שיפרוש מן האשה כדאיתא סוף פרשת בהעלותך ואם כן ק"ו להם שיפרשו מן העריות (זית רענן).
ואמרת וכו': הוא כמו "דבר אחר".
אזהרה לבית דין: שיפרשו את ישראל מן העריות.
[אות ( ה - ז ) כולם ביארנו למעלה].
( ז ) ואם כן למה קידמו מצרים וכו': ר"ל היה לו להקב"ה להעניש גם את כנענים באותו הזמן.
האדם הגדול בענקים: ומרמז על אברהם אבינו ועיין לעיל פרשה ח' הלכה זיי"ן שמסיים שם הראיה.
( ח ) נימוסות שלהם: היינו המנהגים שלהם.
תיטראות: היינו בתי עכו"ם הקבועים להם.
קרקסיאות: היינו בתי משתאות שלהם הקבועים לאנשי לצון ונגינות שותי שכר.
שמנו חכמים: כמו שפירש בשבת (דף סז.) עי"ש.
ושלא יגדל ציצית: היינו בלורית.
ושלא יספר קומי: פי' כגון אותם שהם קוצצים שער ראשיהם מלפנים עד האוזן כלפי מצח והיו מניחין השער שכנגד העורף ומטה ומתפזר לאחוריהם [ערוך].
( ט ) ואלו שיצר הרע משיב עליהם: קאי על סוף פסול "ואת חוקותי תשמורו".
( י ) שלא משאך ומתנך אלא בהם: מתיבת "בהם" דייק.
שלא תאמר למדתי חכמת ישראל וכו' תלמוד לומר ללכת בהם: בדרשה ראשונה דרש שלא תערב בשעת לימוד ד"א ועכשיו דרש לאיסור אפילו שלא בבת אחת וכן הוא אומר "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך".
וכן הוא אומר הקיצו ורננו שוכני עפר: סמיך אסיפא דקרא "כי טל אורות טליך" ואמרו חז"ל "כל מי שיש בידו אור תורה היא מחייהו".
שמא תאמר אבד סברי וכו': פי' כיון שכל עסקי הוא תמיד רק בתורה מאין אתפרנס.
תלמוד לומר וכו': ועלי בטחונך.
( יא ) תלמוד לומר ושמרתם את חוקותי וגו': פי' "את" ריבויא הוא.
( יב ) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: פי' כהנים לוים וישראל לא נאמר אלא "אדם" וזה כולל אפילו נכרי (בבא קמא לח, א).
אלא צדיקים יבואו בו: רמז לחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא.
( יג ) אף אני אקדש את שמי על ידיכם: הוא שמסיים הכתוב "אני ה' מקדשכם".
היום אני נפרע להן משונאיהן: כמו שאמרו חז"ל שנשרפו אז כמה אומות על ידי הכבשן.
היום אני מחיה להם את המתים: כמו שאמרו חז"ל בפרק חלק (דף צב.) שבאותו היום החיה יחזקאל מתים בבקעת דורא.
( יד ) אין בכלל אלא מה שבפרט: פי' ויותר אין לכללם בעריות אף דנוכל ללמוד אותם במה מצינו לאסור גם בהם והברייתא מפרש והולך איך ס"ד להביא עוד עריות מדין לאסור בהם שהיה בדין לומר הואיל ומותר וכו'.
בבת אחי אביו וכו': פי' שהייתי דן מסברא שכמו שההיתר מתהפך שהוא מותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו, כן יתהפך גם האיסור ויהיה אחי אביו אסור באשתו כמו שהוא אסור באשת אחי אביו. וכן מצינו עוד דבר שההיתר מתהפך דהיינו שהוא מותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו, וכן נידון לאיסור גם כן באופן זה שחורגו יהא אסור בבתו אחר שהוא אסור בבת חורגו דהיא אשה ובת בנה.
( טו ) מנין שלא תקרב: היינו קירוב בשר בעלמא.
תלמוד לומר לא תקרב: דהוא יתר אלא מילי מילי קאמר ומלת "לא" משמש לשנים והכי קאמר -- לא תקרב בקירוב בשר ולא לגלות ערותה, ותרי אזהרות נינהו, חד בקירוב בשר וחד בגילוי ערוה.
תלמוד לומר לא תקרבו לגלות: היינו מה שכתוב בריש הפרשה "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" גלה הכתוב בכל העריות לאסור הקירוב גם כן.
אני נאמן לשלם שכר: גם על הזהירות מהקירוב.
( יז ) אתם נאים שומרים: פי' נאים וראוים לשמור אותם.
שאתם פתחתם: תחלה במצרים לשמור אותם קודם שהזהרתי אתכם וכן הוא אומר "גן נעול וגו'", שזה נדרש על שנשמרו מעריות כמו דאיתא במכילתא פרשה בא ובויקרא רבה פרשה לב.
( יט ) חייבת גלות: פי' מחייבת גלות ליושבי הארץ.
( כ ) בין מכולן בין מקצתן: לעיל בהלכה י"ח איירי לענין לאו וכאן לענין חיוב כרת.
אין לי אלא איש: שהוא עיקר הפועל והאשה רק מקבלת הפעולה.
( כא ) העושות מה תלמוד לומר: שכבר אמר "כי כל אשר יעשה".
( כב ) שמרו לי משמרת: כענין שאמרו (יבמות כב, א) "עשו משמרת למשמרתי לרבות שניות לעריות", וזה דריש מריבוי הכתוב. ואח"כ דרש הברייתא מתיבה "ושמרתם" גופא להזהיר בית דין על כך.
לבלתי עשות מחוקות התועבות וגו': פי' שהם יזרזו את העם וישגיחו שלא יעשה עוד מחוקות התועבות וגו'.
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם: חזר להביא הפסוק דסוף שמיני כדי לבאר הסמיכות דסוף פסוק "אני ה' אלהיכם" ופירוש הפסוק כך הוא: ולא תטמאו בהם שאילו תטמאו הלא ידוע שהטומאה מטמטם הלב ונטמתם בם ונפסלים אתם מאחרי ואיני מקושר בכם וכביכול איני אלהיכם. אבל אם תשמרו משמרתי לבלתי עשות מחוקות וגו' ולא תטמאו בהם אז אני ה' אלהיכם.
( כג ) ה' אלהי ישראל צדיק אתה: פי' אם נשוב לקיים תורתיך הלא צדיק אתה ותתנהג עמנו במדת הרחמים וזהו שאמר בסוף פרשה "אני ה'", שכתוב בשם הוי"ה שהוא רחמים. אבל אם ח"ו נשוב להפר מצותיו ולהתחתן בהם -- "אלהיכם"; אתנהג עמכם בדין ותתחייבו כליה ח"ו. וע"כ הביאה הברייתא הפסוק דעזרא.